זרע אברהם כה

פרק כלל גדול ובסנהדרין דלוקמא שגג בלא מתכוון בשחוטי חוץ וסבור שהוא בהמת חולין ואם כה יקשה כמו דפריך בשוחט בחוץ לעכו"ם דמכיון דשחט בה פורתא תו מיפסלא מטעם מתעסק ותו אינה ראי' לפתח אהל מועד כמו דפירשו תוס' (ב"ק עו) ויש להאריך בזה הודיענו דעתך בזה

ודא ודאי דמתעסק פסול בכל עבודות. דסתמא בעי בריש זבחים אם כשר ומוכח דבזריקה ושאר עבודות ג"כ בעי מדפשוט כיצד לשמן ושלא לשמן יעוי"ש אלמא דאם מתעסק ודאי פסול

והנה בסדר זו איתא ויזבח יעקב זבח בהר כו' נראה דעד כאן לא הוזכר זבח רק ויעש משתה לעשות אותו רק כתיב מזבח בנח ואברהם ויצחק משום דשחיטה לא נצטוו בני נח רק בקדשים צריך לשחוט בבמת בני נח לכן בחולין לא כתיב ויזבח רק יעקב חדש מצות השחיטה בחולין. ואף להרמב"ן [דהאבות לא קיימו כל התורה רק בא"י] דלא שמרו רק בארץ ישראל מכל מקום צפה ברוה"ק שבניו יכבשו הר גלע"ד ויהי' קדוש בקדושת ארץ ישראל לכן שמר תורה וקיים שחיטה כדין ועוד בזה השי"ת ישמחנו במהרה ונשמח יחד כחפץ: חותני דו"ש באהבה מאיר שמחה כהן. בליעה [אי הוי כאכילה] סימן יג

א) דעת התורת חיים (חולין דף קכ.) דבליעה מחשב שלא כדרך אכילה ורק דגבי מצוה יוצא אפילו שלא כדרך אכילה ולהכי ס"ל לרבא בפסחים (דף קטו) דבלע מצה יצא עיי"ש ובשו"ת נוב"י חיו"ד (סי' לה) השיג עליו בזה יעיי"ש

ולכאורה יש לתמוה עליו מהא דמכות (דף טז) גבי אחד חי וא' מת דפירש"י שבלע שרץ המים וכשבולעו הוא מת. עיי"ש הרי דחייב באיסורין בבליעה. ואי בליעה חשיב שלא כדרך אכילה הא קיי"ל דכל איסורין אין לוקין עליהם שלא כדרך אכילתם

אך י"ל דהכא הוי כדרך אכילתו משום דזוטר כ"כ דרכו גם בבליעה ודווקא היכי דנפיש דדרכו באכילה חשוב בליעה שלא כדרך אכילה משא"כ בזוטר

ובזה מיושב קו' התוס' דלמה נקט ה' דאפילו חדא נמלא ויש בו כזית לוקה ה' משום ברי' וא' משום נבילה יעיי"ש

ולהנ"ל ביש בו כזית וכיון דאיירו שבלעו אינו לוקה עלי' משום נבילה דהוי שלא כדרך אכילה ומיושב קו' התוס' לנכון

והנה בלא"ה יש לתרץ קו' התוס' הנ"ל דלשיטת רש"י דפי' אחד חי וא' מת דחי היינו חי ממש ולא כהתוס' שפי' דחי היינו שלם דהא רש"י ז"ל כתב שם וכשבלעו הוא מת יקשה מה שהקשה שם בגליון הש"ס מדברי רש"י חולין (דף קב) וכוונתו דאמרינן שם אכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש הא כשבלע הוא מת ועיי"ש שתי' דנחלה זוטרי חיותי' משא"כ צפור אלים חיותו ואינו מת בבליעה יעיי"ש ולפ"ז מיושב קו' התוס' דבנמלה שיש בה כזית הרי אלים חיותו ואינו מת ושוב אינו חייב משום נבילה בבליעה דאינו מת בבליעה

ב) ובעיקר דברי התורת חיים הנז' נראה דאינם מוכרחים מלבד מה שסתר בנוב"י שם דבריו הא מחולין (דף קב) מוכח דלא כדבריו דהא ע"כ איירי בבליעה דאל"כ הא מיד שלועסו מת ואיך משכחת לה בחיי' בכ"ש ומבואר דבליעה חשוב כדרך אכילה. ועוד מוכח מגמ' ערוכה יומא (דף פא) זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא חבירו ואכלו הראשון משלם קרן וחומש. וכתב שם רש"י דגם זה הוי כדרך אכילה. *) וכן מפורש בכתובות (דף ל:) שתחב לו חבירו לבית הבליעה הרי דחייב מיתה על הבליעה בתרומה ועיין בנוב"י (סימן קטו **) ובצל"ח ברכות (דף לח) ואכמ"ל

ג) ובירושלמי פ"ו דנזיר (הלכה ) רבי בא בעי כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דר"י ור"ל ועיי"ש היטב. ולכאורה קשה דא"כ דלא משכחת לר"ל אלא בבלע וכמו דאמרינן בחולין (דף קג:) בגרימתא זוטרתי ופירש"י דאין אדם לועסו אלא בולעו ובאמת אמרינן בפסחים (דף קטז) בלע מצה יצא. ובלע מרור לא יצא. ולר"ל דלא משכחת לה כי אם בבליעה דחלקו מבחוץ ומבפנים לא הוי אכילה. וא"כ איך יציור זה במצה ומרור ומה בעי בירושלמי וצ"ל דר"ל פליג ע"כ אברייתא דאכלן לחצאין ובע"כ דפליג גם אהא דאכלו בלא מתכוין ור"ל ס"ל מצות צריכות כוונה בפסחים (דף קיד) וה"נ י"ל דפליג אדין ***) דבלע מרור לא יצא: