זרע אברהם כג

ולפ"ז יש ליישב מה שיש לדקדק אמאי *) לא נקט רבותא טפי דנתן לה טלה ונעשה איל. דהא קיי"ל דגם שינוי דממילא קני. ולמה נקט חטין דווקא. דטעם דשינוי קונה שייך בטלה כמו בחטין כנ"ל

אמנם לפי הנ"ל ניחא דהטעם משום דנתן לה רק מעות. ואין אתנן חל על המעות וכ"ז בעשאן סולת דבתורת גזל באו לידה. משא"כ בנתן לה טלה ונעשה איל. דלא בא לידה בתורת גזל דהא נתן לה והיא לא שנתה מידי

שוב ראיתי בתוספות רי"ד שכתב בהדיא דאם נתן לה עגל ונעשה שור דפסול לקרבן עיי"ש. ולכאורה למה לא יהי' כדין חטין ועשאן סולת דהא שינוי דממילא קני כמו שינוי בידים. אלא ודאי כחילוק הנ"ל וז"ב

ומיושב בזה קו' התוספות עבודה זרה (דף מו.) בד"ה. שהקשו דמאי מבעי' לי' אי יש שינוי בנעבד הא לא ילפינן נעבד במחובר אלא מאתנן ובאתנן גופי' יש שינוי. עיי"ש

ולפי הנ"ל אין זה ענין לשינוי בנעבד. דלאו מטעם דהוי שינוי בנעבד אלא משום דקנתה בתורת שינוי. ושוב ממילא מותר ואין זה ענין ליש שינוי בנעבד כמובן. אך לפי"ז יתעורר קו' התוספות דלמה לי תרי קראי דשינוי קונה. וצריך לומר כתרוצם דצריך לשינוי החוזר ואכמ"ל

ד) עיין מנחת חינוך (מצוה תקעא) שנסתפק אי בעגלה ערופה פסול אתנן כיון דכפרה כתיב בה כקדשים ומבואר בחולין (דף יא) דמה"ט דינה כקדשים עיי"ש

ונלע"ד שהביא ראי' דאינו פסול אתנן לעגלה ערופה וזהו ממה דאמרינן בבכורות (דף נז) הכל נכנסים לדיר להתעשר הרובע ואתנן ואמרינן שם משום דכתיב כי משחתם בהם מום בם. ומעשר בהמה הואיל דלא פסול בה מומא דבר ערוה ועכו"ם נמי אין פוסלים בה

ולפ"ז בעגלה ערופה דלא פסול בי' מומא וכמבואר במשנה דסוטה (דף מה:) גם דבר ערוה אינו פוסל בי' והא ליכא למימר דהא חזינן דעופות לא פסול בהו מומא דאין תמות וזכרות בעופות כדאיתא בחולין (דף כג) ומ"מ פסול בי' אתנן וכמבואר בתמורה (דף ל) י"ל שאני עופות דעכ"פ פסול בי' מחוסר אבר לא כן גבי עגלה ערופה דגם מחוסר אבר לא פסול בה. לפי הנראה מדברי הרמב"ם שהשמיט דברי הירושלמי דפוסל מחוסר אבר בעגלה ועיין בית הלוי (סי' מג) וכיון דלהלכה אין פוסל מחוסר אבר ה"ה דבר ערוה ושאני עופות דעכ"פ מחוסר אבר פסול בהו ואכמ"ל

ה) עיין תמורה (דף כט) איזה אתנן הילך טלה זה ואפילו הן מאה כולן אסורין. ומפרשינן דלא צריכה אלא דשקלא אגרא חדא ויהיב לה מאה דכולהו מכח אתנן קאתי. וכה"ג בפסחים (דף פט:) ומעות כל שהן יפלו לנדבה ומפרש רבא אף אם האי יהיב חמשה ולא שוה אלא ד' קנסא קניס ועיי"ש בפירש"י

ולכאורה הא זה הוא פלוגתא לעיל (דף ו) בין אביי ורבא דמאן דמסיק ד' זוזי דרביתא מחברי' ויהיב לי' גלימא דשוה ה' אביי אמר כי מפקינן מיני' ד' מפקינן מיני' אידך מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' ורבא אמר ה' מפקינן מיני' דכולהו מכח רביתא קאתי לידי' עיי"ש וא"כ קשה לאביי הא חזינן הכא דאם אחד פורע לחבירו יותר מכדי חובו דלא אמרינן דהיותר הוי מתנה. כמו הכא דכולהו הוי אתנן ואביי אטו יפלוג אמשנה שלמה

והנה לכאורה הייתי סבור לתרץ דאביי יתרץ המשנה דהכא דהא דתנן אפילו הן מאה היינו שהבטיח לה ליתן א' ממאה שבעדרו וקמ"ל דכולהו אסורין ולא אמרינן דהוברר הדבר למפרע דהוא הוא האתנן

אך הא התוספות בעבודה זרה (דף סג) ד"ה כגון כתבו דגבי אתנן בעינן שיהי' מבורר משעת ביאה איברא דדברי התוספות קשים להולמן דא"כ מ"פ ולברור חדא לגבי כלבא דמה חילוק יש בין אתנן למחיר והדבר צ"ע

ובעיקר הקושיא י"ל דדווקא גבי רבית ס"ל לאביי כי מפקינן מיני' ד' מפקינן מיני'. והיינו דהא דמפקינן מיני' משום דקיי"ל דרבית קצוצה יוצאה בדיינים וכל דלא מסיק בי' אלא ד' לא מקרי קציץ כי אם ד' דהא לא קצץ לי' יותר מד' משא"כ באתנן וזה נכון

ועפ"ז יש לחדש דמודה אביי דעכ"פ יש אבק ריבית גם בזוז החמישי ונ"מ למ"ש הראשונים דגבי אבק ריבית אף דאינה יוצאה בדיינים מ"מ מחויב לצאת ידי שמים. ושיטת הפוסקים הלא נודע דבכ"מ דמחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה. א"כ הכא יכול לתפוס. וכבר נודע דמי שיש לו על חבירו ב' חובות יכול לומר סטראי ואכמ"ל יותר

עוד נראה דרש"י נזהר מזה במה שכתב שם בד"ה דשקלה תרי והוא לא התנה לה אלא בחד עיי"ש והיינו דאגרא תרי מכל אדם ורק לגבי' אוזיל ולא התנה ליתן לה אלא חד. ושוב נתן לה שתים. וי"ל דבזה גם אביי מודה כיון דבאמת שכרה תרי ורק הוא הפחית לה משכרה. ע"כ כיון דחזר ונתן לה שתים אמרינן דגמר בדעתו ליתן לה כמו דאגרא מכל אדם שזהו שכרה ובהכ"ג לא שייך מתנה בעלמא הוא דיהיב לה רק שנתן לה כמו שנותנים הכל בשכרה וזה פשוט וברור. ותדע שכן כוונת רש"י דאי לא כן אין הבנה לדבריו ומה בעי רש"י בזה. וע"כ לתרץ קו' הנ"ל ודו"ק: דין במה סימן יב

א) עיין זבחים (דף קיד) דס"ל לר"ש דלאו דלא תוכל לזבוח את הפסח קאי על במת יחיד ובשעת היתר הבמות ומבואר דאסור לשחוט פסח בבמת יחיד: