זרע אברהם טו

תזבח וגו' מרבה מחיר ואתנן וטריפה. ואף דאין לוקין עלייהו כמבואר ברמב"ם פ"ג מאסורי המזבח דלא נתפרש אזהרתן מ"מ עובר על הזביחה

ועיין עוד בספרי תצא על קרא דלא תביא אתנן וגו' יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה ת"ל כי תועבת וגו' מה להלן בזובח והיינו דיליף מבעל מום ועיין בתוספתא פ"ג דמכות

ויש להעיר לפ"ז מדברי רש"י זבחים (דף עד דכיון דאתחזק ס' טריפה אין מכניסין אותו לעזרה משום הקריבהו נא לפחתך ות"ל שמא ימצא טריפה ונמצא עובר על הזביחה

אך נראה דהא פריך ולבטל ברובא ומשני דבע"ח חשובי ולא בטלו וזה לענין הקרבה אבל לענין איסור הבאה בטל ברוב. ולזה פירש"י דעכ"פ אסור משום הקריבהו ואכמ"ל

ועיין תוס' תמורה (דף כד) שהביאו הא דבכורות אבל טומטם ספיקא הוא דלאחר שחיטה תבדק אם זכר אם נקבה ולשיטת רש"י הא היכי דצריך בדיקה אסור משום הקריבהו וגו' ואכמ"ל

ה) בתורת כהנים פ' אמור פרשתא ג' יכול אפילו נתערב באשם ת"ל יקריבנו. וכ' הר"ש משנץ ז"ל דאסמכתא בעלמא היא. דכיצד ישחטם הא אינו לא להקריב ולא לאכול ואפילו למ"ד אם אין בשר יש דם התם כששחט היה ראוי לבשר עיי"ש

ולכאורה יש להעיר דמ"ש זה מהא דאמרו ביבמות (דף מא) גבי הספיקות דחולצות ולא מתייבמות דלא אמרינן כל שאינו עולה ליבום אין עולה לחליצה משום דאם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת יבום הוא עיי"ש

ו) ובגיטין (דף מב) גבי ולד כהנת שנתערב בולד שפחתה וכו' אם יבא אליהו וכו' עיי"ש

ובכורות (דף לד) גבי תרומה תלוי' אמרינן. הא נמי ראוי' היא שמא יבא אליהו ויטהרנה וכו' עיי"ש

ולפ"ז גם הכא בנתערב הרי ראוי' דאם יבא אליהו ויאמר דהיא היא הרי ראוי' היא. וממילא דמקרי ראוי' כמו בהני הנ"ל

ונראה דהר"ש אזיל בזה בשיטת רש"י זבחים (דף עג) דבהא דאמרו רבנן לא נקריב אם קרב לא מרצי וכ' רש"י ז"ל דאפילו הוכרו לבסוף אסור הואיל ונדחה עיי"ש

ולפ"ז איסורי מזבח שאני דאינם חשובים ראוים מחמת דאם יבא אליהו ויאמר דראוי' היא כיון דבשעתם אינם ראוים הרי נדחו ממזבח. ולכן בנתערב עולה בשלמים אף אם יוכרו ע"י אליהו לא יועיל דכבר נדחו אם נימא דיש דחוי באכילת קדשים ופשוט

אמנם אכתי יש לעיין בחטאת עוף הבא על הספק דאיך קרב למ"ד אם אין בשר אין דם וכבר עמד בזה חותני הגאון נ"י באור שמח פ"ב מה' שחיטה ועיי"ש שתי' דממה נפשך או שאינו קרבן כלל או שהוא נאכל ג"כ ורק מחמת ספק אסיר לאכול שמא אינו קרבן אבל אם הוא קרבן הרי נאכל. ועיי"ש שכתב דבר נחמד בש"ס דכריתות (דף כו) עיי"ש

ומיושב בזה מה שתמה שם השיטה מקובצת דאמאי כי נודע לה אחר שמיצה דמה שילדה ודאי לא יעלה לפטור הודאי דהא חטאת יולדות לא בעי ידיעה בתחלה. וכמו דאמרו לר"ע דמחייב בספק מעילות אשם תלוי עיי"ש

ולפי הנ"ל יתכן מאד דהשתא דהדין הוא דאם נודע אחר המיצה שילדה ודאי אסור באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבא על הספק נאכלת הא אף על הצד שהוא קרבן אינו נאכל משום גזירה דשמא יאמרו א"כ המיצה לא היתה בכשרות דאם אין בשר אין דם [כיון דאינו נאכל כקו' הנ"ל] היכי דמעיקרא אינו ראוי ולכן צריכה להביא קרבן ודאי אבל אם נודע לה שילדה ודאי קודם הזאה שכיר עולה לה לודאי ופשוט

אך בפסקי תוספות כריתות כתבו בפשיטות דבחטאת העוף הבא על הספק אם נודע לה שילדה ודאי הואיל ואין בא אלא להתירה בקדשים הואיל והותרה הותרה יעיי"ש

ודברי רבינו גרשום שם נפלאים שכתב דאם משנמלקה נודע לה אסור באכילה ומותר בהנאה ואע"ג דאמרי אין פדיון לעוף הכא כיון דלא קדשו לגמרי וכו' יש לה פדיון. ותמהני הא אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים כיון דאיסורו באכילה. *) וגם הא בעי העמדה והערכה ואיך יועיל פדיון אחר הזאה ומיצה ואכמ"ל

ז) הנה בהא דקיי"ל דמתעסק פסול בקדשים יש לעיין אם זה דווקא בשחיטה או בכל עבודות

ולכאורה יש להביא ראי' מהא דזבחים (דף ס) כוס אחד הי' ממלא מדם התערובות שאם נשפך דם של אחת מהם כו' ואי ס"ד קסבר ר"י כולה עזרה מקדשה הא איתעביד לי' מצותי' ופריך ודלמא קסבר ר"י שפיכה מכח האדם בעינן עיי"ש ואמאי לא פריך הא מתעסק הוא. וע"כ דדווקא בשחיטה פסול מתעסק והערני לזה ח"א

אולם יש לומר נהי דמתעסק פסול מ"מ אם עלה לא ירד דהא פסול בקודש הוא ואם נימא דרצפה מקדש שוב איתעביד לי' מצותי'

אך כבר כתבו התוס' (מנחות דף נז: בד"ה כבש וכו') דהא דרצפה מקדשת הוא דווקא כשרין ולא פסולין יעיי"ש ומלבד זה הא דעלה לא ירד הוא רק דהקרבה לא תרד אבל פשיטא דלא עלה לבעלים לשם חובה ופסח פסול הוא וכמו בפסח שנשחט שלא לשמו דעלה לא ירד (ויש לעיין בירושלמי (פ"ה דפסחים הלכה) ממה שהוא מתחייב על הזריקה [בשחט פסח על החמץ] הדא אמרת פסח עצמו כשר הוא. והא למה דפסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' פסולי המוקדשין הלכה יט) דכלי שרת מקדשין דם פסול לקרב עיי"ש ואיצטרך קרא לחייב על הזריקה]

ח) והנה האחרונים תמהו בהא דתנן (בכורות דף מה:) אלו כשרים בבהמה ופסולים באדם החרש והשוטה דת"ל דפסול משום דקטן הוי כמתעסק וכמבואר בחולין (דף יב) וכמו כן חרש ושוטה: