זרע אברהם לב

כבר כתב רש"י שם דאינו מצוה שבגופו ובידו שלא לאכול ולא יצטרך להפריש [ועיין בטו"ז יו"ד (סי' א) ובחדושי רע"א ז"ל שם] אבל במעשר בהמה יקשה וע"כ דלא מהני חזר ולקחו דכבר נפטר. ובזה יש לתרץ מה שעמד הרי"ט אלגאזי פ"א דבכורות ע"ד רש"י חולין (דף קל.) דלקוח ממעטינן ממעשר בהמה מדכתיב בקרך. והקשה דבכורות (דף נו.) ממעטינן לה מהיקשא. ולהנ"ל אתי שפיר דמבקרך ממעטינן לקוח מעיקרא ואייתיר ההיקשא היכי דמכרו וחזר ולקחו כנ"ל ועיין בתוספתא איזו לקוח כל שנתנו וחזר ולקחו ועיין התם יו"ד (סי' ) ואכמ"ל] אבל הגמ' דגיטין (דף מח) הנ"ל יש לומר דקאי הש"ס שם למ"ד דחיישינן למחזי כשיקרא ושפיר אמר דלא מייתי בכורים משא"כ להרמב"ם ודו"ק

ח) ובעיקר דברי הרמב"ם הנ"ל נלע"ד פשוט. דידוע שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מטומאת מת (הלכה יב) דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא. ולפי זה יקשה למה מחזירין זה לזה. הא הוי ס' וכ"ש דס' ממונא קולא לנתבע כנ"ל

אך רבי יוחנן הא ס"ל בגיטין (דף כה) דאפילו ריח הגט אין כאן אם אמרינן אין ברירה עיי"ש ומבואר דס"ל לרבי יוחנן דאין ברירה הוא מתורת ודאי ושפיר קאמר דלדידי' אי לאו דסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים

אמנם לדידן דאין ברירה הוא מחמת ספק בודאי דאין מחזירין זה לזה ביובל דספק דאורייתא לקולא וגם ספק ממונא לקולא והמוציא מחבירו עליו הראי' ורק מטעם מצות יובל מחזירין זה לזה [דלענין מ"ע ספק לחומרא] אבל הדר חולקים כבתחלה ושפיר מייתי בכורים דאין לומר דיפטרו נמי מהבאת בכורים משום דספקא דאורייתא לקולא. דהא בספק מצות עשה ספקא דאורייתא לחומרא כמ"ש הרי"ט אלגאזי בבכורות דילפינן מממזר רק בל"ת ולהכי יולדות מביאה קרבן מספק ושפיר מייתי בכורים ודו"ק היטב

ט) עיין קצות החושן (סי' סא) שהביא דעת הר"ש דהיכי דמתנה שיחול מכאן ולהבא ולא למפרע לכ"ע חל. ודעת הרשב"א אינו כן שהרי כתב דהיכי דמינתה האשה שליח ואמרה כל מי שירצה בעלי ליתנו יהי' שליחי דלא מהני משום דאין ברירה אף דאינו חל אלא משעה שקיבל ולא למפרע. והטעם משום דמי איכא מידי דהשתא בשעה שמתנה לא חייל וכו' וכמו לענין דבר שלא בא לעולם. דל"מ אף היכי דמתנה שיחול הדבר כשיבא לעולם משום מי איכא מידי וכו' עיי"ש

ובזה נראה לי ליישב מה שהקשו השאגת ארי' (סי' צא) בהא דאמרינן בקדושין (דף סב) דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דלא מהני דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. והא בלאו הכי לא מהני משום דאין ברירה. לדעת רש"י גיטין (דף כה) וכמו הרני בועלך על מנת שירצה אבא והכריח מזה דהיכי דחל רק מכאן ולהבא ולא למפרע חל עיי"ש

אכן לדעת הרשב"א יש ליישב דשפיר הוכיח דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאי לא כן אמאי לא מהני דהא למאן דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם גם הכא מהני היכי דחל מלהבא ולא שייך מי איכא מידי וכו' דהא השתא חייל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וא"כ מטעם אין ברירה יהי' מהני כשמתנה שיחול מלהבא וע"כ דאין אדם מקנה וכו' ולא מהני כנ"ל. ועיי"ש בשאגת ארי' שהאריך ולמ"ש נדחו רוב ראיותיו ואכמ"ל ועיין בנודע ביהודא קמ"א (סי' צ) שהקשה מההיא דב"ק (דף סט) דמה פריך הא י"ל דחל מכאן ולהבא ויש לומר למ"ש הקצות החושן שם דלהכי חל מכאן ולהבא ולא חשוב דבר שלא בא לעולם היינו משום דגם עכשיו חל מספק אולי יש ברירה. וכמו לדעת הרמב"ם לענין הרי את מקודשת לאחר שתחליץ לך יבמך. מאחר דגם עכשיו יש ספק קדושין

ולפ"ז לרבי יוחנן דסובר בגיטין (דף כה) דאפילו ריח הגט אין בו בעל כרחך דסובר דבודאי אין ברירה. וא"כ לא מהני לדידי' מכאן ולהבא משום מי איכא מידי הנ"ל כיון דעכשיו אפילו מספק לא חל דהוי כעין דבר שלא בא לעולם כיון דעכשיו אין הקנין חל משא"כ לדידן ואכמ"ל

י) עיין תוספות תמורה (דף ל.) בד"ה תמהו דכל איסור המעורב בהיתר נשקל חד ונימא דהך דאסורא שקיל. וכמו בההוא דלוקח יין וכו' דסמכינן אברירה דמה דשתה הי' דהיתר. וכן ביומא (דף נה) ונברר ד' זוזי וה"נ כל איסור המעורב בהיתר. ותי' הרמ"ר דכלל גדול דכל שנברר האיסור קודם שנתערב לא סמכינן אברירה וכו' משא"כ בההוא דהלוקח יין דנולד האיסור בתוך התערובות דמקודם שנתערב הא לא הוי תרומה עי"ש

והנה הקשו בכאן כמה קושיות א) הקשה הגאון רע"א בגיטין (דף נג) בהא דמשני הש"ס בחולין (דף מ) באית לי' שותפות בגוה. שאוסר רק חלקו וחלק חבירו נאסר משום תערובות. דבכה"ג קשה דנסמוך אברירה. דנולד האיסור בתוך התערובות. דאין לומר דמתניתין דהמטמע והמדמע והמנסך סוברת דאין ברירה דיקשה על רבי מאיר בגיטין (דף נד) והוא סובר דיש ברירה. ועיין בפתח הבית דיני ברירה ענף ט שהביא קו' זו בשם ח"א. ב) ראיתי מי שהקשה מדברי המרדכי המובא ברמ"א (יו"ד סי' קב) גבי ענבים בגיגית שבטל מה שזב בשבת במה שזב קודם שבת. ואף דהוי דבר שיש לו מתירין משום דלא ניכר האיסור קודם שנתערב עיי"ש ולמה לי הטעם תיפוק לי' דמותר מטעם ברירה. ואף דקיי"ל אין ברירה. מ"מ הא בדרבנן קיי"ל דיש ברירה ומוקצה דרבנן

והנה קושיא זו יש לדחותה בפשיטות *). דהא הר"ן פ"ב דגיטין כתב דהטעם דבדרבנן יש ברירה