זרע אברהם מג

דאם אין לו ונמכר בגניבתו הרי דהטילה התורה עונש עליו בגניבה עונש שהוא עונש הגוף ואמנם אשה ועבד דאינם נמכרים כמבואר בסוטה (דף כ"ג:) בגניבתו ולא בגניבתה וכן עבד אינו נמכר דהא אפילו גר אינו נמכר דבעינן ושב אל משפחתו כמבואר בב"מ (דף ע"א) וה"ה עבד הרי דעליהם לא הטילה התורה עונש זה. וא"כ לא מקרי בר חיובא כיון דאינם שוים לחיוב שאר בני אדם. וע"ז פריך דיהי' מחייב שולחן וע"ז משני דגם הם חשיבו בני חיובי כיון דאם נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבים לשלם וזה פשוט וברור

והנה למה דנראה פשטות התו"כ דמש"ה צריך לא תגנובו כדי לשלם כפל. יש להוכיח מזה דגם הגונב ע"מ למקיט וע"מ לשלם הוי גנב לכל מילי ומשלם כפל ג"כ ונמכר דהא מלא תגנובו ילפינן גונב ע"מ למקיט וע"מ לשלם. והרי מהך קרא ילפינן עונש כפל וה"ה גונב ע"מ למקיט וע"מ לשלם. וראי' מהא דקדושין (דף ס"ט) זיל גנב ואיזדבין בעבד עברי. הרי דגם היכי דאין כוונתו לגנוב נמכר וז"ב

ובזה אתי שפיר דברי הירושלמי פרק המנוח (הלכה ד') בן סורר ומורה מהו שיהי' חייב כפל בגניבה הראשונה עיי"ש וכבר עמדו בזה למה שאל דווקא על כפל

אמנם למה שנראה פשטות דברי הש"ס במכות (דף ד) שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין ומשמע דאי הוי נפקא לי' מחד קרא לא הי' לוקין ומשלמין אפילו לר"מ עיי"ש בפרש"י ותוס' ותוס' כתובות (דף לב) וא"כ לשיטת הירושלמי פרק בן סורר ומורה (הלכה ג') דאזהרה לגניבה ראשונה ילפינן מלא תגנובו. הרי דמהך קרא ילפינן אזהרה לבן סורר ומורה ולכפל גם יחד לדברי התו"כ הנ"ל ולכך בעי על כפל דווקא דאינו לוקה ומשלם כיון דמחד קרא ילפינן תרווייהו ועיין חולין (דף קמא) גנב וגזלן ישנן בכלל מלקות ארבעים ואם נימא דצריך קרא על בן סורר ומורה הוי לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד שאין לוקין עליו ואכ"מ

ודע דמשמע דאף אם שגנב אצל בנו נמכר בגניבתו ם אין לו דהא קרא דאם זרחה השמש עליו מוקמינן באב אצל בנו. ואפ"ה כתיב ואם אין לו ונמכר בגניבתו

ואגב אכתוב בהא דבפ' קדושים לא תכחשו ולא תשקרו וגו' ולא תשבעו בשמי לשקר וגו' הנה גבי לא תשקרו לא כ' בשמי ויתכן דהנה לא תשקרו הוא אזהרה על שבועת הפקדון וכמו דאיתא בב"ק (דף קה) דבשבועת הפקדון גם בנשבע ע"י אחרים חייב קרן וחומש ואמנם בנשבע מפי אחרים בעי שם וכשיטת ר"ת הביאו הר"ן ריש נדרים וזה שאמר לא תשקרו היינו בנשבע ע"פ עצמו ולא תשבעו בשמי היינו במקום שצריך לשבע בשם היינו בנשבע עפ"י אחרים ואכמ"ל יותר

ב) סוכה (דף ל.) אמר להו רב הונא להני אוונכרי וכו' מ"ט סתם כותים גזלו ארעתא ופירש"י דגזלו ארעתא מישראל. ותמהו עליו דלאיזה צורך פירש כן. הא מרא דהאי שמעתתא ר"ה והוא ס"ל גזל עכו"ם אסור מה"ת בב"ק (דף קיג) ועיין באחרונים וביחוד בכ"ת ונוב"י תנינא או"ח, (סי' קלד) עיין עליהם

ונראה למה שביאר לן בקצות החושן (סי' סא) דהיינו טעמי' דס"ל לרבי יוחנן דיאוש כדי לא קני (עיין ב"ק (דף סז) דס"ל חיובי' דגנב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש) היינו דלשיטתו אזל דס"ל מעות קונות וכבר הקשו התוס' בע"ז (דף עא דלר"י מציאה ומתנה במאי יקנה. ותי' דבמקום דליכא מעות מודה דמשיכה קונה ועיי"ש שחילקו דדווקא במציאה ומתנה דבהיתרא אתא לידי' וא"כ בגניבה וגזילה ליכא קנין דהא הוי איסורא ע"כ סובר דיאוש לא קני ואך ר"ל לטעמי' דמשיכה מה"ת וה"ה באיסור קני במשיכה ולכך סובר יאוש קונה עיי"ש

ולפ"ז למה דמבואר בבכורות (דף יג) דלר"י דסובר בישראל מעות עכו"ם במשיכה יומצא לנו דין חדש דאפילו לרבי יוחנן דס"ל חיובי' דגנב בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש ומשום דהגנב לא קני ביאוש זה רק בגנב ישראל אבל לא בעכו"ם עכו"ם. וכן בגונב מן העכו"ם יהי' קונה ביאוש דבין עכו"ם מישראל ובין ישראל מעכו"ם הא קונה במשיכה וה"ה ביאוש כנ"ל

ומאד מיושב דברי רש"י הנז' דבגמ' הא קאמר דלגזייהו אינהו ופירש"י דסבר יאוש כדי לא קני. וזה רק בגזל מישראל אבל מעכו"ם הא קני ביאוש ולכך פירש"י דגזלו ארעתא מישראל נינהו ומישראל לא קני ביאוש דישראל מישראל לא קני ביאוש ומיושב דברי רש"י לנכון

שוב ראיתי בשעה"מ ה' גזילה שהביא דברי השלטי גבורים שדעתו דיאוש קונה מעכו"ם ומיישב בזה ג"כ דברי רש"י עיי"ש אבל לא נתן שום טעם לזה ולפמ"ש מתחוורין הדברים כשמלה ומלתא בטעמא לשבח ואכמ"ל ואגב עיין שם שתמה על הרמב"ן שדחה דעת רש"י שכ' דאי נמי קני מצוה הב"ע דהא בעכו"ם ל"ש מצוה הב"ע ותמה שם הא ר"ה סובר גזל עכו"ם אסור ובמח"כ אישתמיט מיני' דברי המג"א סי' תרל"ז דאפי' אי גזל עכו"ם אסור לא הוי מצוה הב"ע ועיין בנוב"י שם שמיישב בזה דברי רש"י הנ' ואכמ"ל

ג) הרב המגיד סוף פ"ו מה' גניבה בהא דכ' הרמב"ם ז"ל אבל לוקחין ממנו כר מלא מוכין כ' לאמור כיון דאין זה גזל ודאי רק ס' גזל סגי בשינוי כ"ש עיי"ש וזה חידוש דיש חילוק לענין שינוי בין ודאי גזל לספק גזל

ויש לתמוה מסוכה (דף ל:) דפריך ולקניהו בשינוי מעשה ומשני דהוי שינוי החוזר לברייתו אף דלא הוי אלא ספק גזל

אך נראה דכבר הקשו האחרונים דמה פריך ולקניהו בשינוי מעשה הא אכתי פסול משום תעשה ולא מן העשוי. וכמ"ש התוס' בסוכה (דף יב) בהא דאין מסככין בדבר המקבל טומאה דהקשו דהא בית שסככו בזרעים טהרו וכו' ותי' דמ"מ כו' תעשה ולא מן העשוי וה"נ כנ"ל וכבר שמעתי מח"א דתי' דמ"מ הא יכול לעשות אגודה ואח"כ יתירנו ויעשה אגודה חדשה דבפעם הראשון הא קניא בשינוי מעשה ובפעם השני כשר ע"כ. ויפה אמר

ולפ"ז שפיר משני הוי שינוי החוזר לברייתו כיון דע"כ צריך להתיר האגודה ולא הוי אפילו שינוי כל דהו דהא מוכרח להתירנו שלא יפסל מצד תעשה ולא מן העשוי. וזה גרע מכל שינוי החוזר כיון דע"כ יחזור לברייתו

ומיושב בזה קו' התוס' שהקשו דשינוי החוזר עכ"פ מדרבנן קונה ולהנ"ל זה דווקא היכי דהיא רשות אבל לא היכי דמיכרח להתירנו דזה לא קני אפי' מדרבנן ודוק: