זרע אברהם כז

בית המקדש דוחה יו"ט מאת שבתותי תשמורו. ועמדו האחרונים ועיין מנחת חינוך (מצוה) דהא בלא"ה אין עשה דוחה ל"ת ועשה ול"ל קרא. ונדחק שם דלדעת הריב"א המובא בתוס' חולין (דף קמא) ד"ה לא וכו' צריך קרא שילקה עיי"ש

ולהנ"ל י"ל אי לאו קרא הוי דוחה משום דמתוך שהותרה בנין לצורך דהיינו מגבן הותרה נמי שלא לצורך כיון דהוי צורך מצוה. לזה קמ"ל קרא דלא דחי ודו"ק ה) והנה לפ"מ שתי' הפ"י קו' התוס' דמגבן הוי בנין לשעה. עיי"ש [ובמ"ח תמה עליו דהא הרמב"ם פסק דמגבן לוקה] וכוונתו דמבנין לשעה לבנין עולם ל"א מתוך וא"כ ה"נ במשכן דהוי בנין לשעה. אך באמת הוא פלוגתא דירושלמי במשכן אי הוי בנין לשעה. אך מ"מ מקדש הוי בנין עולם ואכמ"ל: בימה סימן טז

א) הראב"ד בפ"ג מה' עבודה זרה כתב דהא דעושין בימה של עץ למלך ביום הקהל וליכא איסור משום לא תטע וגו' כל עץ משום דלשעה הי' ועיין בירושלמי פ"א דמגילה דפריך ולעבדי' מאתמול ומשני משום לא תטע וגו' הרי דאסור גם לשעה

ונראה דתליא בפלוגתא המבוארת בירושלמי שבת פרק כלל גדול אי בנין לשעה הוי בנין או לא. ויש לומר דירושלמי הנ"ל קאי למ"ד דבנין לשעה הוי בנין. אמנם אנן קיי"ל דבנין לשעה לא הוי בנין ונכונים דברי הראב"ד ז"ל

והנה יש להעיר אמאי לא הי' מותר ביו"ט דהא התוס' בשבת (דף צה) תמהו דמגבן משום בנין א"כ יהי' מותר לבנות ביו"ט משום מתוך ומה שתי' דהוי עובדא דחול ואסרו מדרבנן הא אין שבות במקדש. וי"ל דמשום הכי כתב הרמב"ם משום תקיעה ואכמ"ל

ב) ועיין בהפלאה כתובות (דף ז) דלמה מתיר ר"י לבעול ביו"ט הא ס"ל כר"י דדבר שאינו מתכוין אסור וא"כ אסור משום בנין ואפילו אינו מתכוין לעשות כלי הא דבר שא"מ אסור עיי"ש

ונראה פשוט דהא הקשו תוס' בשבת (דף צה) דיהי' מותר בנין ביו"ט משום מתוך שהותר מגבן. ומה שתי' שם לא שייך הכא]. וא"כ מותר משום מתוך דהא צורך מצוה חשוב צורך קצת וכמ"ש התוס' ואכמ"ל

ג) ודרך אגב אמרתי להעיר בהא דביצה (דף יב) דס"ל דב"ש דאין מוציאין את הקטן ואת הלולב לרשות הרבים דלית להו מתוך. *) והקשו האחרונים דא"כ לב"ש למה גזרו ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת לתקוע בשופר משום שמא יעברנו הא אם כן גם ביו"ט נגזור. ומה שתי' הטורי אבן דביו"ט דאיסור לאו לא גזרו אינו מספיק דהא רבה אין מחלק בין איסור לאו לאיסור כרת עיין יבמות (דף קיט) וקשה כנ"ל

אך נראה דבלאו הכי קשה לר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחה שבת א"כ אפילו אם יעברנו לא יעשה איסור וכמו דפריך הכי בפסחים (דף סט יעיי"ש דמה שתי' הש"ס שם לא שייך הכא. וצ"ל כמו שכ' הראשונים ז"ל דמש"ה גזרו בשופר ולא במילה משום דשופר ס' שמא אין היום יו"ט משא"כ מילה ודאי לא גזרו [ובזה יש ליישב דברי הרי"ף דפסק דספק בן ז' אין מחללין עליו את השבת. והקשו עליו הא בשבת (דף קלו) פריך מימהל היכי מהלינן דלמא נפל היא דכל שלא שהה ל' יום באדם ס' הוי ומשני דמהלינן ממ"נ אם חי שפיר מהיל ואי לאו מחתך בעפר היא וא"כ ס' בן ז' אמאי לא נמהלי' ממ"נ כסברת הש"ס. ולפי הנ"ל י"ל בשלמא כל הולדות לא שייך גזירה דרבה משום דודאי מצוה כנ"ל ואף דדלמא נפל היא. מ"מ התורה גזרה למול כל הנולד לשמיני ומקיים מצות התורה גם אי נפל היא. משא"כ ס' בן ז' דספק הבא במקרה שפיר יש לגזור משום דרבה] עיי"ש וא"כ אף דס"ל לר"א דמכשירי מצוה דוחה שבת היינו במצוה ודאי אבל לא בספק מצוה ויו"ט **) של ר"ה הוי ספק שמא אין היום יו"ט.