זרע אברהם כא

תלוי. *) אך י"ל דממ"נ דאם ביום הכפורים אכל שוב צריך להביא אשם תלוי מחמת אכילת יום הכפורים ואכמ"ל

ד) הנה כבר הבאתי דעת רש"י ותוס' דבידע דס' חלב אוכל ליכא אשם תלוי ואמנם דעת השיטה מקובצת ודעת המפרש בנזיר (דף כג) דחשוב שוגג וחייב אשם תלוי. ולדידהו צריך לתרץ סוגיא דכריתות דמוכח דפטור

ונראה דידוע קוש' הרשב"א הובא בפרי מגדים בשער התערובות דאיך משכחת אשם תלוי הא אי אפשר לצמצם ודלמא אחת היא גדולה ובטלה ברוב עיי"ש

אך למה דקיי"ל בלא נודע דל"ש ביטול ומבואר בשו"ת הרי"ם חיו"ד (סי' ט) דאם חתיכה של חלב נתערבה ברוב היתר ואכל כולם בשוגג דחייב חטאת דכ"ז שלא נודע לא שייך ביטול ולא אמרינן נהפך איסור להיות היתר עיי"ש. וכן מבואר בש"ך יו"ד (סי' קט) דבלא נודע לא נתבטל מה"ת עיי"ש וא"כ ניחא קו' הרשב"א כיון דלא ידע שאכל ס' איסור הרי לא נודע וא"כ אף אם באמת אחת גדולה ל"ש ביטול

ולפ"ז י"ל הכוונה בש"ס דהראשונה במזיד הרי ידע שאחת מהם חלב וא"כ ידע מהתערובות וחשוב נודע ושוב אינו מביא אשם תלוי משום ביטול ולא משום דלא הוי שב מידיעתו. וזה דווקא למ"ד ב' חתיכות משא"כ למ"ד חתיכה אחת לא שייך ביטול גם בכה"ג חייב אשם תלוי אף שידע שאכל ס' איסור ושאני התם דמשום ביטול אתינן לה ואכמ"ל: אומדנא סימן י

א) בבבא קמא (דף קי) אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני טב למיתב טן דו עיי"ש. ועיי"ש בתוס' שכתבו דקאי דווקא על אלמנה מן האירוסין שעדיין לא הי' לה שום טובה ממנו אבל באלמנה מן הנשואין לא פריך עיי"ש. ועיין שם בדו"ח להגאון רע"א שכתב דבלא"ה ע"כ איירי מן האירוסין לפמ"ש התוס' שם דהיכי דתלוי ביד אחרים לא אמרינן הכי ורק מה שיהי' לאחר מיתה לא אכפת לי' לבעל וא"כ ה"נ בשלמא מן האירוסין לא אכפת לי'. משא"כ מן הנשואין הא יהי' כל הבעילות בעילות זנות וחזקה אין אדם עושה בעילותיו בעילות זנות וגם לאחר מיתה אכפת לי' וע"כ דאיירי מן האירוסין יעיי"ש ודפח"ח

ולפ"ז נראה לחדש דגם מן האירוסין משכחת לה דלא אמרינן אומדנא והיינו אם קידשה בביאה. דאם נימא דאדעתא דהכי לא קידשה יהי' ביאתו בעילת זנות ושוב אכפת לי' ולא אמרינן אדעתא דהכי וכו' וז"ב

ומיושב לפ"ז קו' העולם מהא דקדושין (דף יג) דיליף דמיתת הבעל מתיר מקרא דפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה. דמה ראי' דלמא איירי באירוסין כמו דכתיב ומי אשר ארס אשה וגו' ומותר משום דאדעתא דהכי לא קדשה אבל באלמנה מן הנשואין דלא שייך אדעתא דהכי לא קדשה לעולם אימא לך דמיתת הבעל אינו מתיר. ולהנ"ל א"ש דבקרא הא כתיב סתם אשר ארש אשה ומשמע דאפי' קידש בביאה ובזה ל"ש אדעתא דהכי לא קדשה

ובעיקר הקושיא י"ל דהתורה לא הקפידה אלא אם יהי' קדושין משא"כ אם נימא דהקדושין בטלין אינו חוזר. וראי' ממ"ש הרמב"ם בפ"ז מה' מלכים הלכה ז) דאם קידש מעכשיו ולאחר י"ב חודש וכלתה השנה במלחמה דחוזר יעיי"ש ומשמע דכל זמן שלא כלתה השנה אינו חוזר. ואף דהא קיי"ל דגם מספק חוזר וע"כ משום דהתנאי הי' אם ימות ובאם ימות הא אין כאן קדושין מעיקרא כלל ובכה"ג אינו חוזר. וא"כ ה"נ אם אין מיתת הבעל מתיר רק משום דמעיקרא אין כאן קדושין א"כ אינו חוזר דאי ימות הרי אינו אשתו ואכמ"ל

ב) ודע שיש לומר דאפילו מן הנשואין משכחת לה דאמרינן אומדנא דאדעתא דהכי לא קדשה והיינו היכי דהנשואין הי' באיסור כמו אלמנה לכהן גדול וכדומה וכבר חזית לן הרדב"ז דהבא על הנדה ל"ש החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילות זנות דהא בלא"ה עשה איסור יעיי"ש. וא"כ ל"ש לומר דאכפת לי' במה שתהי' בעילותיו בעילות זנות

ג) ויש להעיר בהא דקיי"ל דאין נושאין אלמנותו של מלך וא"כ נימא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה דאל"כ תהיה אסורה עולמית לכל העולם. וע"כ דגם מן האירוסין אסורה דאי לא כן תיפוק לי' מטעם דכלי שמשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול ובאירוסין נמי כנ"ל. גם יל"ע בהא דאמרינן בספרי ארס אשה פרט לאלמנה לכה"ג. ובתלך שאירס אשה לא נזכר הדין והא אם ימות תהי' אסורה ולא שייך ואיש אחר יקחנה וצ"ע

ד) ודע דיש להקשות למ"ש התוס' בקדושין (דף ה) דיעוד הוא אפילו בע"כ דידה ודאב א"כ בהא דאמרינן (דף יט) תיפשט מינה דמיעד מדאיצטרך קרא למעט אשת קטן. והא למ"ש התוס' בכתובות (דף מז) דמש"ה לא אמרינן היכי דנעשה בעל מום אדעתא דהכי לא קידש משום דתלוי ביד אחרים וא"כ הכא אם זינתה שוב אמרינן אדעתא דהכי לא קידש והכא לא תלוי ביד אחרים דהא הוא אפילו בע"כ ולמאי איצטריך קרא למעט ממיתה אך י"ל דאם היתה פטורה ממיתה שוב אינה נאסרת וכמבואר בסוטה (דף יח) דדווקא שומרת יבם משום דאין קדושין תופסין וא"כ ל"ש לומר אדעתא דהכי וכו'. ועוד הא מבואר בשו"ת נוב"י מהדו"ק חלק אה"ע (סי' פז) דדווקא לענין איסור לאו אמרינן אדעתא דהכי ולא לענין איסור חנק וא"כ אם נימא דיש איסור מיתה שוב לא אמרינן אדעתא דהכי ודו"ק

ועיין ברמב"ם פ"ג מה' שקלים המפריש שקלו ומת יפול לנדבה עיי"ש. וקשה דאמאי לא נימא אדעתא דהכי לא אפרשי' וכדאמרינן בב"ק (דף קי) ש"מ כסף מכפר מחצה וצ"ע: