זרע אברהם לט

התערובות לא בטל הכל ניחא בסייעתא דשמיא אך דמ"מ מדברי המרדכי שהביא הרמ"א לא משמע כן שכל כי האי הוי להו לפרושי. וכן מדברי הפרי מגדים שהבאתי שדן בזה לענין *) חתיכה. שנתבשלה בדמה לא נראה כן. ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת (סי' נג) מה שדחק הגאון מהר"ש בהגהה שם ליישב קו' השער המלך בה' חו"מ שכפי הנראה לא ראה דברי השעה"מ בה' יו"ט הנ"ל שכפי דברי השעה"מ הנ"ל אין מקום לתרוצו כמו שיראה הרואה ואכמ"ל יותר

ג) ומדי דברי זכור אזכור עוד מ"ש המשנה למלך שם דהא דטומאת משא לא בטל זה דווקא ביבש ביבש אבל לא בלח עיי"ש

ועפ"ז ניחא לי מה שהקשו מביצה (דף לח גבי תחומין דלבטל מים ומלח לגבי עיסה. והא זה דומה לטומאת משא דלא שייך ביטול

ולהנ"ל ניחא דבלח לא אמרינן דין טומאת משא לא בטל והתם בלח דמים ומלח ושפיר בטל ואתי שפיר

ד) עיין זבחים (דף עד) דפריך לרב דאמר טבעת של ע"ז שנפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולם מהא דתנן כל הזבחים שנתערבו ימותו כולן ואמאי לימא דאסורא מית עיי"ש ויש להעיר דלמא שאני זבחים שנתערבו דשייך בהם דחוי למאן דס"ל בעלי חיים נדחין. אך י"ל דהא כל שבידו לא הוי דחוי וא"כ בידו להמית אחד ויותרו השאר

ויותר נראה דקו' הש"ס דעכ"פ להדיוט יהיו שרי ולמה ימותו לבטל ולישרי להדיוט והיינו דירעו עד שיסתאבו וכמו בנתערב ברובע ונרבע

ובזה מיושב מה שהקשה בבית הלוי מה פריך שם (דף עב.) ונבטלו ברובא הא אין אסורין מבטלין זה את זה וא"כ להדיוט אסור גם משום שור הנסקל וא"כ שוב לא הוי ממשקה ישראל ולפי הנ"ל ניחא דפריך דירעו עד שיסתאבו ויהי' מותרים להדיוט עכ"פ ואכמ"ל

ה) עיין מג"א (סי' ת"ל) בשם המוהרש"ל דנכון שכל אחד יאכל מעט ממצות קודם הפסח דלמא נתערב קצת חמץ ויתלה במה שיאכל דאסורא אכיל וקודם הפסח הא שרי עיי"ש וכבר תמהו עליו בזה דזה דווקא ביבש אבל לא בלח

ונראה דכוונת המוהרש"ל למ"ש התוס' בתמורה (דף ל) דכל איסור המעורב בהיתר סמכינן אברירה היכי שנתערב קודם שנברר האיסור קודם התערובות שנולד האיסור בתוך התערובות עיי"ש

ולפ"ז בחמץ קודם הפסח שנתערב שוב אמרינן ברירה וא"כ דיש עצה ע"י ברירה הוי כמו שניכר האיסור כיון שנוכל לקח ע"י ברירה וממילא דלא בטל ובזה ניחא דפריך בתמורה שם ולברר חד לגבי כלבא ואידך לשתרי והיינו דממ"נ דמי לא אמרינן ברירה כולהו מותרים משום ביטול ואי אמרינן ברירה נברר ועיין בטו"ז או"ח (סי' תמ) דלפי' ר"ת דמיירי בקיבל עליו אחריות צ"ל שייחד לו זויות דאל"כ הא אין ברירה וצ"ע הא מבואר בב"ק (דף סט) דהיכי דא"צ לומר שהוברר למפרע אמרינן ברירה וצ"ע

ו) עיין ירושלמי פרק א' דערלה (הלכה ) נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אפילו ספק קרקע מעלה ר"י בעי אף לענין נבילה כן וכו' נבילה אין לו עליה קרקע יש לו עלי' ועי"ש במפרש

ונראה דדעת הירושלמי דאף דקיימא לן דספק איסור שנתערב לא בטל ברוב בלח בלח ולא אמרינן כיון דמה"ת בטל ברוב חד בתרי ורק מדרבנן בעי ששים הוי לי' ספק דרבנן ולקולא משום דהוי כנתגלגל מאיסור תורה לאיסור דרבנן וכמ"ש המהר"י בן לב. זה דווקא באותן אסורים שאין אוסרים יותר מששים משא"כ ערלה וכלאי הכרם דאוסרים עד מאתיים זה דווקא בודאי איסור אבל בספק איסור די שיאסר עד ששים משום הכי אמר דנבילה אין לו עלי' דמ"מ אוסר עד ששים משא"כ בערלה דביותר מששים אינו אוסר בספק ומשום דהוי ספקא דרבנן ולקולא

ובזה יתפרש הא דתרומות פ"ז (משנה ) אם אינו יודע איזה של חולין ואיזו של תרומה. נפלה אחת מהם לתוך החולין אינו מדמעתן. והקשה הכו"פ (סי' לדעת הש"ך הא הוי איקבע איסורא ולא אמרינן תולין כה"ג. ועיי"ש בחוות דעת (סי' קיא) דדווקא אינו מדמפתן אבל מ"מ בעינן רוב דדימוע קיל עיי"ש

ולמ"ש הכוונה הכי דאינו מדמעתן והיינו ביותר מששים ודווקא אינו מדמעתן אבל בעינן ששים וז"ב ועוד ראי' מפורשת ממשנה ערוכה פ"ג דתרומות (משנה ) התורם יין ונמצא חומץ וכו' ספק תרומה ויחזור ויתרום וכו' הראשונה אינה מדמעת בפ"ע עכ"ל

וקשה הא עיקר הספק בדאורייתא ובכה"ג לא אמרינן ספקא דרבנן ולקולא וע"כ דדימוע קיל ובאמת דבעי עכ"פ ששים ואכמ"ל

ז) ועיין בספר זית רענן ח"ב (סי' ו) הביא ראי' להמרדכי דאיסור שנולד בתוך התערובות לא בטל. מהא דפסחים (דף מח) גבי הביא שה מאפר ושחטו ביו"ט מהו והא לר"י קיימינן דס"ל מין במינו ל"ב וא"כ לא משכחת שום בהמה שתהי' מותרת דהא נתגדלה ביו"ט וע"כ דבנולד בתערובות בטל גם בדבר שיל"מ וה"ה לר"י מין במינו עיי"ש ואין ראי' דהא מוקצה דרבנן ומבואר דעת התוס' הנ"ל דבדרבנן בטל מין במינו

גם מה שהביא שם משילהי ב"מ דאמרינן שמא לא ימסרם יפה יפה והא התם נולד האיסור בתוך התערובות [ולדעת האו"ה ה"ה בכל דברים החשובים בטל היכי דנולד בתוך התערובות] כבר עמד בזה המל"מ בפ"ז ממעילה ותי' דניכר האיסור. ואפשר להמתיק עפימ"ש התוס' בתמורה (דף ל.) דבנולד האיסור בתוך התערובות אמרינן ברירה א"כ אפשר לברר האיסור ועיין חדושי רע"א יו"ד (סי' טז)

ח) ואגב אכתב דמה שתמה שם המל"מ בהא דיומא (דף נה) גבי לא הי' שופרות לקני חובה מפני התערובות דלבטל ברוב עיי"ש. וי"ל דר"י לשיטתו דמין במינו לא בטל אך לדעת התוס' ביבמות (דף פב) דביבש ביבש בטיל לר"י קשה וצ"ל דמטבע חשוב ולא בטל ועיין בשו"ת הגאון רע"א (סי' קפט) ואכמ"ל: