זרע אברהם כ

ולפ"ז אתי שפיר גם הכא דהא הוא באמת חייב חנק על גמר ביאה רק דנדון בחמורה. ושפיר חשוב דשוין במיתה אחת. כנ"ל

ומיושב ג"כ לפ"ז קו' התוס' סנהדרין (דף סו) ד"ה שהקשו בבת כהן ובועלה הא אין שוין במיתה אחת. ולפי הנ"ל מיושב כיון דהיא חייבת ג"כ על גמר ביאה חנק רק דנדונת בשריפה החמורה שוב חשוב שוין במיתה וכאמור

ב ובגיטין (דף מג) חצי' שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה גמרי קדושי ראשון עיי"ש

ונראה דגם בזה הדין דאם זינתה בעודה שפחה ואח"כ נשתחררה כיון דגם בעודה שפחה היא אשת איש לענין מלקות. וא"כ כשנשתחררה אמרינן אישתני דינה ואישתני מיתתה. דבשלמא למ"ד פקעו שפיר י"ל דלא שייך אישתני דינה. דכיון דלא נפקעו רק מכאן ולהבא וכמו שכתב באבני מלואים (סי' מ"ד) עיי"ש א"כ הוי כאשת איש שזינתה ואח"כ נתגרשה דלא שייך אישתני דינה כיון דהשתא אינה אשת איש. משא"כ למ"ד גמרי קדושי הראשון הרי מעיקרא היתה אשת איש והשתא אשת איש ואישתני דינה אישתני מיתה

ולפ"ז יש להעיר דהיאך מביא קרבן דלמא ישחררה רבה. וכמו דפריך בירושלמי פסחים פרק האשה (הלכה) ) מעתה איך ימנה על פסח דלמא ישחררנו רבו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה

אך למה שכתבתי די"ל דלא אמרינן אישתני דינה רק בדידה אבל הבועל תמיד נדון בסקילה. וא"כ ניחא דהוא מביא קרבן דבדידי' ל"ש אישתני כיון דלא נעשה בי' שום השתנות מה שא"כ בדידה דנשתחררה ואתי שפיר: אשם תלוי סימן ט

א) עיין בשו"ת חתם סופר חלק חו"מ (סי' כט) שכ' דבאשם תלוי אין חילוק בין ידע שהיא ספק חלב או כסבר שהוא שומן עיי"ש ודבריו תמוהים דבהדיא מבואר בכריתות (דף יח) אכל הראשונים בשוגג ושני' במזיד חייב ופירש"י ואת השני' במזיד שהי' יודע שספק הוא חייב אשם תלוי אקמייתא דבשוגג הוי ומשני חתיכות הי'. ומבואר דאי ידע שספק חלב היא אינו מביא אשם תלוי ורק במקום שסבור ששומן היא וכ"כ התוס' בכריתות (דף יז) ד"ה ספק דמיירי בשעה שאכל הי' סבור שהוא שומן דאי ידע שהוא ספק חלב היכי מייתי קרבן וכו' עיי"ש ויש שהצדיק דבריו דהנה בשבועות (דף יט:) אמר רבי יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה ובתוס' שם בד"ה כאן לא דמי לנגע בכדעשה דריש פירקא (דף יד:) ולא ידע אי כזית מטמא או בכדעשה מטמא דהתם הוא מסופק אי שייכא כלל טומאה במה שנגע אבל הכא פשיטא לי' דאיכא טומאה הלכך הוי לי' ידיעה טפי עכ"ל ועיי"ש במהרש"א שתמה דא"כ מה מדמה לאכל ס' חלב ונודע לו הא התם ג"כ לא ידע אי יש איסור יעיי"ש

אך י"ל למה דקיי"ל דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות א"כ כשנודע לו הרי ידע שיש ודאי איסור אלא שמסופק איזה מהן אכל [ומה שצייר רש"י חתיכה אחת צ"ע דהא למה דקיי"ל דהטעם דבעינן איקבע איסורא א"כ אין הכרח דס"ל לרבי חתיכה אחת דהא זה מקרי איקבע איסורא כמבואר בכריתות שם]

ולפ"ז מיושבים דבריו שהרי כ' לישב סוגיא דכריתות (דף כד) דאמרינן מודים חכמים באשם תלוי שהוזמו עדיו שיצא וירעה בעדר. וע"ז הקשה דהא לחכמים דר"מ בלאו הכי אינו מחיוב קרבן דיכול לומר מזיד הייתי. וע"ז תי' שפיר דבאשם תלוי הרי אינו יכול לומר מזיד הייתי והיינו לר"מ לשיטתו דס"ל אפילו בחתיכה אחת מביא אשם תלוי וכמבואר לעיל (דף טז) ובכה"ג אפילו במזיד חייב כיון דלא ידע שיש כאן איסור משא"כ בכריתות דאיירי בשתי חתיכות שפיר פטור כיון שידע שיש איסור וכחילוק התוס' הנ"ל וז"ב

ב) ובעיקר דברי הח"ס אם כי מתנגד לשיטת רש"י ותוס' מצאתי לו תנא דמסייע כי כן מפורש בשיטה מקובצת כתובות (דף כב) בהא דאמרינן שם מכדי תרי ותרי היא הבא עליה באשם תלוי קאי וכ' הש"מ דמיירי שהי' ידע דאיכא תרי ותרי ומ"מ חייב אשם תלוי עיי"ש. וכבוד הרב הגאון מו"ה יוסף ראזין מדווינסק שליט"א הראה לי שכ"ה דעת המפרש בנזיר (דף כג). אך יקשה ע"ז דהא אינו שב מידיעתו כקו' התוס' בכריתות ריש פרקין וכ"ה בירושלמי פ"ו דתרומות (הלכה א') דפורש מן הודאי ואינו פורש מן הספק דלא מקרי שב מידיעתו

ונראה דגוף דבר זה תליא אי הזיד בלאו ושגג בכרת הוי שוגג או לא עיין שבת (דף סט) עיי"ש ובתוספות יבמות (דף פ) כתבו דהיכי דאכל ספק איסור ונודע לו אח"כ שודאי איסור אכל לוקה ולא חשוב התראת ספק ומ"מ בזורק אבן לגו פטור כה"ג אף אם מצא אח"כ שישראל הרג עיי"ש ובע"כ שיש חילוק בין מלקות ומיתה וכ"כ הפ"מ בירושלמי יבמות פרק האשה בתרא ועיין בארצות החיים (סי' א) וי"ל דהירושלמי ס"ל כאביי דלא אמרינן מיתה במקום כרת קיימא ועיין בכתובות (דף ל) ס"ל לאביי איפכא דמיתה דומה לכרת ולכך לר"נ בן הקנה פטור במיתה בתשלומין מצד קום לי' בד"מ כמו דפטור בכרת מן התשלומין] ולכך בספק לא הוי שב מידיעתו. וכן מה דאמרינן שם פורש מכזית ואינו פורש מחצי זית לא הוי שב מדיעתו עיי"ש וכבר תמהתי במ"א מהא דיומא (דף פ) דפריך אילימא דמחייב קרבן אכזית קטן והא לא הוי שב מידיעתו דהא ח"ש אסור מה"ת י"ל דשם אזיל לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ואכמ"ל

ג) עיין תוס' כריתות (דף יז:) ד"ה מדסיפא דאפילו בספק ספיקא מביא אשם תלוי יעיי"ש

ונראה דכן הוא בירושלמי פ"ג דהוריות (הלכה) אכל כזית ספק משהביא שתי שערות ס' עד שלא הביא מביא אשם תלוי [ועיין במנחת חינוך (מצוה שיג) שהאריך בזה אם זה מקרי איקבע איסורא] אכל ס' כזית ואינו יודע אם ביום הכפורים אכלו אם קודם יום הכפורים אכלו ספק כפרה כיפר אם ביום הכפורים אכלו או לאחר יום הכפורים וכו' חברייא אמרו לעולם אין ספק כפרה מכפר אלא על מיני דמים עיי"ש והרי הכי הוי ס"ס דלמא ביום הכפורים אכלו ואת"ל אחר יום הכפורים שמא שומן הי' ומוכח דגם על ס"ס מביא אשם