זרע אברהם לה

ואמנם שיש אזהרה מלא תאכל כל תועבה שוב אהני הק"ו לעונש ומיושב דברי התוס' ואכמ"ל

ג) ודרך אגב נראה ליישב דברי התוספתא שהביאו התוספת ר"פ כל הבשר דבשר בחלב נוהג במוקדשין ותמהו תוספת דהיאך חל איסור בב"ח על איסור מוקדשין יעוי"ש. ונראה דהנה דעת הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"ד מהלכות שבועות (הלכה י) דאמרינן כולל לימים ואם נשבע שלא יאכל ככר זה היום וחזר ונשבע שלא יאכלנה לעולם חל עיי"ש. ולפי"ז משכחת לה למאי דקי"ל דקדושת דמים פקעה בכדי וכמבואר בעירובין (דף ל) ככר זה היום קודש ולמחר חול דחל ועיין נדרים (דף כט) וא"כ משכחת שהקדיש הבשר לזמן ידוע וא"כ חל בב"ח על מוקדשין מטעם כולל בל יראה סימן כא

א) בפסחים (דף ה) איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ. ובתוס' הקשו א"כ יהי' חייב כרת כמו על האכילה עיי"ש

ונראה דלכאורה היכי מקשינן השבתה לאכילה לפמ"ש רש"י דהיקשא היא דמשעה שמחייב לאכול מצה בו הוזהר על אכילת חמץ. והא אכילת מצה אינה אלא בלילה משא"כ איסור חמץ מתחיל מבין השמשות דלמא לילה היא ועדיין אינו רשאי לאכול מצה דלמא יום היא. וצ"ל דהא בהאי קרא כתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וכרת ליכא עד הלילה. וגם איסור השבתת שאור אינו בבין השמשות לפ"מ שסובר הרמב"ם דכל הספיקות מה"ת לקולא א"כ מותר בבין השמשות מה"ת ומתחיל הכל מלילה ושפיר אמרינן היקשא

אך כל זה אם נימא דעל השבתת שאור ליכא כרת אבל אם נימא שיש כרת הא כ' הכ"מ בפ"ט מטומאת מת הלכה י"ב דבכרת מודה הרמב"ם דספיקא מה"ת לחומרא א"כ ל"ש היקשא. וא"כ אדרבא מדאמרינן היקשא הנ"ל מוכח דליכא כרת

ועפ"ז מיושב גם קו' התוס' שם (דף כה) בהא דקאמר ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתיא לת"ק והקשו הא גם לר"ש אתיא ומשעה שאסור באכילה היינו בלילה. עיי"ש. ולהנ"ל מיושב היטב דבהנאה דליכא כרת ל"ש היקשא דאכילה להנאה דאכילה מתחיל איסורו מבין השמשות משא"כ איסור הנאה לא הוי עד לילה וע"כ דאתאן לת"ק ומשעה ששית אסור באכילה ובהנאה ודוק

ב) ובירושלמי פ"ב דפסחים אית תנא תנוי אבל אתה רואה בפלטי' וכו' בשהפקירו קודם לביעורו אמר ריב"ב תיפתר בקדשים שחייבים באחריותם ור"ש היא עיי"ש ואין לזה ביאור והקרבן עדה מחקו עיי"ש. ושמעתי מחכם אחד דהכוונה למ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סי' עז) דבקיבל עליו אחריות דעובר מטעם גורם לממון לא מהני ביטול דהא גם קודם הביטול לא הוי שלו רק מחמת קבלת אחריות וה"נ אחר הביטול חייב באחריות. וא"כ שפיר אמר הירושלמי דבקיבל עליו אחריות גם כשהפקירו קודם לביעורו לא מהני וכמ"ש הש"א. עכ"ד. ואם כי יפה דיבר אבל עדיין לא ניחא מה אר"י לר"ש גם לרבנן עובר בקבלת אחריות

ג) ועיין פסחים (דף כג:) והרי חמץ דכתיב לא יאכל ותניא רבי יוסי הגלילי אומר תמה על עצמך וכו' ומשני שאני התם דכתיב לך. עיי"ש. ובתוס' הקשו דלכתב לא יאכל בחולם ולא בעי לך יעיי"ש

ונראה דהנה הפני יהושע הקשה דלמה לי קרא גבי חמץ דאסור בהנאה תיפוק לי' מק"ו מנותר שאינו בבל יראה ובל ימצא ק"ו חמץ עיי"ש

אך נראה פשוט דהא אמרינן דשני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ואלו הן חמץ וכו' וא"כ אדרבא אי לאו קרא לא שייך ק"ו הנ"ל דחמץ שהיא בב"י אינו דין וכו' ואדרבא היא הנותנות מדעובר בב"י וב"י ע"כ דמותר בהנאה ורק השתא שיש גזיה"כ אמרינן דחידוש אבל הוי עבדינן ק"ו לעשות חידוש. וא"כ מיושב קו' התוס' דאי לאו לך ורק לא יאכל הוי ילפינן ק"ו מנותר דאסור בהנאה. ואין לומר דהיא הנותנות דאי אסור בהנאה הא אינו ברשותו ז"א דאי לאו לך הוי עובר גם בחמץ של אחרים ולא הוי חידוש דאינו ברשותו ועובר לכך צריך לך דשל אחרים אינו עובר וא"כ ממילא מותר בהנאה מלך אבל אי לאו לך הוי ילפי' מק"ו כנ"ל משא"כ לא יאכל הצירי אינו מיותר ומיושב קו' התוס' ויש לדחות ואכמ"ל

ד) דעת התוס' בפסחים (דף כט:) דהמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר באותו שיהוי והטעם דב"י הוי נל"ע עיי"ש ותמה הש"א (סי' פא) דהיכי מצינו דמותר לעבור כדי לקיים העשה ובכל לאו הנל"ע אסור לעבור כדי לקיים עיי"ש

ונראה דהנה בצל"ח שם תמה דבידו לפדותו פחות מכזית [וזה אין לתמוה דבידו לפדות פחות מפרוטה דאינו עובר בב"י כמ"ש המנחת חינוך משום דאינו שלו לדעת רש"י סוכה (דף כז) עיי"ש דא"כ ה"נ לאו בידו לפדותו דלא מהני בפחות משו"פ יעיין גיטין (דף י"ב) עיי"ש] והוכיח מזה דדעת התוס' דח"ש עובר ב"י

אך למ"ש הב"י שהביא הש"א (סי' עו) דבאוכלין שאינן ראוין מותר פחות מכשיעור דלא שייך חזי לאצטרופי כיון דאפילו כשיעור אין חייב מלקות עיי"ש. וא"כ דב"י הוי ניתק לעשה ואינו לוקה באמת ח"ש מותר מה"ת. וא"כ הדרא קו' לדוכתא דבידו לפדותו פחות מכשיעור. וצ"ל הא זה לפי האמת דב"י הוי נל"ע. משא"כ אי לוקה אבל יראה, ולפ"ז זה כוונת התוס' דהמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו עובר והיינו בפחות מכשיעור כנ"ל דב"י הוי נל"ע וכיון דאינו לוקה אינו עובר בפחות מכשיעור וא"כ שוב בידו לפדותו פחות מכשיעור. *) אבל בכשיעור ה"נ דעובר כמו בכל נל"ע ודוק: