זרע אברהם קנז

(יג.) בד"ה הלוקח שהקשו שם למה לי תרתי קנה וחייבת ועיי"ש בריט"א ואכמ"ל

שם קונסין אותו עד עשרה בדמיו ונותן דמיו לכהן. יש לעיין למ"ש התוס' ד"ה ונותן דאיירו בפטר חמור עיי"ש. איך הדין אם נתנו ללוי. א"כ הפקיע המצוה דהא קיי"ל דשותפות מכהן ולוי גם כן פטור [ועיין בירושלמי (פ"ד דפסחים) ריש לקיש כרבי יהודה מה דאר"י משום הלכות בכורה וכו' א"כ מבואר דסברת ר"י משום דהפקיע על ידי זה מצותו. וא"כ אין חילוק ואם נתנו ללוי ג"כ הפקיע על ידי זה המצוה. אך לפי זה גם בהמה דקה יקנסו אותו. ובאמת בירושלמי הנ"ל מבואר כן. וי"ל דאזיל לשיטתו דמפרש שם דמש"ה אין מוכרין בהמה דקה משום דמפקיע מבכורה] עיי"ש

ובזה י"ל דמש"ה נקט קרא דבישראל ולא קרא דבקרך וצאנך דמשמע נמי *) להוציא את השותפות. משום דמזה לא ממעטינן אלא שותפות עכו"ם וכמ"ש רש"י ותוספות (בחולין י) דכל ישראל חשיבו כחד. והו"א דגם שותפות כהן ולוי ג"כ חייב ולזה אתא קרא דבישראל דדווקא ישראלים ולא כהנים ולוים ופשוט

, שם ע"ב מיגו דקנסינן לי' אבהמה קנסינן לי אעובר. משמע דהלוקח עובר חמורו של עכו"ם לא עביד שום איסור וכן במשנה לא נזכר איסור בלוקח עובר. והא עכו"ם יעשה בה מלאכה בשבת וכמו דאמרינן היא וולדה נגחו ה"נ לענין מלאכה נימא היא וולדה עבדו מלאכה. וא"ל דעובר הא הוי דשלב"ל וע"כ מקנה לי' רק כשתלד ז"א דהא האומר על הבכור עם יציאת רובו עולה אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכדאיתא (בתמורה כה) וע"כ דמקני לי' האם לעוברה וכמ"ש התוספות. וא"כ קשה כנ"ל. ואולי דבעובר לא שייך איסור שביתת בהמתו דעובר לא מקרי בהמה ועיין (בחולין סט) לענין תמורה אי ממירין בעובר ובתוספות (ב"ק נה) דבדגים לא שייך שביתת בהמתו ואכמ"ל

דף ד ע"א כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה. וכו' עיי"ש מכאן רצו להוכיח דנשים פטורות מפדיון פטר חמור כמו כהנים מהך היקשא דהא הני נשי ליתנייהו בפדיון הבן. וכ"כ המקנה (בקדושין כט.) עיי"ש

וראיתי באמ"ב שהקשה מירושלמי (פ"ו דתרומות סוף הלכה א) דאמר שם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה תמן מעשרות מסיימין וכו' מה דמי לה פטר חמור וכו' עיי"ש מבואר דאשה חייבת בפדיון פטר חמור יעיי"ש

אמנם נלפע"ד דאף אם נימא דאשה פטורה מפדיון פ"ח זה דווקא בנולד ברשותה אבל אם ירשה פטר חמור או שנתנו לה במתנה בודאי דמחיובת לפדותו. ולא עדיפה מכהן שירש פטר חמור מאבי אמו ישראל וכמ"ש רש"י לקמן (יא) סוף ע"א ד"ה ואותו ור"י דבנפלו לו לכהן מאבי אמו ישראל ודאי חייבים בפדיון הואיל דברשות ישראל נולדו. [ועיין בריט"א שחילק כה"ג גם בדעת הר"ח דסובר דכהן פטור ממעשר בהמה דזה דווקא בנולד בעדרו ולא בירש או שנתנו לו במתנה ומיישב בזה ההוא (דב"ק קי) דמבואר דכהנים בנכסי הגר דחייבים לעשר עיי"ש] ולפ"ז לק"מ מההוא דירושלמי די"ל דאיירו בכה"ג ולכך חייבות בפ"ח ואם כי דברי המקנה עדיין אינם מיושבים לפי זה. שהרי המקנה כ"כ על מתניתין (דקדושין נז) דהמקדש בפטר חמור וכו' ולהנ"ל הא בבא לה ממקום אחר חייבות. מ"מ הדין דין אמת דאשה פטורה מפדיון פ"ח כש"ס דילן דכל שישנו בברור אדם וכו' ומירושלמי הנ"ל אין ראי' כלל וכאמור ועיין במ"ח שהביא מהחינוך דנוהג בזכר ונקבה ולמ"ש אין ראי' ואכמ"ל

ובקושיות המקנה שם דלמה לרב"י אינה מקודשת דתתקדש ביני וביני י"ל דכבר הערותי מה משני כגון דאינו שוה אלא שקל דהא מ"מ תתקדש בטובת הנאה. וצריך לומר כיון דקיי"ל דיכול לפדות פטר חמור של חבירו ועיין בריט"א שכ' דאפילו בע"כ של הבעלים וטובת הנאה הוא של הפודה וכמו דקיי"ל דתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו ועיין במנ"ח שמסתפק בזה עיי"ש וא"כ אף בלא הקדושין יכולה להנות בטובת הנאה זו ושפיר אינה מקודשת שהרי אינו נותן לה ע"י הקדושין מידי. ואולם כל זה לרב"י דפטר חמור אסור בהנאה והוי כמו הקדש וכמו שכתבו התוספות (בב"ק סח) משא"כ לר"ש י"ל דלא מהני פדיון של אחרים שלא מדעת וא"כ יקשה לר"ש דתתקדש בטובת הנאה וע"כ דלא כר"ש. אמנם כר"י אתיא ודו"ק

יש לעיין אם כופין לפדות הפטר חמור אם אינו רוצה לפדותו ולכאורה למ"ש התוספות (בעירכין כז.) בד"ה מאי וכו' דמש"ה כופין גבי המקדיש שדהו משום דיכול לבא לידי תקלה אם יהנו העולם הימנה עיי"ש א"כ הדבר תליא בפלוגתא דרב"י ור"ש לקמן (ט:) אי פטר חמור אסור בהנאה דלמ"ד מותר לא שייך תקלה ואולי דלכופו הוי כמו אנסוהו לקנות דלא מהני וכה"ג כ' (בא"מ סי' נב) שהקשה אמאי כופין לכנוס את אנסותו הא הוי אנסוהו לקנות ולקדש וי"ל דלכך פירש לקמן (י:) ד"ה לפיכך יכפוהו ב"ד לעורפו וכו' והיינו דרק לערופה כופין ולא לפדיון

ואגב אכתוב מה שמסתפק הרדב"ז אם נתן פ"ח בעצמו לכהן אם מקיים המ"ע די"ל דהמצוה הוא דווקא ליתן השה עיי"ש. [וח"א הביא ראי' מדברי (התוס' ב.) בד"ה ונותן שכתבו דאין הפ"ח נותן לכהן עיי"ש] ולכאורה בל"ז כיון דאסור בהנאה ואם יתנו לכהן הרי נהנה מאיסורי הנאה. אך י"ל דהוי לא אפשר ולא קמכוין דכוונתו לקיים המצוה וראוי' (מפסחים כג) דפריך והרי תרומה. והשתא הא צריך ליתנו לכהן וע"כ כנ"ל

ועיי' (עבודה זרה יג) בזמן שהבית המקדש קיים וכו' לדמי חזי והקשה בגליון דבבכור לא שייך זה דאין לו פדיון וכן הקשה הרי"ט עיי"ש כבר קדמם היראים (מצוה שפ"ג) ועיי"ש מה שתי' ואכמ"ל

דף ו' ע"ב מדאסר רחמנא בשר בחלב. ותמה בנו"ב מה"ת (סי' לה) לשיטת רש"י דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן א"כ היכי יליף מבב"ח הא דרך בישול אסרה תורה וא"כ איסור דם הותר ושפיר צריך קרא לבשר בחלב ונראה דמאז הקשתי דהא אין איסור חל על איסור ואם נימא דחלב לחוד אסור היכי חל איסור בב"ח. וצריך לומר דהוי מוסיף משום הנאה. וא"כ שפיר קאמר דלמא להנאה דאי לאו הכי לא