זרע אברהם מא

(סי' ) בהא דחולין (דף ק) דפריך לרב שם מאי ארי' כי נתן טעם אפי' ליכא נותן טעם נמי. והקשה הכו"פ דדלמא סבר רב דשחיטה ונבילה הוי מין בשאינו מינו וכמבואר בבכורות (דף כג.) דמה"ט נבילה בטלה בשחיטה דשחיטה כיון דאי אפשר שתעשה נבילה הוי מין בשאינו מינו. לא כן חתיכה שקבלה טעם מנבילה שפיר מקרי מין במינו עם השאר כיון דגם השחיטה יכול לקבל טעם מהנבילה עיי"ש

אמנם לפי הנ"ל ניחא דהא רב אזיל בכל מקום בתר טעמא. ובטעמא ודאי דנבילה ושחיטה שוין ודווקא לענין שמא מקרי אינו מינו ושפיר פריך לרב לשיטתו ודו"ק

ויתפרש לנכון האי דסנהדרין (דף ד.) גבי לא תבשל גדי בחלב אמו. דלא אמרינן בחלב משום דדרך בישול אסרה תורה ופירש"י שם ואי בחלב היינו טיגון. ולשיטת הפוסקים דטיגון אסור בבשר בחלב אי אפשר לפרש כן

אמנם להנ"ל יתפרש היטב דרך בישול אסרה תורה. והיינו שיתן טעם זה בזה וכמו בהך דחולין (דף קח.) דאמרינן שם דצריך נתינת טעם משום דדרך בישול אסרה תורה. ופירש"י ואי אפשר שלא יתן טעם זה בזה עיי"ש וא"כ גם הכא הפירוש כן דרך בישול אסרה ובעי נתינת טעם ע"כ אי אפשר לומר בחלב. דהא חלב ובשר שוין בטעמא והרי התורה אסרה רק דרך נתינת טעם. ומוכח דהיינו בחלב ודוק היטב

יד) ומדי דברי בסוגיא דסנהדרין הנ"ל זכור אזכור עוד במה שתמה בספר מנחת אהרן שם על פירוש התוספות שם דאי אפשר לומר בחלב דדרך בישול אסרה תורה. והפי' דמשמע דרק ע"י הבישול נאסר. והלא בלא זה אסור מצד איסור חלב. ותמה לר"ל דסובר דח"ש מותר מן התורה. וא"כ הא קיי"ל דחצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרף לבשר בחלב וכמבואר בחולין שם. וא"כ לר"ל לא שייך תי' הגמ' דבלא זה באמת מותר *) דח"ש אינו אסור מה"ת והש"ס אקרא קאי עיי"ש וכעין קושיא זו הקשה הרי"ט אלגאזי בכורות (דף ו') עיי"ש

ונראה דלכאורה למה נדו התוספות מפירש"י. דפירש דבחלב הא הוי טיגון. וצריך לומר דשיטת התוס' להלכה דגם. צלי אסור בבשר בחלב. ובאמת הפרי חדש מביא ראי' מדברי רש"י הללו דצלי אינו אסור בבשר בחלב. וא"כ י"ל דהתוספות מיאנו בפירוש זה משום האי טעמא וז"פ

וכל זה לדידן אבל ר"ל דיליף דאסור בשר בחלב מקרא דאל תאכלו ממנו נא הנאמר לגבי פסח וכמבואר בחולין (דף קטו) שאין ת"ל ובשל מבושל אלא לומר לך יש בישול אח"כ שהיא כזה ואיזו זה בשר בחלב. ולדידי' ודאי דצלי מותר בבשר בחלב וכמ"ש הכרתי ופלתי עיי"ש הטעם שהרי אמרינן יש לך בישול אחר שהוא כזה ואיזו זה בשר בחלב. הרי דבשר בחלב דומיא דפסח. ומה שאסר בפסח אסור בבשר בחלב. וצלי הרי מותר בפסח ואדרבא מצותו בכך. וא"כ לר"ל יש לומר בודאי כפירש"י דאי אפשר לומר בחלב דהיינו טיגון וטיגון אינו אסור לר"ל לשיטתו ועיין בחתם סופר יו"ד (סי' י"ד) ואכמ"ל יותר

טו) ובעיקר קו' הכרתי ופלתי הנז' [באות יז] נראה לע"ד פשוט דפריך לאביי לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר טעמא. ואף דלפי זה למה לי' לרבא לשנוי מטעם סליק דהא רבא סובר דאזלינן בתר שמא ולדידי' לק"מ קו' הש"ס כקו' הכרתי ופלתי הנז' יש לומר כמ"ש התוספות ע"ז (דף נו) ד"ה דר"ה ס"ל כאביי ור"ה תלמיד רבי **) ומסתמא גם רב סובר כוותי' דאביי [ועיין שו"ת חתם סופר יו"ד (סי' פ"ז) דרב אזיל בתר שמא מסוגיא דחולין (דף ק) כיון שנתן טעם בחתיכה וכו' מפני שהיא מינה. וכבר כתב הש"ך דדג טמא הוי אינו מינו בטעמא עיי"ש (סי' ק"ז) וזה דלא כדברינו]. ובזה י"ל דברי הש"ך יו"ד סי' קי"ח ס"ק. שכתב דמש"ה מותר חלב בחותם אחד משום דמן התורה מין במינו בטל. והקשה שם הדגול מרבבה א"כ אמאי מותר לרב בחותם אחד. הא רב סובר דמין במינו לא בטל ולמ"ש דרב אזיל בתר טעמא ניחא שוב מצאתי בחתם סופר סי' ק"ז שהעיר בזה ואכמ"ל

ועפ"ז מיושב לנכון מה שעמד בשו"ת הגאון רע"א סי' קס"ו שהקשה לדעת המגן אברהם דבחמץ בפסח לא מהני בצלי קליפה. ומשום דמשהו עכ"פ נשאר וחמץ בפסח במשהו. דא"כ מה פריך (דף צו) מר"ה דאסור גדי שצלאו בחלבו. דלמא סובר כרב רבי' דמין במינו לא בטל ושפיר אסור עיי"ש

ולמ"ש ניחא דהא כבר הבאנו דהש"ך כ' דחלב ובשר הוי מין בשאינו מינו בטעמא. וכבר הבאנו ראי' לדבריו ושכ"כ הראב"ן כנ"ל. ור"ה הא אזיל בתר טעמא. ועיין כו"פ (סי' צ"ח) שהעלה שם דר"ה סובר דאזלינן בתר שמא. והוכיח דחלב ובשר הוי אינו מינו בשמא עיי"ש ובמחכ"ת ***) אדרבא הא בתוס' הנ"ל מבואר דר"ה סובר כאביי ומוכח כהש"ך דבטעמא אינם שוים ודו"ק

טז) בתוס' מעילה (דף יג) הקשו בהא דאמרינן שם דהאומר פרוטה בתוך כיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל ואמאי לא נימא דבטל ומה שתי' דמטבע חשוב ולא בטל האריכו לתמוה דהא דדבר חשוב לא בטל היינו מדרבנן. והרי התוס' כתבו דאין לומר דהוי דבר שיל"מ דזה הוי רק דרבנן וא"כ ה"נ משום מטבע הא הוי רק דרבנן

ולכן נראה דבמנחות (דף כג.) אמרינן נבילה בטילה בשחיטה משום דאי אפשר לשחיטה שתעשה נבילה ולכן הוי מין בשאינו מינו אבל שחיטה אינה בטלה בנבילה משום דאפשר לנבילה שתעשה שחיטה דכי מיסרחא פקע טומאתה עיי"ש [ואפשר לומר דזה הכוונה בסוטה (דף מג) מ"ש ילדה בזקנה וכו' הכא אי ממלך עלה בת