זרע אברהם לד

כל הכרם דהא הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל עיי"ש

ונראה לפע"ד ליישב עפ"י מה שהקשה הטורי אבן למה שכתבו התוספות בתמורה (דף כז.) בד"ה דמה דאמרינן הקדש שוה מנה שחללו על פרוטה מחולל. היינו אם הבעלים פודין אותו אבל אם אחרים פודין אותו לא מהני. והיינו דטעם דהבעלים הא יכולים לשאול על ההקדש ולכן יכולים לחלל גם על שוה פרוטה אף ששוה מנה וא"כ בכרם רבעי דלא מהני שאלה שוב הבעלים כאחר דמי

וכתב לתרץ משום דגמרינן קודש קודש ממעשר וכמבואר בקדושין (דף נג) א"כ הכל ילפינן ממעשר דמהני ג"כ שאלה כמו במעשר דמהני שאלה מחמת דקדיש בדבורו עיי"ש

ולפ"ז הא אמרינן שם צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד ואיתא שם דאי לאו דאמר רבי צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד הוי אמינא מאן תנא צנועין רבי מאיר דאמר מעשר שני ממון גבוה וכבר ילפינן קודש קודש ממעשר וא"כ לפי ההוה אמינא דלא ידע מהא דמעשר שני ממון גבוה ואם כן גם רבעי לא ילפינן קודש קודש. וממילא דלא אמרינן בכרם רבעי הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל וכסברת הטורי אבן דהא לא מהני שאלה. וא"כ הבעלים כאחר דמי ובאחר הא לא מהני כנ"ל [ועיין בספר ישועות ישראל (סי' סא) שמיישב כעין זה. עפ"י דברי הירושלמי פ"ק דסנהדרין הלכה דלמ"ד מעשר שני ממון הדיוט אינו נפדה פחות משוי' עיי"ש. ולדידי דברי הירושלמי לא נתבאר לי טעמא דמלתא. דהא מה דמעשר שני נפדה פחות משויו משום דלא יהי' חמור ממעשר. וכן ראיתי במנחת חינוך (מצוה תעד) שהביא כן משם הכ"מ עיי"ש וא"כ מה בכך דממון הדיוט. ואדרבא הוא הנותנת יותר שלא יהיה חמור מהקדש. ואפשר כיון דהטעם משום דאין אונאה להקדש וכמבואר בב"מ (דף נז) וא"כ הוא הנותנת דבהדיוט דשייך אונאה לכך לא מהני אף דשייך לעצמו מ"מ לא פליג והירושלמי אינו תח"י] ומיושב קו' קצות החושן לנכון: בהמה טמאה סימן כ

א) עיין בזבחים (דף לד:) המעלה אברי בהמה טמאה ע"ג המזבח ר"ל אמר לוקה טהורה אין טמאה לא ולאו הבא מכלל עשה לוקין עליו ור"י אמר אינו לוקה מתיב ר"י אותה תאכלו ולא בהמה טמאה ולאו הבא מכלל עשה אין לוקין וכו' באברי בהמה טמאה כ"ע לא פליגי וכו' עיי"ש

והנה באמת סברת ר"ל תמוה מאד וכי לא ידע דעל לאו הבא מכלל עשה אין לוקין ולדידי' ה"נ בעילה לכהן גדול לוקה ובהדיא אמרינן בקדושין (דף ס"ח) דבבעילה לכהן גדול גם ר"ע מודה ומ"ש משום דהוי לי' עשה שאינו שוה בכל עיי"ש הרי דלר"ע לאו הבא מכלל עשה עשה היא ואטו ר"ל פליג בזה על ר"ע [וקצת י"ל דסברת ר"ל היתה כמו דאמרינן בפסחים (דף מב) דכל היכי דכתיב לאמור הוי לאו וה"נ כתיב לאמור. אך בזה צריך שקידה רבה בכל דוכתי]

ונראה דלכאורה הא יש ללמוד מקל וחומר דבעל מום דמותר להדיוט ואסור לגבוה ק"ו לטמאה. אך הא אין עונשין מן הדין. ולפ"ז הא כ' הה"מ בפ"ב מה' מאכלות אסורות דכשיש עשה אז מזהירין ועונשין מן הדין וא"כ י"ל דזה כוונת ר"ל דלאו הבא מכלל עשה שיש מבלעדי ק"ו לוקין עליו. אמנם רבי יוחנן שפיר מקשה מאותה תאכלו דגם שם יש ק"ו וכמ"ש באמת הרמב"ם. ומ"מ אמר בספרא ל"ת מנין. הרי דחזינן דלא מהני לאו הבא מכלל עשה דמכל מקום *) אין לוקין. ובזה נתיישבו המון קושי' בזה הכלל דלפמ"ש הוא פלוגתא בין ר"י ור"ל. ובזה נדחה מ"ש האחרונים ליישב דלר"י דס"ל דח"ש אסור מה"ת מה פליגי ב"ש וב"ה בביצה (דף ז) בשיעור דשאור לענין ב"י הא אין עונשין מה"ד ולאיסור הא ח"ש אסור ותי' כנ"ל דכיון שיש איסור משום ח"ש לוקה ולהנ"ל לר"י לא שייך זה ואכמ"ל

ב) ועיין בספרי פ' ראה לא תאכל הנפש עם הבשר והלא דין הוא ומה בשר בחלב שמותר לב"נ אסור לישראל אבר מן החי שאסור לב"נ אינו דין שיהי' אסור לישראל וכו' עיי"ש והא דלא אמר דצריך קרא למלקות דמק"ו הא אין עונשין מה"ד י"ל דסתם ספרי ר"ש והוא ס"ל בסנהדרין (דף עד.) דעונשין מה"ד. גם לפמ"ש הה"מ דכשיש עשה עונשין מה"ד והכא הא בלא"ה אסור לישראל מחמת אינו זבוחה ופשוט

אך צ"ע מהא דאמרינן בסנהדרין (דף נז) כל מצוה שנאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"נ וא"כ אם לא הוי כתוב לא תאכל הנפש עם הבשר אז לא הוי אסור וצ"ע

ומדברי הספרי נסתרים דברי האחרונים שדנו דבשר בחלב יהי' אסור לב"נ דהא חלב לחודי' בדין הוא שיאסור לב"נ ורק מכח מי איכא מידי וא"כ בשר בחלב דל"ש מי איכא מידי אסור. ומדברי הספרי הא מבואר דמותר לב"נ

והנה לדברי ה"ה הנ"ל יש לי לבאר דברי התוספות ב"ק (דף עא) שהקשו דלא לכתוב לא זה ולא זה ואנא אמינא מלא תאכל כל תועבה. וקשה דנ"מ למלקות דמלא תאכל כל תועבה ליכא עונש

אמנם להנ"ל הדבר נכון מאד. דלכאורה נילף מק"ו דערלה וכלאי הכרם וכדיליף בחולין (דף קטו) ובזה אין לומר חורש בשור וחמור יוכיח דשאני הני דמותרים באכילה. ועיין פירש"י חולין שם. וצ"ל דמק"ו ליכא מלקות