זרע אברהם לג

משום דספק דרבנן להקל עיי"ש. וא"כ במקצה דחמור והוי כעין דאורייתא דל"א ספיקא לקולא כמ"ש התוספות בביצה (דף ג) ד"ה א"כ לא שייך ברירה. ושפיר צריך המרדכי לטעם אחר. וגם בדבר שיש לו מתירין דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. לא סמכינן אברירה ומשום דהוי דבר שיש לו מתירין. וא"כ דהדר הדין דדבר שיל"מ. לכן צריך המרדכי ליתן טעם דלא אמרינן בזה דין דבר שיש לו מתירין לא בטל. ועיין בשעה"מ בה' עירובין ובה' גירושין פ"ג שכתב נמי דבדבר שיש לו מתירין לא ברירה בדרבנן ולפי מ"ש לעיל דבמוקצה מחמירין בספק. א"צ לטעם השעה"מ משום דבר שיש לו מתירין. וגם יש לפקפק בדבריו למ"ש הש"א (סי' צא) דבספיקא דדינא אפילו בדבר שיש לו מתירין לקולא. ועיין בפתח הבית ובתשובות הגרע"א (סי' סה) ואכמ"ל]. ושפיר צריך המרדכי ליתן טעם הנ"ל ואתי שפיר. אבל קושי' הראשונה חזקה היא וראוי לעורר עליה

יא) ובעיקר התמיהות הנז' נלע"ד דהעיקר דעד כאן לא כתבו התוספות דשייך ברירה היכי דנולד האיסור בתוך התערובות אלא דווקא כהתם כמו הלוקח יין וכו' דהאיסור אינו חל על הפרט רק על הכלל. ואין הספק מצד חסרון ידיעותינו אלא מצד עצמו כמו בההוא דהלוקח יין וכו' ומחיר כלב דהאיסור חל על הכלל. וכמו בלוקח יין דחל איסור טבל על כל הלוג. וכן במחיר כלב דחל על כל העשרה טלאים ובאמת אין אסור רק אחד דיין לומר ברירה. אבל אם נתערבה דרך משל כמה בהמות ושחט בתה של אחת מהם לא שייך ברירה לומר דהיא היא הבהמה שנשחטה אמה בתה היום דהא האיסור אינו חל רק על אמה והיא הא הובררה רק אנן היא דלא ידעינן איה איזה הבהמה ההיא ובכה"ג לא שייך ברירה עיי"ש

ומיושב ממילא מההוא דהמטמע והמנסך דלא חל האיסור רק על שלו. ואנן לא ידעינן איו היא חלקו מצד חסרון ידיעותינו ובכה"ג ל"ש ברירה וז"ב ונכון

וכן גבי ענבים שבגיגית מיושב מההוא טעמא דאיסור שבת הא לא חל רק על מה שזב בשבת בפרטות ולא על הכלל כולו ול"ש ברירה ומיושב היטב. ועי' בס' בית אפרים בחיו"ד סי' ע' שכתב כעין מ"ש בכאן

ומיושב ג"כ מה שיש להקשות לכאורה בהא דסוף מעילה (דף ) אם אמר פרוטה בכיס זה הקדש אם הוציא הראשונה מעל. ואמאי נימא ברירה דהא נולד האיסור בתוך התערובות. ואך זה ליתא דהא גם הכא הוי איסור עצמיות בכללות הכיס

ואולם יש ליישב בפשיטות דהא האי תנא לית לי' ברירה ועיין בחדושי הגרע"א ליו"ד (סי' טז) ובלקוטיו לתמורה (דף ל) ואכמ"ל

יב) והנה ע"פ דברי התוספות דתמורה הנ"ל שחילקו בין נולד האיסור בתערובות להוברר האיסור מקודם לענין ברירה. יש לתרץ מה שעמד הרי"ט אלגאזי בבכורות (דף כב) בהא דאמרינן במעילה (דף כא) האומר פרוטה בתוך כיס זה הקדש או שנפלה פרוטה של הקדש לתוך הכיס כיון שהוציא את הראשונה מעל והתוס' תמהו דלבטל הפרוטה של הקדש שנפלה בתוך הכיס ואמאי מעל. ותמה הריט"א דלמה הקשו התוספות דווקא על בבא זו דסיפא דפרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס ולא על בבא דרישא בהאומר פרוטה בתוך כיס זה הקדש יעיי"ש שהאריך ע"פ סברת המרדכי המובא ביו"ד (סי' ק"ב) עיי"ש

ואמנם לדברי התוספות דתמורה הנ"ל מאד נכון הדבר דהא כבר הקשתי דלהתוספות בתמורה (דף ל) דהיכי דנולד האיסור בתוך התערובות סמכינן אברירה ולהכי פריך ביומא (דף נה) דנברר ד' זוזי וכו' עיי"ש. וא"כ ה"נ אמאי מעל באומר פרוטה בתוך כיס זה הקדש ובשלמא בנפלה פרוטה של הקדש בתוך כיס לק"מ דהא הוברר האיסור קודם שנתערב אבל באומר פרוטה בתוך כיס יהי' הקדש קשה כנ"ל

ואולם למ"ש הגאון רע"א ביו"ד (סי' טז) דלמ"ד יש ברירה לא שייך ביטול איסור בהיתר דהוי כמו שאפשר לברר איסורו ועיי"ש דכוונת הגמ' ביומא (דף נה) דנברר ד' זוזי וכו' ואידך לשתרי. היינו דממ"נ אי אמרינן ברירה ולא בטל נברר חד ואידך עכ"פ לשתרי. ואי דאין ברירה א"כ לבטל הכל וממ"נ יהי' מותרים השאר עיי"ש

ולפ"ז על בבא דרישא דאומר פרוטה בתוך כיס יהי' הקדש לא מצו התוספות לאקשוי דלבטל. דהא בכה"ג שייך ברירה כמ"ש התוספות הנ"ל כיון דנולד האיסור בתוך התערובות. וכיון דאפשר לברר האיסור ל"ב. וכל זמן שלא בירר איסור ושפיר מעל היכי דהוציא הראשונה דאמרינן דהיינו הך דאיסורא ולכן הקשו מבבא דסיפא יפא דנפלה פרוטה של הקדש דל"ש ברירה כיון דהבורר האיסור מקודם. ובכה"ג דל"ש ברירה שפיר לבטל. ודברי התוס' מדוקדקים היטב הדק ואתי שפיר

אך בעיקר דברי הגרע"א ז"ל הנ"ל יש להעיר מהא דבכורות (דף נז) דפריך ואי אמרת יש ברירה ניברר חדא להדי' כלבא ואידך לשתרי עיי"ש ולדברי הגאון הנ"ל קשה למה פריך דווקא למ"ד יש ברירה. דמכ"ש דיקשה למ"ד דלית לי' ברירה דלבטל הכל. אף דבעלי חיים חשובים ולא בטלו. דהא בנולד האיסור בתוך התערובות בטל דבר שיל"מ וה"ה שאר דברים חשובים כמ"ש הגאון הנ"ל. ורק קו' הש"ס ביומא ממ"נ דלבטל אי ברירה נימא ברירה ואי אי. ברירה לבטל. וא"כ הא תינח התם דפריך סתמא יש לומר כדברי הגאון הנ"ל דפריך לכ"ע. אבל הכא דפריך בפירוש למ"ד יש ברירה קשה למה פריך דווקא למ"ד יש ברירה דמשמע דלמ"ד אין ברירה לק"מ ולמה הא לכ"ע קשה ודברי הגרע"א צ"ע. ועיין בשעה"מ פ"ד מה' גירושין שכ' דלכך לא פריך הש"ס לכ"ע אף דמדאורייתא בטול ובדרבנן הרי אמרינן יש ברירה משום דלר' יהודה גם בדרבנן אין ברירה ואך לדעת הגרע"א קשה וצ"ע

יג) ואגב אזכיר מ"ש השער המלך שם דהא דאמרינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק היינו בספק דמעשה אבל לא בספיקא דדינא. ולכן אמרינן בבכורות (דף נט.) אשמיענן שדה משום דלחומרא עיי"ש היטב

וקשה לי טובא מהא דבבא קמא (דף נח) מאי אמרת לצרפו לגורן אחר עשירי ודאי וכו' והא התם דמספקא לי' לב"ע אי כר"מ אי כר"ש הוי לי' ספיקא דדינא. ומ"מ פטור וצע"ג. ובאתי רק לעורר ודו"ק

יד) דעת הר"ן בגיטין (דף יג) דגבי מעמד שלשתן דאמרינן משתעבדנא לך ולכל מאן דאתא מחמתך לא שייך ברירה דברירה לא שייך אלא היכי דאי דהאי לאו דהאי אבל הכא יכול להשתעבד לכל העולם בזה אחר זה עיי"ש

והקשה עליו בקצות החושן (סי' סא) מהא דבבא קמא (דף סט) דפריך שם דאיך מועיל כל המתלקט הא אין ברירה והא גם הכא יכול להתחלל