זרע אברהם כח

ומבואר בשבת (דף קל) דב"ש ס"ל בזה כר"א עיי"ש דפעם אחת שכחו ולא הביאו איזמיל וכו' חדא דר"א שמותי ופי' התוס' דאזיל בשיטת ב"ש ועיין תוס' ביצה (דף לד) דפריך מב"ש על ר"א וא"כ ביו"ט לא גזרינן שמא יעברנו משום ממ"נ אי היום יו"ט הא מכשירי מצוה דוחין ואי אין היום יו"ט מותר להעביר ואכמ"ל

ועיין שבת (דף קלז) ס"ל לר"א טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב וא"כ בודאי גם אם יעבור יהי' טעה בדבר מצוה אבל בספק שמא אין מצוה והוי טעה בד"מ ולא עשה מצוה ואכמ"ל

ב) ואגב אכתוב מה דקשה לי לדעת המרדכי דאפי' אי מצוין על שביתת בהמתו היינו אם הבהמה עושה מלאכה שיש בה סקילה. אבל אם עושה הבהמה מלאכה שאין בה אלא לאו אין מוזהר. וקשה לי מהא דשבת (דף יח) לב"ש דס"ל שביתת כלים דאורייתא נר גיגית וקדרה היכי שרי הא י"ל דס"ל הבערה ללאו יוצאת ואינו מצוה על השבתתם. [אך עיין סנהדרין (דף סח) איך מניחין איסור סקילה מבואר דר"א אית לי' הבערה לחלק יוצאת ור"א בשיטת ב"ש בכל מקום] אך י"ל הא מבואר בפסחים (דף מז) המבשל גיד הנשה ביו"ט ואוכלו לוקה חמש. ואחת משום הבערה ומבואר דעת הריב"א פסחים (דף ה) דאי לאו יוצאת אינו אסור ביו"ט ומוכח דברייתא סוברת דהבערה לחלק יוצאת והא מוקי לה כב"ש ומוכח דב"ש ס"ל הבערה לחלק יוצאת ואכמ"ל: ברי ושמא סימן יז

א) עיין תוס' כתובות (דף יב) תמהו למ"ד ברי ושמא ברי עדיף היכי משכחת לה לדידי' קרא דשבועות ד' בין שניהם וגו' דמוקמינן לי' בשבועות (דף מז) לאומר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומתוך שא"י לשבע משלם ת"ל בלא"ה מחיוב לשלם משום דברי ושמא ברי עדיף. ותי' דצריך להיכי דטוענו ס' עפ"י עד יעיי"ש והקשו ז"ל הא למ"ד ברי ושמא ברי עדיף לא משכחת לה גם בטוענו ס' עפ"י עד דהא ישלם לו ואח"כ יתבענו שנתן לו בחנם ויהי' טוען ס' וברי ושמא ברי עדיף ויהי' צריך להחזיר לו ועד א' אינו פוטר ממון עיי"ש

ונראה דבטוענו עפ"י עד אם ישלם לו לא יכול לתבוע ממנו לפמ"ש הרב הפלאה (דף פה) דבאיני יודע אם פרעתיך ויש לו עד מסייע פטור. הרי דהוי זה כטענת ברי. א"כ ה"נ יפטר לו ע"א מממון דעכ"פ מהני לשוי' כטענת ברי. והפטור אינו משום העד רק משום דנסתלקה השמא של זה

ב) והנה אם נימא דלמ"ד ברי ושמא ברי עדיף לא משכחת לה דין דטוענו ס' עפ"י עד יהי' מיושב קו' הנוב"י מהדו"ת חו"מ (סי' טז) בהא דשבועות (דף לב) דחשוד מאן אילימא דחשוד לוה לימא לי' מי יימיר דמשתבעת והקשה הא משכחת לה בטוענו ס' עפ"י עד דלדעת הרמ"ה נוטל בלא שבועה עיי"ש

ולהנ"ל ניחא דהא אביי הוא מרא דשמעתתא דאמר ה"מ וכו' ואביי לשיטתו דס"ל ברי ושמא ברי עדיף כמ"ש התוס' הנ"ל. [ובזה נדחה ראיות התומים (סי' עה) סק"ו שהוכיח דספק פרעון קודם הלואה הוי כאיני יודע אם פרעתיך מהא דאמר אביי חיישינן שמא ס' מלוה ישינה לו עליו. והא הוי כאיני יודע אם פרעתיך ומותר לתפוס ולמה ישבע. ולהנ"ל הא אביי לשיטתו דס"ל ברי ושמא ברי עדיף וא"כ אינו יכול לתפוס מספק] ולדידי' ליתא לדין טוענו ס' עפ"י עד כאמור

ג) ועיין שם בכתובות דאף למ"ד ברי ושמא לאו ברי עדיף מ"מ היכי שיש חזקה או מיגו בהדי הברי מצטרף ואמרינן ברי ושמא ברי עדיף עיי"ש

ונראה דה"ה היכי דיש עד א' מסייע להטוען ברי דמצטרף בהדי טענת ברי ואמרינן דבזה לכ"ע ברי ושמא ברי עדיף

ובזה מיושב ההוא דכתובות (דף עד.) דגבי נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה הי' בה מומין אלו ופירשי' עדים. והעיר שם בדו"ח דאמאי לא פירש"י כן ברישא דעד שלא וכו' צריך האב להביא וכו' ולהנ"ל י"ל דברישא הא האב טוען ברי וא"כ נהי דברי ושמא לאו ברי עדיף אכתי סגי בעד אחד ולזה דקדק רש"י וכתב בסיפא דראי' היינו עדים לאפוקי ברישא סגי בע"א

ואגב אכתוב במ"ש הגאון רע"א בדו"ח [בתשובותיו בסופו] דטעמא דהרי"ף דאם נשבע היסת ואח"כ בא עד א' דצריך לחזור ולשבע בנקיטת חפץ. ול"א דחשוד לזה חשוד נמי לזה משום דזה כבר עבר. ואולי חזר בתשובה ועיין בקצות החושן (סי' צג) עיי"ש. ונראה דבזה ניחא דברי הרמ"א (סי' פז) אם נתן תקיעת כף שיתן לחבירו מתנה דאינו יכול להשביע עיי"ש והיינו דבזה אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא דהא גם עכשיו עובר על הת"כ משא"כ התם כבר עבר. ואכמ"ל: ביאת מקדש סימן יח

א) בזבחים (דף צד) לא שנא אלא שלא שייר בה כדי מעופרת וכו' ובתוס' בד"ה לא וכו' הקשו הא מ"מ לא פקע מיני' טומאת מגע ואיך מכניסו למקדש בטומאה הא אכתי טמא הוא עיי"ש

והנה לשיטת הרמב"ם ז"ל פ"ג מ"ה ביאת מקדש (הלכה יז) דבגד שהיא ראשון אם הכניסו למקדש אינו לוקה עיי"ש א"כ ניחא קושיותם דהא אם נקרע פקע מיני' טומאה חמורה מדרס וכיוצא בו ונהי דעדיין טמא טומאת מגע לא הוי אלא ראשון דהוא מדרבנן ומותר להכניסה במקדש משום מצות כיבוס וכמ"ש רש"י (דף צה) ריש ע"א בד"ה מדרבנן דכל היכי דמדאורייתא מותר ורק מדרבנן משום מצות כיבוס שרי לגמרי עיי"ש

ב) והנה שם הקשה בגמ' קורעו בגד אמר רחמנא והא לאו בגד היא ומקשים בתוס' שם בד"ה ל"ש