זרע אברהם קנח

הי' חל אף דע"י הבישול פקע איסור דם. ואמרינן (ביבמות דף לג) אחות אשה מתלי תלוי וקאי וכי פקע איסור הא' חל השני מ"מ בבשר בחלב אינו כן דאם לא חל בשעת בישול אינו חל עוד דדרך בישול אסרה תורה ועיין כו"פ (סי' פז) שכ' כעין זה עיי"ש

שם הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור עיי"ש ולכאורה לר"ש דדריש מן גמל גמל דאף. טמא הנולד מן הטהור טמא מאי עביד עם הדרש ההוא. אך למה דמבואר (בכתובות ס) דדריש התם יכול יהא חלב מהלכי שתים יהי' טמא מק"ו ת"ל היא. היא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא. הרי מבואר דמהוא דרש לחלב מהלכי שתים. וא"כ אף לר"ש צריך היא להנ"ל. וזה נראה כוונת התוס' שם בד"ה החמרתה בחלבה כדדרשינן מאת הגמל. ואמאי לא כתבו כפירש"י מגמל גמל. ולהנ"ל ניחא משום דזה אתיא כר"ש ור"ש הא דריש מאת הגמל. ובזה ניחא מה שיש לדקדק דאמאי לא אמר דהו"א דיהי' אסור מחמת דם נעכר ונעשה חלב בהס"ד דלא ידע עדיין דגם הדם מותר ולפי הנ"ל דאתיא כר"ש ניחא דהא ר"ש לא ס"ל דם נעכר ונעשה חלב אלא אברי' מתפרקין וכמבואר (בנדה ט). אך יש להבין דאמאי לא אמר דהו"א דיהי' אסור מחמת יוצא מן החי וכמו דאמרינן הכא לענין חלב של בהמה. ובפרט לדעת הריטב"א דבשר אדם אסור בלאו א"כ הא כל היוצא מן הטמא טמא ועיין בריט"א שהביא דברי הכ"מ דלהכי חלב מהלכי שתים מותר משום דבשר אדם רק בעשה אבל לדעת הריטב"א הנ"ל קשה ואכמ"ל

שם בתוס' בד"ה זכר וכו' תמהו דלריה"ג דאית לי' אפשר לצמצם א"כ אמאי זכר ונקבה מפריש טלה הא אין הזכר קדוש והוי חציצה ועיין במוהרש"א שהקשה אמאי לא הקשו נמי לרבנן דלמא עד שלא יצא ראשו יצאה הנקיבה והוי חציצה עיי"ש ובפשיטות י"ל דהא כתבו התוס' לעיל מיני' בד"ה אמר וכו' דמה דאמרינן הכא מין במינו אינו חוצץ (ובחולין ע) מבעיא לי' ותירצו דהכא דאיכא מקצת פנוי ולכך לא הוי חציצה עיי"ש וא"כ י"ל ג"כ הכא לרבנן דאפילו לא יצא ראשו עד שיצאה הנקיבה לא הוי חציצה דבמקצת לא הוי חציצה רק בכולה ופשיט

ובעיקר קו' התוס' יש לעיין אמאי לא הקשו גם לרבנן דהא התוס' לקמן (כ:) ד"ה חלב כתבו דבבכור יש חזקה דבמעי אמו לא הי' בכור עיי"ש וא"כ אמאי לא נימא סמוך פלגא לחזקה ועיין בריט"א. אך עיין בתשו' הגרע"א (סי' קס"ז) דהכא לא שייך חזקת חולין דהא באמת י"ל כיון דהלידה הי' בפנינו וגם החזקה היתה אם יולד יהי' קדוש בבכורה והרי נולד בפנינו אלא דהרא"ש לא כתב כן אלא בבהמה חולבות די"ל דהואיל דיש חזקה י"ל דכה יהי' דבאמת כבר ילדה אבל הכא מאן מפיס דהנקיבה יצאה תחילה דכמו כן אפשר דהזכר יצא תחילה ע"ש ודוק

שם מני רבי יהודה היא דתניא פטר חמור אסור בהנאה וכו' יש לבאר אי עובר בפטר חמור משום הלאו דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז. והנה הרא"ש פ"ק דבכורות כתב דאפילו מדרבנן מותר דגרע מקדשי בדק הבית ורק דהגיזה אסורה עיי"ש

אמנם מדברי הריב"ן מכות (דף כב) נראה דעובר משום לא תעבוד דאין לומר משום הנאה דמה הנאה יש כיון דמיירו בשביעית. ועוד דה' כתבו התוס' בפסחים (דף מז) ד"ה ומוקדשין דדבר דאינו אסור אלא בפרוטה לא קתני וא"כ ליכא למימר משום הנאה. שהרי כתבו האחרונים דשיעור הנאה היא בפרוטה א"כ לא קתני וע"כ משום לאו הנ"ל. ואולם מדברי התוס' דמכות שם נראה דמטעם הנאה היא

ונראה דתליא בשני הטעמים דמבוארים בגמ' בטעמא דרבי יהודה דאוסר פטר חמור בהנאה אי משום דאין לך דבר שהקפידה עליו התורה בשה א"כ אין בו אלא איסור הנאה בלבד. אבל לאידך טעמא דנפקא לי' מקרא דלא תעבוד בבכור שורך וגו' וכמו שפירש"י שם בד"ה בשלך דכל כמה דלא ממעט מההיא קרא לא שרינן לי' דלא גרע מבכור בהמה טהורה א"כ פשיטא דלקי משום הלאו דלא תעבוד וגו' ולא תגוז וגו' וצ"ב

שוב מצאתי בספר המצות מל"ת בהשגות הרמב"ן שתמה באמת על הרמב"ם שלא חשב הנהנה מפטר חמור לקו' והיינו דילפינן ערופה ערופה ודו"ק

שם בפירש"י בד"ה ופטר חמור וכו' ששחטו ועדיין מפרכס כבר הקשתי הא קיי"ל דכל זמן שהוא מפרכסת הרי הוא כחי' לכל דברי' ועיין תוס' (חולין פד) וא"כ אף דמבואר בתוספתא דלאחר מיתה לא מהני פדי' מ"מ כל זמן שמפרכסת פשיטא דמועיל פדיון וא"כ לר"ש לטמא טומאת אוכלים וכה"ג אמרינן (במנחות קא) גבי פיגול במנחה אף דאקדשה במחובר מ"מ מהני דהיתה שעת הכושר דכל העומד לפדות כפדוי דמי כיון דהוי מצוה. ופטר חמור משום דהוי מצוה בפדיה מקרי הי' לו שעת הכושר עיי"ש

ויש לומר לפמ"ש הריט"א הטעם דלא מהני פדי' לאחר מיתה אף דשה שחוט מקרי שה ועיין (ביומא נ) משום דליתא בערופה ליתא בפדיה עיי"ש א"כ לאחר שחיטה אף שמפרכסת לא מהני פדי' דמ"מ ליתא בערופה. וכן יש לעיין ג"כ לפמ"ש המל"מ דהעגלה ערופה מהני פדיון א"כ היתה לו שעת הכושר וצ"ע

ודע דהא דאמרינן דמודה ר"ש בבשר בחלב הואיל והיתה לו שעת הכושר פירש"י במנחות (דף קא) דהיינו משום דתרי לי' כולי יומא בחלבא שרי עד שיבשלנו ולא פי' כפשוטו [ועיין פירש"י (פסחים כה) בשם י"מ עיי"ש] כמו שפירש כאן. ויש לומר בפשיטות משום קושי' התוס' במנחות שם בד"ה פיגל וכו' שהקשו דלפי הס"ד דלרב אושעיא דאפילו בהי' לו שעת הכושר. תקשה לי' מכ"ש דמודה בבשר בחלב, ותי' דשעת הכושר דבשר בחלב היינו אפי' אחר שנעשה בשר בחלב כגון דתרי לי' ובמנחת כה"ג לא הי' לה שעת הכושר עיי"ש. ולזאת פי' שעת הכושר דבב"ח לפי הס"ד. אבל לפי האמת הפירוש כפשוטו וז"פ

ועיין ירושלמי סוטה פ"ט (הלכה ה) דמה מה שיכשור עיי"ש ונראה דהכוונה למ"ש התוס' (בבכורות י) ע"ב ד"ה שהשוחט דדם נחירה אינו מכשיי אלא דם שחיטה עיי"ש ומבעיא לי' אם גם זה נקרא דם שחיטה דעריפתה זו הוא שחיטתה ואכמ"ל: