זרע אברהם לח

א) עיין בקדושין (דף עח) יכיר ל"ל לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עיי"ש והקשה המהרי"ט הא נ"מ היכי דמת הבכור והניח אשתו מעוברת דאין יכול להקנות לדבר שלא בא לעולם אפילו לר"מ ועיין תומים (סי' סא)

ונראה לפמ"ש הרמב"ן בפירושו עה"ת פ' תצא דהא דלא יוכל לבכר היינו אם הבכור הוא בחיים וכמ"ש על פני בן השנואה הבכור אבל אם מת הבכור יכול להעבירו מחלק בכורה עיי"ש ועיין מנחת חינוך (מצוה ת) א"כ בע"כ דקרא מיירי אם הבכור הוא בחיים ושפיר פריך יכיר ל"ל וז"פ: ועיין מנחת חינוך (מצוה ) הקשה נמי דנ"מ היכי דהניח עבד עברי דעובד את הבן ואינו יכול לתתו במתנה וכמ"ש הרמב"ם עיי"ש

ונראה דבכה"ג אין הבן בכור נוטל פי שנים דהא אמרינן מתנה קריי' רחמנא מה מתנה עד דאתי לרשות נותן וכו'. וא"כ נראה דבדבר שאינו יכול ליתן במתנה אין נוטל פי שנים [ומצאתי אח"כ שכ"כ בחדושי רי"ט אלגאזי סוף בכורות עיי"ש] וא"כ עבד עברי שא"י ליתנו במתנה אין הבכור נוטל בו פי שנים ובזה מיושב כמה קושיות מהאחרונים עיין עליהם דכלל גדול דהיכי דלא יכול ליתן ה"נ אין נוטל פי שנים ואכמ"ל

ב) ועיין שו"ת חתם סופר חו"מ (סי' ק) העיר לדעת הרמב"ן דאם אמר זה בני בכורי א"י לחזור בו. וא"כ נ"מ מצד מתנה יכול לחזור בו עיי"ש וגם זה לק"מ דהא דעת הרשב"א דבמעכשיו א"י לחזור וא"כ יכול ליתנו במתנה מעכשיו. אך יש לדחות דהא לכאורה הא הוי דבר שאין לו קצבה. וצ"ל דכשיבא לעולם יהי' לו קצבה וא"כ בזה ל"מ מעכשיו דהא עכשיו אין לו קצבה אך אם נימא דאין מקנה דבר שאין לו קצבה היא משום אסמכתא. וידוע דעת המרדכי דאסמכתא רק מדרבנן לא קניא. ובזה מיושב מה שהקשו דהא הוי דבר שאין לו קצבה וא"כ שוב מהני מעכשיו ואכמ"ל

ג) ועיין בחדושי הרשב"א קדושין (דף נד) שהקשה דמ"פ הש"ס אילימא ר"מ מי מצי יהיב לי' הא סבר ממון גבוה. והוצרך לשנוי דיהיב לי' כשהוא סמדר. והא ר"מ סובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו הקנה לו קודם שנעשה סמדר מהני ועיי"ש שתי' כיון דלא קיי"ל כר"מ לא מוקי לי' בהכי עיי"ש. ויש להעיר דאפילו לדידן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ היכי דאמר לו מעכשיו מהני לדעת הרשב"א ועיין בשער המלך בפ' כ"ב מה' מכירה (הלכה ה) יעיי"ש בשם הרב בני אהרן גם הא בלשון חיוב חל אפילו לדידן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם

ונראה דבשו"ת רע"א (סי' קלה) תמה דאפילו לר"מ לא מהני אלא היכי דאם יבא לעולם יהיה ברשותו להקנות אמנם היכי דגם אז א"י להקנות ל"מ בדבר שלא בא לעולם וכמו דאמרינן בקדושין (דף עח) בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וא"כ הכא כשיבא לעולם יהי' ממון גבוה. עיי"ש וכבר תי' היטב בשו"ת עמק יהושע (סי' ז) עפ"י דעת הרשב"א דהיכי דאמר מעכשיו לר"מ שוב אינו יכול לחזור קודם שבא לעולם אף דבעלמא יכול לחזור בו קודם שבא לעולם מ"מ במעכשיו גרע הרי חזינן דהקנין נגמר מיד א"כ י"ל דבכה"ג מהני אף דאם יבא לעולם לא יהי' ברשותו מ"מ במעכשיו גם כה"ג מהני יעיי"ש

ולפ"ז הא כתב הקצות החושן (סי' ר"ט) דבדאקני אף דאמר לו מעכשיו יכול לחזור בו קודם שבא לעולם. וה"ה לדידן הגם דנימא דבמעכשיו מהני מ"מ בדאקני ל"מ וא"כ כיון דיכול לחזור בו הרי אין הקנין נגמר עד שיבא לעולם ושוב לא מהני הכא דאז יהי' ממון גבוה ולא מהני וכקו' הגאון רע"א הנ"ל ואכמ"ל: ביטול איסור בהיתר סימן כד

א) דעת האו"ה שהביא הפרי מגדים יו"ד (סי' סט) דבכל דברים החשובים כמו חתיכה הראוי' להתכבד ודבר שבמנין דקיי"ל דלא בטלים. דמ"מ אם נולד האיסור בתוך התערובות דבטל. וכמו לענין דבר שיל"מ דדעת המרדכי דלא אמרינן דבר שיל"מ ל"ב אם נולד האיסור בתוך התערובות. ככה בכל הדברים דאינם בטלים כנ"ל עיי"ש דלכך חתיכה שנתבשלה בדמה אף דהוי חתיכה הראוי' להתכבד בטלה משום דנולד האיסור בתוך התערובות דכל זמן שלא פירש מותר דהוי דם אברים שלא פירש עיי"ש

וקשה לי מהא דפרק הוציאו לו ביומא (דף נה) תנן התם רבי יהודה אומר לא הי' שופרות לקיני חובה מפני התערובות וכו' ומסיק דהיינו משום דמי חטאות שמתו בעלי' וכו' עיי"ש וקשה טובא דיבטל דמי חטאת שמתו בעלי' בדמים אחרים ואי דמטבע חשוב ולא בטל הא לא נולד האיסור עד אחר התערובות. ואי נימא דמטבע מדאורייתא לא בטל ועיין מל"מ פ"ז ממעילה ובכרתי ופלתי (סי' קא) שרצו לומר דמדאורייתא לא בטל יש ליישב קצת דלא אמר האו"ה אלא במה שחז"ל אמרו שאינם בטלים דהם אמרו והם אמרו. אבל הא מסקנת האחרונים [וכן מסיק הכו"פ שם ושער המלך ה' מקוואות דרק מדרבנן] דרק מדרבנן לא בטל וכמו כל דברים החשובים. וא"כ קשה כנ"ל

וכן יש להקשות מהוריות (דף ו) דיוקא דרב פפא משעיר ראש חודש דלמא מייתי מצבור אלא שמע מינה צבור אינו מתה. והא בלא"ה בטיל דנולד האיסור בתוך התערובות. ובכה"ג בטיל כל דברים החשובים ג"כ כנ"ל

שבתי וראיתי דיש ליישב לפי מ"ש השער המלך בפ' מה' יום טוב (הלכה) דהא דכתב המרדכי דאם נולד האיסור בתוך התערובות דבטל בדבר שיש לו מתירין היינו דווקא באיסור דרבנן כמו במוקצה דאיירי בי' אבל לא באיסור דאורייתא דהא הביא ראי' מהך דביצה (דף ד.) דמקלי קלי אסורי' וה"נ בנולד האיסור בתוך התערובות. וא"כ מהתם אין ראי' רק לאיסור דרבנן ולא לאיסור דאורייתא עיי"ש ולפ"ז מיושב מהך דיומא והך דהוריות דהוי איסור דאורייתא

ב) ועיין עוד במנחות (דף סט:) שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושרייה עומר או דלמא בתר תוספות אזלינן וכו' ולכאורה קשה למה לא יבטל המשהו בהתוספות וכמו שכתבו כה"ג התוספות בב"ק (דף סט) בד"ה כל וכו' ובעל כרחך משום דהוי דבר שיש לו מתירין. וקשה דלשיטת המרדכי הנ"ל דאם נולד האיסור בתוך התערובות בטל דיבטל

אמנם אי נימא דאיסור דאורייתא גם בנולד בתוך