זרע אברהם לו

ה) ברמב"ם פ"א מחמץ ומצה אינו לוקה משום בל יראה ובל ימצא אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו בידים עיי"ש. ויש להעיר אמאי לא נקט ששיעורו היא בכזית הא בזה פליגי ב"ש וב"ה וב"ש סברו שאור בכזית וחמץ היא בככותבות והרי דקדק בזה (בהלכה א) כל האוכל כזית חמץ וכו' והרי אמרינן שם דלענין אכילה כ"ע לא פליגי כי פליגי לענין ביעור. וא"כ לענין אכילה דייק ונקט כזית מה שהוא אליבא דכ"ע ולענין ביעור דפליגי ב"ש וב"ה ולב"ש בככותבות לא זכר מזה דבר אם הוא בכזית או בככותבות

ולכן נראה דכיוון רבינו בזה דלא בעינן שיעשה מעשה בכל הכזית אלא אף אם קנה חצי זית ויש לו מכבר חצי זית לוקה. וכן בחומצו אם הניח חצי זית שאור ע"ג עיסה של חצי זית לוקה ולכן סתם לה הרמב"ם ולא כתב קנה כזית חמץ ואכמ"ל: בל יראה סימן כב

א) דעת התוס' בפסחים (דף כט:) דהמשהו חמצו ע"מ לבערו אינו עובר עליו משום דב"י הוי לאו הנל"ע יעיי"ש והקשה בשאגת ארי' (סי' פא) א"כ מה ראי' דר"ע ל"ל מתוך ועיין פסחים (דף ה) הא בעינן צורך קצת ושריפת חמץ לא הוי לצורך כלל כיון דס"ס לא עבר באותו שיהוי

ואמרתי לתרץ הא לכאורה קשה דבל יראה הוי לי' לאו שקדמו עשה דלוקין עליו כמבואר במכות (דף טו). ואף אם נימא דלאו דבל יראה הוי מחצות וכדעת הנוב"י מהדו"ת או"ח (סי' צ) הא העשה כתובה קודם הלאו

אך י"ל דהתוס' כתבו כן אליבא דרבי יוסי הגלילי ור"י הגלילי הרי ס"ל ביומא (דף לו) דפיאה וכן נבילה הוי לאו הנל"ע אף דאפשר לקיים העשה קודם הלאו והוי לאו שקדמו עשה מ"מ ס"ל דאינו לוקה וה"נ בל יראה כנ"ל

ומיושב ממילא קו' הש"א דלר"ע לשיטתו דס"ל התם דלא הוי נל"ע דתעזוב מעיקרא משמע וא"כ ה"נ ב"י לא הוי לאו הניתק לעשה ושפיר הוי צורך קצת ומוכח דלית לי' מתוך. ויש לדחות דשאני הכא דהעשה כתוב קודם הלאו משא"כ נבילה ומנ"ל להתוס' דכה"ג הוי נל"ע לריה"ג. ונראה דהתוס' לשיטתם דהכל תלוי אם יכול לקיים העשה קודם הלאו. דהרי הקשו מגזל דהוי נל"ע וע"כ משום דא"א לקיים מקודם עיין גינת וורדים (כלל) הוי נל"ע אף שכתב מקודם ולשיטת רש"י נראה דבעי תרתי לגריעותא שיהי' כתובה העשה קודם הלאו וגם שיכול לקיימה קודם הלאו. ובאמת שיטת התוס' קשה לי מהא דמכות (דף טז) וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה הרי אף דאפשר לקיים עשה קודם הלאו הוי נל"ע משום דהעשה כתובה אחר הלאו ואכמ"ל יותר ודוק

ב) עיין פסחים (דף צה) דלאו דלא תוציא הוי לאו הנל"ע עיי"ש וקשה לי בהא דמכות (דף טז) אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ומקשה כמה קושיות. ולמה לא הקשה מלאו דלא תוציא דמשכחת לה בביטלו כגון ששרף את הבשר. וגם הא בירושלמי פרק כיצד צולין (הלכה ) דהמוציא בשר פסח מבית עובר בשני לאווין משום בית ומשום חוצה א"כ הא אמרינן בתמורה (דף ד:) דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאווין ועיין תוס' חולין (דף פא) אך לזה י"ל דהתם בפסחים היינו דהוציא רק מחבורה לחבורה דהוי רק לאו ומדוקדק הלשון דקתני עובר בל"ת ועיי"ש בירושלמי דאינו חייב עד שיאכל וי"ל דמשום דאז הוי ביטולו

ועיין במנחת חינוך (מצוה טו) שהאריך אם הוציא בשר בשבת חייב אף בכזית וכמבואר בשבת (דף צא.) גב' זרק כזית תרומה לבית טמא משום מיגו עיי"ש ולפע"ד י"ל כיון דהמוציא פסח נפסל באכילה שוב הוי מקלקל ואכמ"ל

ג) ועיין מכות (דף טז) והרי פיאה וכו' ומשכחת לה ביטלו ולא ביטלו עיי"ש והקשה בשו"ת נוב"י מהדו"ת חלק או"ח (סימן צא) מה קושיא דדלמא סובר ר"י כר"ע ביומא (דף לו) דזה לא הוי לאו הניתק לעשה משום דתעזוב מעיקרא משמע יעיי"ש

וליישב זה נראה דלכאורה יש להקשות לר"י דסובר לאו שקדמו עשה לוקין א"כ אמאי הוי שילוח הקן לאו הניתק לעשה הא יכול לקיים העשה קודם הלאו. וצ"ל דכי הוי לאו שקדמו לעשה היינו בדאיכא תרתי לריעותא דהיינו דהעשה כתובה בתורה קודם הלאו וגם דיכול לקיים העשה קודם הלאו. אמנם בשלוח הקן נהי דיכול לקיים העשה קודם הלאו אבל כתובה בתורה בתר הלאו. וזה מדיוק בלשון רש"י שכתב גבי שלוח הקן משלח ואינו לוקה וכתב כדכתיב וכו' עיי"ש [ועיין בגינת וורדים (כלל ) שכתב שרש"י סובר כן אבל בתוס' לא כתבו רק היכי דיכול לקיים העשה קודם הלאו. ובאמת יקשה למה שלוח הקן הוי לאו הניתק לעשה] והיינו כנ"ל דנהי דיכול לקיים העשה קודם אבל הא כתוב אחר הלאו

ולפ"ז גבי פיאה נהי דתעזוב מעיקרא משמע אבל הא כתוב אחר הלאו ע"כ הוי לאו הנל"ע כמו בשלוח הקן לר"י דמודה דהוי לאו הנל"ע ונכון הוא

ובזה יש לתרץ מה שהקשו דאמאי לא חשוב חמץ דמשכחת לה בביטלו ול"ב ולהנ"ל חמץ הוי לאו שקדמו עשה דהוי תרתי לריעותא דיכול לקיים העשה קודם הלאו וגם כתובה העשה קודם הלאו. ובזה נדחה מ"ש בספר עמק יהושע לתרץ דעת הרמב"ם דס"ל דב"י לא הוי נל"ע. וכתב דהתוס' בפסחים (דף כט) כתבו כן לרבי יוסי הגלילי לשיטתו דגם כה"ג הוי נל"ע אף דיכול לקיים קודם כמו בפיאה יעיי"ש ולהנ"ל שאני פיאה דהוי חדא לריעותא משא"כ חמץ דהוי תרתי לריעותא גם לרבי יוסי הגלילי י"ל דלא הוי נל"ע ואכמ"ל

ד) ואגב אכתוב דמה שהקשו האחרונים דמה נ"מ בפלוגתא דב"ש וב"ה בשיעור חמץ אי בכזית או בככותבות דהא ח"ש אסור מה"ת בב"י ג"כ ולענין מלקות הא הוי לאו הנל"ע עיי"ש ונראה דאם נימא דלענין הלאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי אזלינן בתר שיעור ביעורי' וכמו שנסתפק בירושלמי פרק תמיד נשחט א"כ נ"מ לכנ"ל אם שחט פסח על החמץ אי בכזית או בככותבות ואכמ"ל: