זרע אברהם כו

אך יש להעיר בהא דפסחים (דף קטו) דהלל הי' כורך פסח ומצה ומרור. והקשה המרדכי הא אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ותי' דבמרוסק מחזיק יותר ולר"ל קשה דע"כ צריך לבולפו שלם וה"נ הג' זיתים צריך לבלוע שלמים וקשה כנ"ל. ואולי דבירושלמי פ"א דחלה (הלכה.) ) יש פלוגתא בזה אי הי' כורך גם פסח ואיתא שם דרבי יוחנן הי' כורך רק מצה ומרור ושני דברים היא דמבטלין אחד ואין אחד מבטל חבירו. וא"כ בב' זיתים מחזיק וא"ש אך הא התוס' דאמאי בלע מצה יצא דלבטל המרור את המצה כיון דידי מרור לא יצא. ותי' דזה דווקא במרוסק ולא בשלמים וא"כ אמאי פליגי רבנן על הלל הא לר"ל ע"כ דמוכרח לבלוע שלמים ובשלמים אינו מבטל. ואמנם למ"ש דר"ל ע"כ ס"ל דגם בלע מרור יצא לק"מ קו' התוס' ואכמ"ל: בל תאחר סימן יד

א) בר"ה (דף ו) כיון שעבר עלי' רגל אחד עובר בעשה ופריך מהא דהעיד ר"פ על ולד שלמים שיקריב שלמים [וברש"י שם כגון שהפרישה מעוברת או עיברה לאחר שהקדישה ויש לעיין אם נתעברה לאחר ההקדש אם הזכר הוא חולין א"כ הו"ל זה וזה גורם ועיין בריט"א בכורות (דף מא) ובמנחת חינוך (מצוה יח) יעיי"ש] וכו' שהי' לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח וולדה אכלנו שלמים בחג בשלמא בפסח לא אקרבוה אימר מחוסר זמן הוי אלא בעצרת וכו' עיי"ש

וראיתי בהפלאה בסוף ספרו שהקשה על לשון הש"ס אימר מחוסר זמן הא ודאי מחוסר זמן הוי דהא אם שחט את האם שוב לא הי' יכול לשחוט את הולד משום אותו ואת בנו ושוב אינו עובר בעשה דבעינן כל החג וכמו לענין בל תאחר עיי"ש

ובפשיטות נראה דלא קשה דבגמ' לא קאמר דשחטוה בפסח עצמו וי"ל דשחטוה ערב פסח דהא שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד ואולי י"ל למה שכתב הפרי מגדים באו"ח (סי' ) דאם שחט את האם בערב יו"ט אינו יכול לשחוט את בנו ביו"ט משום דהוי מוקצה בין השמשות [וכבר כתבתי במ"א דהא הוי מוקצה מחמת יום שעבר עיין תוס' ביצה (דף ו) וא"כ שפיר הקשה

ולכן נראה לעיקר הקושיא כיון דאמרינן דעובר בעשה. וא"כ י"ל דאתי עשה ודחי ל"ת דאותו ואת בנו ועיין בתוס' חולין (דף עח) ושפיר אמר אימר *) מחוסר זמן הוי כנ"ל

ב) ועיין צל"ח ביצה (דף יט) שכתב ליישב קו' הח"צ בהא דאמרינן שם דעצה טובה קמ"ל שיביא תודה בחג הסוכות דבעצרת לא יכול להביא מפני שהוא יו"ט ובפסח מפני החמץ והקשה הח"צ הא בלא"ה כיון שעבר רגל א' עובר בעשה ותי' דעשה זו אינו עובר אם הוא אנוס אבל בל תאחר עובר גם אם הוא אנוס ולכן משכחת לה שנדר בחוה"מ וא"כ לא עבר כל הרגל ובעצרת ובפסח אנוס הוא ע"כ קאמר רק משום עצה טובה עיי"ש וקצת ראי' נראה לי לדבריו מירושלמי פ"א דר"ה (הלכה א) שלמה שנתו בעצרת אינו כשר ועובר ומסיק הקריבהו מבעוד יום כדי שלא יבא לידי בל תאחר עיי"ש הרי דבלאו דבל תאחר עובר גם אם הוא אונס ומדנקט רק הלאו דבל תאחר ולא העשה דשנה בשנה מבואר דעל העשה אינו עובר דהוי אנוס ואכמ"ל: בנין בית המקדש סימן טו

א) התוס' מס' שבת (דף צה) בד"ה תמהו אמאי אסור בנין ביום טוב. והא מתוך שהותרה מגבן דחייב משום בונה הותרה נמי שלא לצורך וכו' ותי' התוס' דאסור מדרבנן דמחזי כי עובדא דחול עיי"ש והקשו האחרונים משבועות (דף טו) דאין בנין בית המקדש דוחה יו"ט דקשה כנ"ל ולא שייך תי' התוס' דאין שבות במקדש

ונראה דדווקא גבי מקדש אמרינן אין שבות במקדש אבל לעשות מקדש ע"י שבות ודאי לא אמרינן כעין זה שמעתי בשם הגאון בעל חדושי הרי"ם זצ"ל לתרץ קושיות הפני יהושע בסוגיא דכבתה שהקשה דלמה הי' צריכין לנס דטומאה הא הותרה בצבור. ותי' הגאון הנ"ל דדווקא במקדש אמרינן הותרה אבל לעשות מקדש ע"י היתר דטומאה לא אמרינן וה"נ כנ"ל וז"ב

שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר אורח חיים (סי' קנא) שהביא ראי' מזה דצורך מצוה לא חשוב צורך קצת עיי"ש ולפענ"ד נראה כמו שכתבתי ואכמ"ל

ובעיקר הקושיא י"ל בפשיטות לפמ"ש הפר"ח דלהכי לא אמרינן בשריפת קדשים מתוך משום דרחמנא אחשבי' כמ"ש רש"י בפסחים (דף מו) ובביצה (דף כז) עיי"ש [ומה שהקשה השער המלך בפ"א מה' יו"ט. ופני יהושע פסחים (דף ה) דא"כ היכי מוכח דר"ע ס"ל אין ביעור אלא שריפה דלמא משום דרחמנא אחשבי' יתיישב בפשיטות דר"ע י"ל דלית לי' אחשבי' וכמ"ש בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק או"ח (סי' טו) עיי"ש]. ולפ"ז ה"נ כיון דהתורה צותה לבנות בנין בית המקדש. אחשבה רחמנה ועשתה אותה מלאכה ולא אמרי' בה מתוך כמו בשריפת קדשים הנ"ל

ועפ"ז תתיישב דברי רש"י בשבועות שם דאמר דאין בנין