זרע אברהם כט

וכו' דלשני כשחזר ותופרו לאחר שקורעו. וע"כ דחשוב כאלו הוא בגד חדש וכאלו אינו ראשון יעיי"ש וקשה לי הא בניתז מבגד לבגד מסקינן דטעון כיבוס וא"כ נהי דהיא בגד חדש מ"מ לא גרע מאילו הי' ניתז על בגד אחר כיון דהדם הוא במקומו ובשלמא לענין מריקה ושטיפה שפיר כתבו דהוי כלי חדש דדווקא אם עירה לתוכה רותח טעון מריקה ושטיפה אבל לענין כיבוס מה בכך שהוא בגד חדש

ונראה דבמשנה תנן בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש ופירושו דקמ"ל דאף דהדם נפסל ביוצא מ"מ כיון דכבר הי' לו דין כיבוס שוב לא אכפת לן מה דהוא פסול אף למ"ד היתה לו שעת הכושר ונפסל אין דמה טעון כיבוס. אולם זה דווקא בבגד ראשון אבל בניתז מבגד לבגד היא דווקא אם ניתז בפנים אבל אם ניתז בחוץ וכן אם נטמא בפנים שוב אין הבגד השני טעון כיבוס דכבר נפסל ושפיר כתבו התוס' דאם תופרו שוב חשוב בגד חדש ואין טעון כיבוס ופשוט היא

ג) ובסוגיא שם (דף צה) מעיל שנטמא מכניסו פחות משלשה. וקשה לי דלמה לי כל הטורח הזה הא קיי"ל דלשכות הבניות בחול ופתוחות לקודש דאכלין שם קדשי קדשים ואין חייבים עליהם משום טומאה וכדאיתא בזבחים (דף נו) ומדאוכלים שם קדשי קדשים מבואר דמקרי במקום קדוש דהא במנחה ובחטאת כתיב במקום קדוש תאכל וא"כ הא יכול לכבסו בהלשכות האלו ויכניסנו דרך חלון או גג. ובהני אין חייבים משום טומאה רק מדרבנן ומשום כיבוס שרי וצ"ע ועיין ברמב"ם ניתז על עור הדג אינו טעון כיבוס לפי שאינו ראוי לקבל טומאה וצ"ע למה פרט עור הדג ועור העוף שיירי' ואכמ"ל

ד) ואגב אכתוב בהא דמבעיא לי' בירושלמי שילהי עירובין בשרץ שנמצא במקדש והוציא אותו בשבת ממקום שחייבים עליו כרת אי מותר להוציאו גם ממקום שאין חייבים עליו כרת עיי"ש וקשה לי הא קיי"ל גבי מוקצה דאם הוא בידו מותר להוציאו בכל מקום שרוצה ודעת המגן אברהם (סי' ) אפילו שכח וטלטל את המוקצה מותר להוציאו בכ"מ שרוצה וא"כ מה מבעיא לי' ועיין בירושלמי פ"ג דסוכה ופ"ג דפסחים ובתוספות רע"א בפ"ז דדמאי ואכמ"ל

בענין זה מצאנו תשובת מר חמיו הגאון האדיר בעל אור שמח זצ"ל וז"ל: ב"ה יום ועש"ק לסדר וראך ושמח בלבו

ברכה נמרצה רחבה וגדושה למחמדי חתני הרב המפורסם בשמו וכו' ר' אברהם נ"י יחי' בטוב סלה

הנה חתני יקירי זה אינו מפורש דבלשכות [הבנויות בחול ופתוחות לקדש דאמרינן בזבחים (דף ) דאין חייבין עליהן משום טומאה] אין עליהן [עשה] דוישלחו מן המחנה ורק ל"ת וחיוב ליכא גבייהו. אמנם לפי האור שמח פ"ו מבית הבחירה דחקר לגבי דם אם יצא להלשכה הבנוי' בחול אם מיפסל משום יוצא וכפי דברי הרמב"ן בפ' צו פסוק י"ח בטעם כיבוס במקום קדוש בדם שניתז על הבגד] דכוונת התורה שיהיה נשאר הדם במקום שהי' ראוי להיות אם כן בעי להיות בחלל העזרה לא בלשכות. ואתי שפיר דלא כתיב בקרא "במקום קדוש" רק גבי כיבוס. דשבירה ומריקה ושטיפה סגי גם בלשכות הפתוחות לקדש כמו דנאכלין שם לא בכיבוס. ולכן הגמרא [בזבחים דף נו ע"א] דיליף מבחצר אהל מועד יאכלוה [התורה ריבתה חצרות הרבה] דנאכלין קדשי קדשים בלשכות לכן גבי כיבוס לא כתב בחצר אוהל מועד וראיתי אח"ז בנוב"י מהדו"ת או"ח (סימן קסד) יעוי"ש. ישמחנו ד' בכל טוב חותנו מברכו מקרב ולב עמוק מאיר שמחה כהן: שנית בענין הנ"ל

הנה מכולהו לא קשה מידי דאיכא תקנתא ולמה יכניסו ללשכות הפתוחות לקדש דרך חלון רק ממעיל קשה דלמה הכניסו בפחות משלש [עי' זבחים צה.] וע"ז יפה תירצתי הא דאמר תוכן קדש מדרבנן [עי' זבחים נו.] הוא קודם שידע שלענין אכילה הוי דבר תורה אבל להמסקנא דהוי לענין טומאה. עשה וישלחו מן המחנה אימר איכא: ישמחנו ה' ונגיל יחד חותנך דו"ש מאיר שמחה כהן: ברירה סימן יט

א) עיין ביצה (דף לח) הלכתא בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה עיי"ש

ובטעמא דמלתא ביאר הר"ן פ"ב דגיטין משום דאנן מספקא לן הלכתא כמאן אי כמאן דאמר יש ברירה. או כמ"ד אין ברירה. ע"כ בדאורייתא מחמירין ואמרינן אין ברירה. ובדרבנן לקולא ואמרינן יש ברירה. עיי"ש

ולפענ"ד יש לומר בלאו הכי לפי דעת התוספות בגיטין (דף מז.) ד"ה דאפילו המאן דאמר דסובר *) אין ברירה הוא נמי מטעם ספק עיי"ש מעתה אפי' אם קיי"ל כמ"ד אין ברירה הוא נמי מטעם ספק ע"כ מחלקינן שפיר בין דאורייתא לדרבנן לכולי עלמא כנ"ל

ויש ראי' לע"ד לפירש השני שכתבנו דגם למ"ד אין ברירה הוא נמי מטעם ספק וכדעת התוספות הנ"ל שמחולקים