זרע אברהם טז

*) ונראה דנ"מ אם חרש שוטה וקטן עשו עבודה ביחד עם הגדול דמבואר בתוספתא פ"א דמנחות קיבל בימין ובשמאל כאחד פסול וה"ה בכל הפסולים אם עשו עבודה ביחד עם כהן כשר פסול ומטעם מתעסק הא הגדול בר כוונה היא ופשוט

ט) יש לעיין בקטורת שנפסלה אי אמרינן בי'. אם עלה לא ירד דהא המזבח מקדש פסולים כדאיתא בזבחים (דף כז). ולפ"ז יש לעיין גם לפני ולפנים אם אמרינן בי' אם עלה לא ירד והא דפריך הש"ס (יומא דף נ"ג) ות"ל משום באה ריקנות היינו משום דחסרון כבעל מום כדאיתא במנחות (דף י"ב) ובעל מום הא אם עלה ירד אבל בפסול אחר י"ל דאם עלה לא ירד אף דליכא מזבח שם דהא גם בהיכל אם נעקר המזבח מקטירין קטורת במקומה כדאיתא בזבחים (דף נט) יעיי"ש

ומיושב בזה מה דפריך (ביומא דף ס:) על ר"ח דס"ל קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום מהא דתנן אם עד שלא נגמר מתנות שבפנים וכו' ואם איתא יחזור ויחפון מבעיא לי'. ותמה הגאון רע"א בדרוש וחידוש דבלא ר"ח נמי קשה דיחזור ויקטיר מבעיא לי' דהא קטורת הוי עבודת פנים עיי"ש

ולהנ"ל הא אם הקטיר ואם נימא דההקדם מעכב א"כ אם עלה לא ירד. משא"כ לר"ח דס"ל דהחפינה פסולה וידיו הא לאו ככלי שרת דמי' וכמבואר בזבחים (דף מז:) והוי קמצים שלא קדשו בכלי ובזה לכ"ע אם עלה ירד וכמבואר בזבחים (דף פד:) ואכמ"ל

י) הרמב"ם ז"ל פסק בה' עבודת יום הכפורים דשעיר המשתלח טריפה פסול שנאמר יעמד חי והקשו עליו הא מבואר בחולין (דף יא) דפסול משום שאין הגורל קובע לעזאזאל. ויש לתרץ בפשיטות דהמיעוט משום דכתיב חי ולא טריפה דטריפה אינה חי' וזה יצדק לדידן דקיי"ל טריפה אינה חי'. אבל רב אחי בר יעקב הא סובר בחולין (דף נז) דטריפה יולדות ומשבחת וה"ה דחי לדידי' וא"כ ליכא למעוטי מהך קרא. ושוב מצאתי להאחרונים שקדמוני בזה

אך יש להוכיח דאפילו למ"ד טריפה חי מ"מ טריפה פסול ואפילו אם נטרף לאחר ההגרלה דביומא (דף סג) אמרינן רבינא אמר כגון שהומם וחללו על אחר ועיי"ש דלכך איצטריך קרא למחוסר זמן ובעל מום עיי"ש והקשה הגאון רע"א בדרוש וחידוש דממילא מוכח דבעל מום פסול מדאיצטרך מחוסר זמן ולא משכחת לה אלא שהומם וכתב דבאמת הי' יכול רבינא למינקט טריפה ורק דחדא מנייהו נקט עיי"ש וא"כ מוכח מזה דלרבינא פסול טריפה אפילו אם נטרף לאחר הגרלה דהא שם אחר הגרלה, מיירי. והרי מבואר בתוס' חולין (דף יא) ד"ה דרבינא סובר טריפה חי' ומוכח דאפילו למ"ד טריפה חי' מ"מ נתמעט טריפה מחי. והיינו דיש חילוק בין חי לחיות כמ"ש תוס' חולין (דף קמ) עיי"ש

אמנם לפי זה יקשה מהא דאמר שם רבינא הכא במאי עסקינן בעוף שהרג את הנפש וקשה הא עדיין מתנא דבי ר' ישמעאל נפקא נאמר מכשיר ומכפר בפנים ובחוץ דהא נוגח פסול לקרבן וצ"ל דרבינא לא סבר כתנא דבי ר"י וא"כ נימא נמי דסבר טריפה חי לא צריך לומר בעוף וכו' אלא למעט טריפה מטהורות דמחיות ליכא למעט דהא סבר טריפה חי'. ואכמ"ל

יא) ואגב אכתוב דבמנחת חינוך (מצוה רצג) השיג על גאון א' שבגליון הפרי מגדים יו"ד (סי' טו) דדעתו דלא בעינן ז' ימים מעת לעת והביא ראי' מיומא שם דפריך טעמא דגלי קרא הא לאו קרא הוי אמינא דמחוסר זמן שפיר דמי הא אין הגורל קובע לעזאזאל אלא בראוי לשם. והא נ"מ בהגריל קודם חצות היום ואחר חצות היום נשלמו הז' ימים דאז ראוי לשם לאחר חצות וצריך קרא דפסול משום שהוא מחוסר זמן בעת הגרלה וע"כ דלא בעינן מעת לעת ודחה דבריו דמחוסר זמן הא אסור להקדיש וא"כ אם יפול על השם עושה איסור, אבל לעד"נ דליתא דהא מבואר בזבחים (דף יב) לילה אין מחוסר זמן דמה"ט מותר להקדיש בלילה דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ולפ"ז בשלמו לו הז' אחר חצות מותר להקדישם גם קודם חצות דהא אין מחוסר זמן לבו ביום וכמו דמותר להקדיש בלילה מה"ט למ"ד לילה אין מחוסר זמן ה"ה קודם חצות דלכ"ע אין מחוסר זמן לבו ביום, ואף דאסור להקריב הא גם בלילה אסור אפ"ה אמרינן לילה לקדושה ויום להרצאה ה"נ קודם חצות וז"פ: אינו חוזר ומגיד סימן ו

א) עיין כתובות (דף יח:) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו אם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים וכו' ובגמרא שם אמר רמי בר חמא ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון וכו' אמר לי' רבא כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכו' אלא אמר רמי בר חמא ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות וכו' אבל אנוסים וכ' מחמת ממון וכ' דאין אדם משים עצמו רשע וכו' עיי"ש

וראיתי להראב"ן ז"ל בחידושיו שם שהעתיק המשנה בזה הלשון והעדים שאמרו שבאו לקיים את השטר ודאי כתב ידינו שכל אחד אומר זה כתב ידי דהלכה כחכמים (עיין שם במשנה (דף כ) דפליגי רבי וחכמים בעד אחד אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי אם מצטרפין לעדות דס"ל לרבי דאין מצטרפין כיון שאין אחד מעיד על חבירו. וחכמים פליגי עליו) אבל אנוסים היינו וכו' נאמנים. עכ"ל

ולכאורה דבריו תמוהים דמה ענין פלוגתא דרבי וחכמים דלקמן לכאן ומה ראי' ממתניתין