זרע אברהם מ

ט) עיין בנדה (דף כז:) אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש לי' שיעורא עיי"ש ומבואר מזה דדבר המתבטל בחבירו ניתוסף עי"ז בשיעורי' ולא אמרינן דהוי כאלו אינו ונתבער מן העולם וצ"ע מדברי מנחות (דף כג:) גבי שתי מנחות שלא נקמצו אם יכול לקמוץ מזה בפני עצמו וכו' והקשה רש"י אמאי לא פריך דניבטל הטבל לשיריים והוי ריבה סלתה ותי' כיון דבטל כמאן דליתא ולא חשיב ריבה סלתה הרי דמבואר דלא חשוב עי"ז נפיש שיעורי' ועיין בהר"ש הובא ברי"ט ה' חלה דמה דקיי"ל דדימוע פטור מן החלה זה דווקא היכי דליכא שיעור מן החולין אבל היכי דאיכא שיעור מן החולין חייב עיי"ש והיינו כסברא הנ"ל דבאמת בטל ונהי דבטל מ"מ כמאן דליתא ואם אין בו שיעור שוב פטור

י) ואגב אכתוב בהא דאמרינן במנחות שם נתערב קומצה בשיריים הרי זה לא יקטור ופירש"י משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. וקשה נימא עשה דוחה ל"ת והתינח לרבא דס"ל בזבחים (דף צז:) דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש אבל לרב אשי שם. וי"ל דהא הקשו שם דהוי בא עי"פ. אך תי' השער המלך דאי לאו הפשיעה לא הי' הל"ת דהוי ח"ש ורק משום דהיתר מל"א עיין שם בפ"ג מה' נדרים עיי"ש וא"כ ניחא הכא דבא עי"פ לא דחי. ובזה ניחא ג"כ מה שהקשתי מכבר למ"ש בדו"ח דלאו דבתולה ולא בעילה רק הוא מוזהר ולא היא א"כ למה אמרינן בכתובות (דף מ.) בעילה לכה"ג. נימא עשה דוחה ל"ת דבזה ל"ש אי אמרה לא בעינא דהא הפי' דבדידה ליכא עשה והלאו ישנו גבה ובבעילה לא שייך זה. ולהנ"ל הא הפי' הש"מ בעילה לכה"ג היינו שהוא אנס אותה א"כ בא ע"י פשיעה ע"כ לא דחי ואכמ"ל

יא) עיין תמורה (דף ל) בהא דפריך ולברר חד וכו' והקשו דת"ל דהמחיר כלב יהי' בטל לדעת האו"ה דלאו דווקא דבר שיל"מ אלא כל הדברים שאינם בטלים אם נולד האיסור בתערובות בטל

ונראה למ"ש בחוות דעת (סי' קא) דביטול לא שייך אלא דהס' הוא מחמת התערובות אבל היכי דגם לולי דהי' מתערב באחר הי' בספק איסור לא שייך ביטול והביא ראי' מהא דפריך בחולין (דף יא) ור"מ דחייש למעוטי היכי אכל בשרא ודלמא אכל ע"י תערובות דודאי ס"ל לר"מ ביטול ברוב אלא ודאי כיון דגם מבלעדי התערובות אסור מס' לא שייך ביטול עיי"ש

ולפ"ז ה"נ לא שייך ביטול כיון דאפילו אם לא הי' אלא טלה א' הי' אסור מספק שמא הוא המחיר לא שייך ביטול ואכמ"ל

יב) עיין עבודה זרה (דף עד) טבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולם. ופירש"י טבעת של ע"ז שנתקשט בה עכו"ם

ונראה שהוכרח לפרש כן שלא נימא דהכוונה דהטבעת עצמה היתה ע"ז די"ל דבכה"ג לא אמר רב דהותרו כולם. וזהו לפמ"ש התוס' שם (דף עב) בשם הירושלמי דמש"ה עכו"ם אינה בטלה משום דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם וא"כ י"ל דמה"ת היא וא"כ למ"ש התוס' דמש"ה הותרו כולם משום דמדאורייתא חד בתרי בטל ובכה"ג הא אינו בטל מה"ת לכך פירש"י שהטבעת היתה ממשמשי ע"ז וכבר כ' הרמב"ן בספר המצות דלאו זה דלא ידבק וגו' לא קאי אלא על עבודה זרה עצמה לא על משמשי' וז"פ

והנה יש להעיר למה נקט המספר ק' ולא נקט רבותא יותר אפילו בשתים כיון דהטעם משום דחד בתרי בטל. וקצת י"ל להמבואר בירושלמי פ"א דערלה דספק איסור שנתערב בטל במאה ועיין באמרי בינה (סי' יז) שהוציא כן מהירושלמי ע"כ נקט שפיר מאה

ולכאורה יש לעיין הא קיי"ל כר"א דיוליך הנאה לים המלח מהני בע"ז וא"כ הא לא גרע נפל א' מהם לים הגדול מאם הי' מוליך הנאה לים המלח

ונראה דמש"ה דקדק רב ונפל אחד מהם לים הגדול ולקמן גבי תרומה אמר ונפל אחד מהם לים המלח דבע"ז בעינן דווקא ים המלח וכמבואר בפסחים (דף כח) ואכמ"ל

יג) ואגב אכתוב בהא דסוטה (דף מג:) האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בזקינה הא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה עיי"ש ובשו"ת בית אפרים אורח חיים (סי' נז) העיר דאמאי לא פריך גם על הרכבת איסור וגם על המשנה דמרבה מרכיב ועיין בביאור הגר"א יו"ד (סי' רצד) שעמד ג"כ בזה ומה שתי' שם הרגיש בזה בב"א שם ודחה זה

ולענ"ד נראה למה דחדית לן הטורי אבן דבמרכיב באילן של אשירה לא בטל הילדה בה ודווקא במרכיב באילן של היתר בטלה ילדה בזקנה עיי"ש א"כ י"ל דהרכבת איסור היינו שהרכיב מין בשאינו מינו באילן של אשירה דלא בטלה אבל בהרכבת היתר ליכא למימר הכי דא"כ אין זה הרכבת היתר דהא מצוה עליו לבערו מן העולם ואין לומר הא בכה"ג הפירות אסורים ופשיטא דאינו חוזר י"ל דמותרים משום דהוי זה וזה גורם. אבל אין לומר דמשכחת לה באילן של הקדש דפטור מן הערלה וא"כ בהרכבת איסור משכחת לה כה"ג דהפירות מותרים משום זה וזה גורם משא"כ בהרכבת היתר מין במינו הא בדבר שיש לו מתירין לא בטל ואף זה וזה גורם אסור. זה אינו דהא מבואר בירושלמי פ"א דערלה סיבכה בזקינה פטור להקדש חייב שכן ראוי לפדותו ולאוכלו והיינו כמו דאמרינן בש"ס דילן בסוטה דאם נטע הילדה הראשונה לסייג ולקורות לא בטלה הילדה בה לענין ערלה כיון דאי ממליך עלה בת מהדר היא וה"נ ראוי לפדותו וא"כ לס"ד דמקשן דלא ידע החילוק הנ"ל [בין אם סיבכה לזקינה ובין אם סיבכה לילדה שנטעה לסייג ולקרות] גם אם סיבכה להקדש פטור ופשוט

עיין ש"ע יו"ד (סי' צ"ח) כתב הטו"ז בס"ק דתרבא בבשרא הוי מין בשאינו מינו והביא ראי' מהבית יוסף עיי"ש ובפרי מגדים דאין ראי' מזה רק דבשמא הוי מין בשאינו מינו אבל בטעמא מקרי מין במינו וכ"כ הש"ך שם ס"ק בשם ראב"ן ועיין בביאורי הגר"א שהביא ראיות ברורות כהראב"ן עיי"ש היטב

ולפענ"ד יש להביא ראי' מהך דזבחים (דף קו) המקריב קדשים ואימורין בחוץ חייב ופריך שם והא הוי חציצה ומשני שם רב מין במינו אינו חוצץ עיי"ש והשתא אי אמרת בשלמא דהוי מין במינו בטעמא אף דהוי מין בשאינו מינו בשמא יש לומר שפיר דרב סובר דבתר טעמא אזלינן [ובטעמא הוי מין במינו] עיין ע"ז (דף סו) אבל להטו"ז דגם בטעמא הוי אינו מינו א"כ אמאי אמר מין במינו אינו חוצץ הא הוי מין בשאינו מינו אלא ודאי דלטעמא הוי מין במינו אף דבשמא הוי מין בשאינו מינו. ושפיר אמר רב מין במינו אינו חוצץ והיינו דרב אזל בתר טעמא בכל מקום כנ"ל

ועפ"ז מקום יש בראש לתרץ מה שהקשה הכרתי ופלתי