זרע אברהם קנד

למעוטי כי אם באיסור לאו שלוקין. וא"כ בבהמה דהאיסור הוא רק משום הנאה של כילוי לכ"ע אין חוששין למעוטי משא"כ בעבד דהיא משום וכל זר לא יאכל קודש ואכמ"ל: תוך כדי דיבור. סימן פז

א) בנדרים (דף פז) תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר ממקדש וכו'

ובירושלמי פ"ז דדמי (הלכה ) על המשנה דהי' לפניו שתי כלכלות של טבל אם אמר של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת כו' מעשרותיהם מעשר של אחת בחברתה קרא שם. [והובא בתוס' תמורה (דף ד.) יעיי"ש] ואמר עלה בירושלמי הווין סברין מימר דרבי מאיר הוא דתפוס לשון ראשון [דאי לא כן גם ברישא אמאי הראשונה מעושרת ולא שני להוי כמו דאמר בבת אחת] הווין סברין דפליגי לאחר כדי דיבור מן מה דאמרין ר"מ הוא הוי דפליגי גם בכדי דיבור עיי"ש

ומבואר איפוא כיון דקיי"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי א"כ הוי כמו שאמר בבת אחת מעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה

ועיין עוד שם בירושלמי כיון דמתכוין לפחות כיון דמתכוין להוסיף תמורת עולה וגם תמורת שלמים מהני תוך כדי דיבור אף שבתמורה לא מהני תוך כדי דיבור דאין אדם נשאל על תמורתו כן הגיה הפ"מ

ומיושב בזה קו' התוס' בעירובין (דף נ) בהא דפריך שם לרבה דס"ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו והרי מעשר בהמה וכו' דליתא בזה אחר זה ותנן יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה. והקשו התוס' הא אי אפשר לצמצם וא"כ עשירי קדוש עיי"ש

ולהנ"ל ניחא כיון דהי"א יצא בתוך כדי דיבור של העשירי והיא נתכוין להוסיף וכמו דאם חזר בו מעשירי תוך כדי דיבור וקרא תשיעי ולהי"א קרא עשירי אף דעשירי מאליו הוא קדוש. מ"מ כיון דעקר שם עשירי מיני' תוך כד"ד [דהא קיי"ל טעותו אף כוונתו יעיי"ש בנזיר (דף לב) עיי"ש] דקרב הי"א שלמים ה"ה אם לא חזר בו רק שנתכוין להוסיף וכיון דהוי כדי דיבור הוי כמו שיצאו בת אחת וכמו דחזינן בירושלמי לענין מעשר אף שכבר הראשונה מעושרת מ"מ כיון שבתוך כדי דיבור אמר ושל זו בזו מקרי בת אחת כנ"ל

ובאמת גם בהך דירושלמי הנז' דמעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה דקרא שם דנימא כל שאינו בזה אחר וכו' עיי"ש ועיין בתוס' בכורות (דף ט) שכתבו דבמידי דאתיא ממילא כמו ביצאו שני ראשיהן כאחד לא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה וכו' ומה דפריך ממעשר בהמה היינו על האחד עשר דלא קדוש ממילא ורק עפ"י דיבורו עיי"ש וא"כ לק"מ קו' התוס' הנ"ל דקו' הש"ס על הי"א אבל העשירי שפיר קדוש וע"ז לא מקשה [ובקו' התוס' בכורות הנ"ל יש לומר בלא"ה דדווקא מה דלא חל מחמת גזיה"כ כמו אשה ובתה שייך כל שאינו בזה אחר זה אפילו בת אחת אינו אבל הכא מה דלא קדוש בזה אחר זה היינו משום שאינו בכור והתורה אמרה דדווקא בכור קדוש וכעין זה כתבו התוס' בגיטין (דף מב) עיי"ש ותדע דלר"ט דס"ל בכור לדבר א' הוי בכור אם אחד יצא דרך דופן וא' דרך רחם שניהם קדושין יעיי"ש בבכורות (דף יט) ואכמ"ל] ומיושב קו' התוס'

ודאתאן לכך יש לחדש דהא דאמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. הוא דווקא במידי דלא מהני בזה אחר זה אפילו בתוך כדי דיבור כמו בקדושין דאם קידש אמה אף שחזר בו וקידש את בתה אינה מקודשת דבקדושין הא לא מהני חזרה תוך כדי דיבור משא"כ היכי דישנו בזה אחר זה בתוך כדי דיבור עכ"פ. אך להירושלמי דבמעשר מהני חזרה תוך כד"ד לא יתכן לומר כן דהא פריך ממעשר מהמרבה בפירות דהא התם מהני תוך כד"ד כירושלמי הנ"ל וכן מוכח מנדרים גבי קיים לכו ומופר לכו בב"א ואכמ"ל

ב) וברמב"ם בפט"ו מה' מעשה הקרבנות ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו כו' שאין חזרה בהקדש תוך כדי דיבור יעיי"ש וראיתי בס' ושב הכהן שדקדק מזה דבחישב בהקדש אף דמהני מחשבה בהקדש מכל נדיב לב עולות מ"מ מהני בי' חזרת תוך כדי דיבור ולכן דקדק הרמב"ם וכ' ואחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו וכו' [ועיי"ש שלכך גבי תמורה לא כ' הרמב"ם וגמר בלבו דגמר בלבו לא ילפינן אלא מדכתיב נדיב לב וזה דווקא היכי דמקדיש בהיתרא אבל בתמורה דהוא באיסור לא מהני מחשבה. עיי"ש שהאריך

ויש להביא ראי' לדבריו מהא דתמורה (דף ד) דפריך מהא דהמקדים תרומה לבכורים והקשה בש"מ דלשני שאני תרומה דאיתא במחשבה עיי"ש ולהנ"ל באיסור לא מהני מחשבה. ובזה מדוקדק קרא פ' אמור דגבי תמים כתיב לפלא נדר או וגו' כיון דמקדיש בעל מום אי עביד מהני וכמו דנפקא לן בתמורה מדכתיב ולנדר לא ירצה וזה דווקא לפלא נדר ולא במחשבה. וכבר כתבתי דהא דמחשבה מהני בקדשים הוא בתורת נדר אבל לא דחל מעכשיו. וא"כ פשיטא דהיכי דהוא באיסור דאינו מחיוב לקיים נדרו וצ"ב

ויש להביא ראי' מהירושלמי פ"ג דקדושין (הלכה א') הרי זו עולה לאחר ל' יום מכרה הרי זו מכורה הקדישה ה"ז מוקדש חזר ולקחה כו' ה"ז עולה לאחר ל' יום וכו' מה דמי עולה לאשה תיפתר שהקדישה לכעלת מום קבוע עיי"ש. ומדלא אמר הירושלמי דאם אמר ה"ז עולה לאחר ל' יכול לחזור בו ונקט רק מכרה משמע דדווקא מכירה מהני ולא חזרה ומשום דאין חזרה להקדש תוך כד"ד

אמנם אכתי עומד לנגדו דברי הרמב"ם פי"ג מה' נדרים (הלכה) בהא דאם הקים בלבו קיים דמ"מ מהני תוך כדי דיבור דלא יהי' זה גדול מהמוציא בפיו עכ"ל הרי בהדיא דגם על המחשבה שייך חזרה בתוך כדי דיבור

והעירני בזה הרב הגאון החסיד מו"ה מנחם נ"י מפראגא

ג) ובירושלמי מגילה פ"א (הלכה ז) אמר הרי עלי וחזר ואמר הרי זו. ופי' הקרבן