זרע אברהם כד

ולכאורה למה דנראה שם מדברי רש"י דעל כל החובות קאי איסור זה דאין מקריבין חובה בבמה יעיי"ש בד"ה בשעת א"כ. למה פרט דווקא פסח

ונראה דר"ש לטעמי' דס"ל בפסחים (דף צא) דנשים בראשון רשות והוה אמינא דדין נידור ונידוב יש לו וקרב בבמה. כיון דאין חיובא עליהם קמ"ל כיון דמכניסין עצמן לכלל חיובא הוי כמו דבר שבחובה ואין קרב בבמה ופשיט

ב) והנה בהא דאמרינן בזבחים (דף ק"כ) מומין וזמן בגדולה וקטנה ומבואר דאסור להקריב בעל מום בבמה קטנה יש לחדש דאינו חייב משום בעל מום רק במה דלולי המום הי' ראוי להקרבה אבל אם אין הקרבן ראוי אף בלתי המום אינו חייב משום בעל מום ואכ"מ מה שיש לפלפל בזה. לפי"ז דבר שאינו נידר ונידב שאינו קרב בבמה אין חייבין עליו משום בעל מום בבמה ויש ליישב לפי זה הא דבכורות (דף יד:) אהא דתנן במתניתין כל הקדשים שקדם מום קבוע להיקדשן וכו' והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר ובגמ' והשוחטן בחוץ פטור רבי אלעזר מתני חייב ומוקי לה בבמת יחיד דא"כ אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא עובר בל"ת שנאמר לא תזבח כו' יעו"ש וצ"ע הטעם דרבי אלעזר דמשני לישנא דמתני' דתני השוחטן בחוץ פטור וגריס חייב ודחיק לאוקמא מתני' בבמה שאינו נוהג יותר אחר שנבנה המקדש. ולפי דברינו יתכן דהא קשה לישנא דמתני' דתני דכל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן כו' דהשוחטן בחוץ פטור ומשום שאינן ראויין לבא לפתח אהל מועד ועלה תני חוץ מן הבכור ומן המעשר ומשמע בפשוטו דקאי על כל הבבות דמתני' וזה תמוה דאטו בכור ומעשר בע"מ השוחטין בחוץ יהי' חייב והלא כל שאינו ראוי לבא לפתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ וזה שהוקשה לו לרבי אלעזר. ולזה מתני ברישא דהשוחטן בחוץ חייב ומוקי לה בבמת יחיד והחיוב מלקות משום בעל מום בבמה ושפיר ניחא דקאמר חוץ מן הבכור ומעשר דבהני שאינן נידר ונידב ואין קרבים בבמה אף בתמימין ליכא חיוב על שחיטתן כשהן בע"מ בבמה ופשוט

ג) עיין זבחים (דף קיג.) אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכו' עיי"ש

ונראה דאפילו למ"ד יש מנחה בבמה. אמנם שתי הלחם אינו קרב בבמה דהא שתי הלחם הוי מנחת צבור ומנחת חובה דאינו קרב אלא בבמת צבור

ובזה י"ל הא דמנחות (דף סח:) העומר הי' מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש. ולכאורה אינו מדוקדק דהכי הוי לי' למימר דהעומר הי' מתיר להדיוט ושתי הלחם לגבוה וכמבואר לשון הגמרא מה לעומר שכן לא הותר מכללו אצל הדיוט

אמנם להנ"ל דשתי הלחם לא הי' קרב בבמה. וא"כ י"ל דהא דאמרה מנחה חדשה הקפידה רק במקדש דהי' מקריבין בה שתי הלחם וצריכה להיות חדשה אבל בבמת יחיד דאין קרב בה שתי הלחם אין קפידה להקריב בה מנחה קודם לשתי הלחם. ובפרט מנחה בבמת יחיד דזרים אוכלים שיריה וכמבואר בזבחים (דף קא.) ואינה קדושה כ"כ. ולפ"ז מדוקדק לשון המשנה העומר הי' מתיר במדינה היינו דגם לגבוה הי' מתיר אבל, רק במדינה היינו בבמת יחיד דקודם לעומר לא יביא משום ממשקה ישראל דזה אפילו בבמה. ושתי הלחם במקדש דשם אסור להביא מנחה קודם לשתי הלחם

ד) ועיין במנחות (דף עה) הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו ולשון בירושלים משמע דאתא לאפוקי במה. ועיין ברמב"ם פ"ז מתמידין ומוספין וכל המקריב מנחה מן החדש תחלה מברך שהחיינו אמנם בתוספתא מבואר ג"כ דהי' מקריב זבחים. ועיין בטורי אבן ר"ה (דף ז) שהקשה בהא דשבועות (דף טו) דאיך הי' יכולים להקריב מנחה קודם לשתי הלחם דאף מן הישן אסור ולפי הנ"ל למ"ד יש מנחה בבמה ניחא דמותר להקריב קודם לשתי הלחם ואכמ"ל

ה) יש לעיין אם שמאל כשר *) בבמה דהא אמרינן כל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינו אלא ימין עיין חולין (דף כב.) וא"כ כיון דבמה לא בעי כהונה ה"נ דלא בעי ימין. ויש לכוון בזה בדברי התוס' חולין (דף כ) דכתבו דלא נקט שן שיהא כשר למליקה אלא כלומר דלא מיפסל מטעם מחובר. והיינו דנ"מ בבמה למ"ד עופות בבמה

אולם המחוור כתי' השני דשמאל גרע משן והיינו דהא מבואר בתוספתא (פ"א דמנחות) קיבל בימין ובשמאל כאחד פסול ועיין בתוספות כתובות (דף ה) דאם מחק בגודל בשמאל פסול גבי קמיצה עיי"ש. הרי דשמאל הוא פסול בקרבן ולא מחמת דבעינן ימין ואכמ"ל

בענין זה מצאנו תשובת מר חמיו הגאון האדיר בעל אור שמח וז"ל: ב"ה שלום וברכה לראש חתני חביבי הרב ר' אברהם שיחי'

לי נראה דלרבי שמעון דיליף תמורה ממעשר עי' תמורה דף יג אם כן קדשי במה (אף במת צבור) אין בהם דין תמורה דהא דבר של חובה שאין רבוע להן זמן ולא קרב בבמה (יעוי' סוף זבחים קיט). ומה שאמרת ידיד נפשי מחמדי [מהא דולדות קדשים ותמורות דקרבי בבמה] זה ענין אחר דולדות ותמורות של קדשי מזבח אם קרבין בבמה ואני אמרתי דלרבי שמעון קדשי במה אינן עושין תמורה ואף במת צבור תודיענו בזה דעתך. ה' מסתפקנא אם מתעסק בקדשים דנראה דגם בבמות פסול דכתיב לרצונכם כו' אם עלו ירדו דעדיפא משחטן בדרום לקדשי קדשים ריש מעילה. ואם כה יתישב קושית תוס'