זרע אברהם קנא

והנה בהא דקיי"ל דאפילו חטאת עוף קדמה לעולת בהמה. נראה דאף ספק חטאת עוף קודם לעולת בהמה. אף דעולת בהמה יכול להקריב ודאי וחטאת עוף רק ספק. וראיתי פלא בתוספות הרא"ש הוריות (דף יג) דכ' דאשמיענן דאם אתרמי חטאת עוף דראובן לעולת בהמה של שמעון דחטאת עוף דראובן קדים דבחד גברא לא משכחת לה חטאת עוף ועולת בהמה עיי"ש ופלא היא דהא יולדת מביאה חטאת עוף ועולת בהמה

אולם הא דהביא שם בהוריות לענין פר העלם דבר של צבור קודם לפר של ע"ז וקיי"ל דאפילו חטאת עוף קודם לעולת בהמה אינו מובן דאנן בפרים קיימינן. ואולי דהוי אמינא דמש"ה חטאת קודם לעולה דאף דכולה כליל הא בחטאת דכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין א"כ כולה מתכפר מה שאין כן פר העלם דבר של צבור דהוא מהנשרפים לזה קאמר דקמ"ל דאפילו חטאת עוף היינו חטאת עוף ספק שאינו נאכל קודם לעולת בהמה וא"כ ה"ה פר העלם דבר של צבור ופשוט

ו) וביומא (דף ס') קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום וראיתי בספר אבני נזר שהקשה הא שחיטה לאו עבודה היא ובדין שחוקה לא קאי עליה וכדאיתא במנחות (דף ה) עיי"ש וכמו דמה"ט דהגרלה לאו עבודה הוא אם הקדים מתנות דפר קמי' הגרלה דאינו מעכב הסדר וכדאמרינן (בדף מ') עיי"ש

ויתכן למ"ש רש"י בסנהדרין (דף מט) דחומרא בעלמא היא שהחמיר הכתוב בעבודות אותו היום ולא משום חשובות דעבודות היא שתהי' זאת חמורה וחשובה מחברתה אלא חומר היום עיי"ש [ונ"מ דלפי המדרש רבה וכפי מה שביאר הגר"א זצ"ל דאהרן הי' נכנס בכל עת שירצה בקרבנות האלה א"כ אז הסדר לא מעכב כיון דליכא חומר היום. אלא דצ"ע מלשון התוספתא פ"ג דיומא כל מעשה יום הכפורים כו' אם אקדים מעשה לחברתה לא עשה ולא כלום חוץ מהוצאת כף ומחתה ומשמע משום דאינה עבודה לא מעכב הסדר ואכ"מ] א"כ לא אכפת לן הא דשחיטה לאו עבודה הוא כיון דאין הטעם מחמת חשובות דעבודות ודווקא הגרלה דאינה מעכב כלל גם אם לא עבדה כלל שפיר דמי משא"כ שחיטה הא מוכרח לשחוט ורק דאינה עבודה וביום הכפורים דרק חומר היום הוא גורם אין נ"מ אם הוא עבודה אי לא ופשוט

ז) ובירושלמי פ"ו דיומא (הלכה א) משובח בגופו משובח במראין מר קודם כו' מן הדא אביב קצור יבש לקצור אביב קצור קודם הדא אמרה משובח בגופו קודם עיי"ש ויש להעיר למ"ש התוס' ישנים יומא (דף סב) בהא דתנן ואם הי' השני מובחר ממנו יביאנו וכתבו דגבי שעיר לא שייך למימר מובחר כמו גבי פסח שאכילתו מצוה עיי"ש וא"כ מה מייתי הירושלמי מהא דעומר הא תמן הא יש מצוה באכילתו משא"כ גבי שעירים ואכמ"ל

ובירושלמי כתובות פרק מי שהי' נשוי (הלכה ל) קידש רחל וכנס לאה וחזר וכנס רחל כו' אף ר"א מודה שחזר וכנס רחל הוא קודמת למה זה דומה לאדם שלוה מחבירו ואמר לו אם לא החזרתי לך מכאן ועד י"ב חודש וכו' ימים שבנתים מהו וכו' פלוגתא דר"מ ורבנן ע"ד דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים ע"ד דרבנן בכסף נתחייבו עיי"ש

ונראה דהכוונה למה דס"ל לר"מ בקידושין (דף מח.) דמלוה ברשות בעלים לחזרה וא"כ ה"ה דלא משתעבדי נכסי עד שיחזיק בהמעות להוציאו או עד שימסור לו השטר דאז אפילו לר"מ ליתא בחזרה ועי' במקנה קידושין שם

אמנם י"ל דאפילו לר"מ אם החזיק בהמעות שוב נשתעבד למפרע משעת הלואה וכעין דאמרינן גבי עדיו בחתומיו זכין לו דאם חטא לידו אח"כ זכה למפרע ועי' בזה במקנה מה שפלפל שם והוא סברת הירושלמי לראב"ע דאף דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה מ"מ אם כנסה משתעבד למפרע ובזה מובן המשך הירושלמי הנזכר ואכמ"ל: קדוש החודש. סימן פב

א) כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' קידוש החודש (הלכה ) בית דין שישבו כל יום ל' ולא באו עדים ועשו את החודש מעובר ואחר ד' או ה' ימים באו עדים מקדשין למפרע עיי"ש היטב והקשה המפרש ממשנה ערוכה בר"ה (דף כא) ראוהו ב"ד ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר וכו' עיי"ש ומבואר דאין מקדשין למפרע

ונראה דמה שכתב הרמב"ם דמקדשין את החודש למפרע גם אחר ד' וה' ימים היינו לדידן דפסקינן כראב"צ דשלא בזמנו אין מקדשין אותו וא"כ הא אין הב"ד אומרים מקודש רק דמקבלין את העדים אבל אין אומרים מקודש ולכן אם באו עדים אחר כך שפיר מקדשין למפרע משא"כ למאן דס"ל דאפילו שלא בזמנו מקדשין אותו פשיטא דאח"כ אין יכולים לחזור. משא"כ לדידן דפסקינן דשלא בזמנו אין מקדשין אותו אין כאן חזרה ויכולין לקדש אפי' אחר ד' וה' ימים. שוב ראיתי בס' יערת דבש שכ"כ

אך למה שראיתי במנחת חינוך דאם על פי חשבון הי' נראה ביום שלשים ויכול להיות שיבואו עדים לאחר איזה ימים שוב אין מקדשין מלמעלה ושוב הב"ד צריך לקדש. עיי"ש

ולפ"ז ה"נ בבאו עדים אחר ד' וה' ימים שכבר עפ"י החשבון הי' צריך לקדש. וא"כ אין יכולים לחזור אח"כ כיון דכבר עברוהו ואמרו מקודש וצ"ע

ב) ויש להביא לדברי הרמב"ם מהא דתנן בר"ה (דף כה) באו עדים ואמרו ראנוהו בזמנו ובליל עיבורו לא ראינו וקבלן ר"ג אמר רבי יהושע עידי שקר הם עיי"ש ולכאורה קשה דהא ע"כ העדים באו ביום ל' וא"כ מה בכך דעדי שקר הם הא קיי"ל דאתם אפילו שוגגין ולהדיא כ' הרמב"ם ז"ל דאפילו אם נמצאו העדים זוממים מ"מ מקודש מקודש

אמנם לדעת הרמב"ם דמקבלין אותן אפי' אחר ד' או ה' ימים ניחא. די"ל דבאו אחר ד' ימים ובזה פליגי ר"ג ור"י אם מקבלין אותם כיון דמכחשו את עצמם דראו ביום ל' ובליל עבורו לא ראוהו הא לא"ה הוי מקבלים אותם לכ"ע. ומוכח שיטת הרמב"ם ודו"ק

ג) יש לעיין בעדים שראו את החודש אם עוברים על