זרע אברהם יט

והנה הא דדקדקו כשמוליך דם למזבח. ותיפוק לי' דבקבלה כבר נפסל. דהא קיי"ל דאין מקדשין בכלי שעל גבי קרקע כמבואר במנחות (דף ז:). והקבלה היתה באויר עזרה. נראה דהי' יכול לומר דכל למטה מעשרה טפחים כמאן דמנחא אארעא דמי וכמו דאויר רשות הרבים הוא עד עשרה ועיין בלשון הירושלמי פ"ג דמעשרות (הלכה ד) זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה ולא הספיקה לירד למטה וכו' עיי"ש ובפני משה שם דאף דחצר קובעת למעשר מ"מ למעלה מעשרה אינה קובעת עיי"ש ובירושלמי פ"ז דכלאים (הלכה ב) לאויר עשרה היא מתניתא. וכ"כ הריטב"א בפ"ק דגיטין (דף ז) בהא דאמר ר"י אימתי בזמן שהספינה גוששת דהיינו כל זמן שהוא בתוך העשרה עיי"ש

ולכן דקדקו התוספות דווקא מהא דכשמוליך הדם למזבח. דבזה ל"ש למטה מעשרה. דהרי המזבח הי' חמש אמות קומתו ובכה"ג ודאי דנפסל ביוצא

ב) ובמשנה למלך פי"א משגגות (הלכה ד) תמה על התוספות הנ"ל דהיכי דרגליו נוגעות בקרקע פשיטא דאויר עזרה כעזרה דמי. וכמו גבי אויר המזבח דכל שרגליו נוגעות בקרקע דפשיטא לן דהוי כמזבח כדמוכח מזבחים (דף פז) וה"ה לענין אויר עזרה עיי"ש

ונראה פשוט דכוונת התוספות דהא אמרינן מה דם בזריקה אף אברים בזריקה דאויר יש בין כבש למזבח וכדאיתא בפסחים (דף עז) ובכה"ג דיצאו מידו לא מהני מה דרגליו נוגעות ע"ג קרקע ושפיר נפסלו משום יוצא אי נימא דאויר עזרה לאו כעזרה (ולכן לא הקשו התוס' על קבלה דבקבלה הרי אוחז הכלי בידו. והערני לזה הגאון מאוסטראווצי שליט"א] ושפיר הקשו התוספות

אמנם בעיקר קושיות התוספות הנ"ל לא הבנתי דהא מבואר בזבחים (דף נו) דלשכות הבניות בחול ופתוחות לקודש אוכלים שם קדשי קדשים ואין חייבים עליהם משום טומאה. יעיי"ש א"כ נהי דאויר עזרה לאו כעזרה מ"מ הא פתוח לקודש להרצפה ופשיטא דאינו נפסל משום יוצא ואכמ"ל

ג) והנה יש לעיין למה דקיי"ל בפסחים (דף פו) גגין ועליות לא נתקדשו אם נפסל ביוצא אם הביא קדשים קלים לגגין ועליות

ולפ"ז יש לעיין בהא דפסחים (דף יג:) תני על גג האיצטבא. ולהנ"ל הא נפסלו ביוצא. דהא סטיו דבר קבוע היא וגגין ועליות הא לא נתקדשו ומה פריך שם ואמאי פסולות

אמנם מצאתי בפירוש הראב"ד לתמיד (דף ל) שפי' דהא דגגין ועליות לא נתקדשו היינו אותו גגין ועליות שהי' באותו הפרק שנתקדשה העזרה. אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה שום דבר באויר העזרה הכל קדוש יעיי"ש

ולפ"ז לק"מ מההוא דפסחים הנ"ל. די"ל דהי' מונחות על גג האיצטבא שנעשה אח"כ שלא בשעת קידוש העזרה. וגגין ועליות כזו קדושים כעזרה

ומיושב בזה מה שהקשו בהא דתנן בפסחים (דף פא.) נטמא מיעוטו שורפין אותן בחצרותיהן או על גגותיהן. והא שיטת רש"י ז"ל שם (דף כד) במקום אכילתן שם שריפותן אפילו בקדשים קלים. ואיך ישרפו על גגותיהן דהוי שלא במקום אכילתן דגגין ועליות הא לא נתקדשו ולהנ"ל משכחת לה בגגין שנעשו אח"כ. ובנחמיה ח' ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהן וגו'. היינו לאכילת לחמי תודה וכה"ג. דגגין הא לא נתקדשו ולכך עשו ודו"ק

ד) ואגב אכתוב בהא שהקשו התוספות בגיטין (דף עט) ד"ה על רש"י שפירש בהא דאמרינן שם דאפילו הגיע לאויר אינה מגורשת מ"ט הא לא נח. ופירש"י דאין מחיצות כלים עשוין אלא להניח לתוכן. ובתוס' תמהו מע"ז (דף עא) דפריך והא מכי מטא לאוירא דמנא קני' יעיי"ש

ונראה לפי דברי חותני הגאון נ"י בספרו אור שמח פ"א מה' מכירה דבקנין כלים יש תרי טעמים אחד משום דהוי כאלו הגביה הלוקח. והשני מטעם חצר יעיי"ש. ולכך בע"ז שפיר פריך מכי מטא לאוירא דמנא קניא. והיינו מטעם הגבהה דהא הוגבה מסיבתו. אולם בגט דלא מהני קנין אלא מטעם חצר בזה בעינן שיניח ממש דאויר חצר לאו כחצר ופשוט: אישתני דינא סימן ח

א) בסנהדרין (דף עא.) סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק ומשום דאישתני דינה אישתני מיתתה עיי"ש ויש להסתפק אם גם הבועל ידון בחנק כיון דאילו עביד השתא לאו בר סקילה. או דלמא דבדידה דאישתני גופה אישתני נמי דינה ומיתתה ולא בדידי'

ויש להביא קצת ראי' מהא (דדף מה) תרגמא ר"ח בבת כהן ובועלה והשתא הא משכחת לה גם בבת ישראל כה"ג דהיא נדונית בחנק והוא בסקילה ומצאתי אח"כ שהעיר בזה ההפלאה בסוגיא דמוציא שם רע. אך למה שהעיר בס' מנחת אהרן שם דר"ח קאי למ"ד דבעינן שיהי' שוין במיתה אחת עיי"ש א"כ לדידי' פשיטא דהוא נידון ג"כ בחנק דאל"כ יפטור לגמרי ואכמ"ל

והנה אם נימא כנ"ל יש להבין דברי רש"י סנהדרין (דף) ) ד"ה לאחיו כו' שכתב דכל היכי דבעדותן מחייבין איש ואשה וכו' לא הוקשו. ולכאורה הא לא משכחת לה זה אלא בבת כהן ובועלה. ומה זה דכתב דכל היכי ולפי הנ"ל הא משכחת לה גם בבת ישראל וכגון דסרחה ולבסוף בגרה דהיא בחנק והוא בסקילה וז"ב

ומה שהקשה ההפלאה על זה דהא בעינן שיהי' שוין במיתה אחת והכא הבועל בסקילה והיא בחנק. ונמצא דאין שוין במיתה עיי"ש

יש ליישב בפשיטות למ"ש המוהרש"א בקדושין (דף י) גבי בא עלי' עשרה אנשים וכו' הראשון בסקילה וכולן בחנק. והקשה דהא אין שוין במיתה אחת דהיא בסקילה וכולן בחנק ותירץ דהא היא נתחייבה באמת חנק. ורק דנדונית בחמורה. ע"כ חשוב שפיר דשוין במיתה אחת עיי"ש: