זרע אברהם קנ

אינו כן דאל"כ ליתני בד' דברים שווי גיטי נשים לשחרורי עבדים עיי"ש ומדלא תירצו דמלתא דאיתא בקדושין לא קתני מוכח דס"ל להתוס' דגם בקדושין ליתא. ומוכח דבקדושין סתמא כשר אף דבגט סתמא פסול. ובזה י"ל בהא דגיטין (דף מה) בלוקח עבד ע"מ לשחררו דכתב לי' לכשאקחך הרי את קנוי לך מעכשיו. והא בשטר שחרור בעי לשמה וע"כ דזה חשיב לשמה כתוס' הנ"ל והיינו משום דסתמא כשר וא"כ ה"נ לר"מ בשטר אירוסין. ואין צורך להטעם משום דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם חשיב לשמה אלא כנ"ל ואכמ"ל

ג) ב"ק (דף קא) ת"ש בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ש"מ חזותא מלתא היא ואינו מובן הא גם באפה בו את הפת אסור למ"ד יש שבח עצים בפת משום דנהנה וא"כ הא צביעה מקרי הנאה וגם מה משני הנאה הנראה לענים אסרה תורה לשני בקיצור דמחמת איסור הנאה אתינן עלה

אמנם מה מאד מחוור דברי הגמ' עפ"י המבואר בירושלמי [שהבאתי באות א] דאם חזר וצובעו בקליפי חולין מותר ולהיפוך אם צבע בקליפי חולין ואח"כ צבעו בקליפי ערלה אסור. והרי בכה"ג שוב ליכא הנאה דהא צבעו אח"כ בצבע אחר ואין נהנה במה שנצבע בה ראשונה באיסור אך משום חזותה אסור וע"ז שפיר משני הנאה הנראה לענים אסרה תורה אף דאין כאן משום הנאה מ"מ כיון דזה מתחזי והנאה הנראה הוא עכ"פ ולזה צריך קרא דאל"כ פשיטא וכמ"ש התוס' שם ואכמ"ל: קדימה ואיחור. סימן פא

א) בירושלמי פ"ג דתרומות (הלכה ) אימת הוא עובר [המקדישם תרומה לבכורים] בתחילה בשעה שהפריש התרומה] או בסוף כשהפריש את הבכורים] יעיי"ש

ונראה דהספק הוא כיון דחזינן דאף אם מפריש בבת אחת איכא איסורא וכמבואר בירושלמי שם שהובא בתוס' תמורה (דף ד) בד"ה גבי הי' לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרותיהן מעשר כלכלה בחברתה ואמר עלה בירושלמי דעובר בעשה, וא"כ חזיין דהקפידה התורה דווקא להקדים הבכורים. לכך מיד שהפריש התרומה עובר דהא לא הקדים הבכורים. אבל היכי דלא אכפת לן בבת אחת רק שלא יאוחר המוקדם פשיטא דאינו עובר אלא לבסוף כשאיחר המוקדם. כיון דהעבירה באיחור

ולכך מבואר במנחות (דף לח) דאם הקדים תכלת ללבן חיסר מצוה דלבן וקיים מצוה דתכלת משום דהעבירה הוא במה שאיחור הלבן. דהא בבת אחת ליכא שם איסורא ואדרבא מצותו בכך. והעבירה רק באיחור המוקדים

ב) ובשבת (דף סא) כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל כך מנעלין של שמאל תחילה ופירש"י דאי הוי נעל של ימין ברישא תו לא הוי נעל של שמאל. ואי נימא דהאיסור במה שהקדים המאוחר למה לא נעיל של שמאל הא כבר עביד איסורא וע"כ דהעבירה הוא במה שאיחר המוקדם ולכך של שמאל אינו נועל דבי' העבירה דשל שמאל תחילה ואיחרו לבסוף

אך יש לעיין מהא דירושלמי פרק תמיד נשחט (הלכה ג) יכול אם קדם הפסח לתמיד לא יאוחר התמיד ת"ל תעשה ריבה הרי חזינן ג"כ דהעבירה היא במה שאיחר המוקדם דהיינו התמיד ולכך סד"א דלא יעשה התמיד שלא יעבור באיחור וצריך קרא. וא"כ קשה מהא דאיתא שם אח"כ מתניתא אמרה פסח עצמו כשר אין תימר פסול כמי שלא קדמו יעיי"ש הרי דהאיסור הוא גם מה שהקדים הפסח דאי לא כן היכי ס"ד דיפסל הפסח הא בי' לא עשה שום איסור ורק בתמיד עשה איסור במה שאיחרו מן הפסח

אמנם הדבר ברור דשאני פסח ותמיד דבפסח ותמיד דאם הקריב שניהם כאחד ג"כ אסור וכמבואר בירושלמי שם (הלכה א) דפריך ויקריבו שניהם כאחד א"ר ייסה כבש שני אין פסח שני יעיי"ש ובמנחת חינוך (מצוה ) האריך וכתב דלא מצינו דהתורה הקפידה שהפסח יהי' מאוחר מן התמיד רק שהזמן של הפסח מתחיל אחר זמן התמיד ואם עברו ולא הביאו את התמיד אז יכול להיות שהפסח קודם אי לאו משום דתמיד הוא תדור עיי"ש ובמחכת"ה לא ראה דברי הירושלמי דהקפידה הוא דתמיד יהי' קודם הפסח דווקא ואפילו בבת אחת אסור כנ"ל וא"כ דבבת אחת אסור שפיר י"ל דהעבירה בשניהם שלא יוקדם המאוחר ושלא יאוחר המוקדם ולכך צריך קרא דתמיד שאיחר לפסח יהי' כשר. והוי ס"ד ג"כ שהפסח יהי' אסור במה שהקדימו לתמיד כנ"ל

ג) והנה התוס' במנחות (דף לח) בד"ה ואם וכו' כתבו דליכא למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב ולכך גבי חליצה לא מעכב הסדר יעיי"ש

ויש לעיין דבמכילתא פ' בא תניא והגעתם אל המשקוף שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא ת"ל ונתנו על שתי המזוזות יעיי"ש. וקשה למה לי קרא ת"ל הא שנוי סדר לא מעכב

ועיין עוד בירושלמי פ"א דיומא (הלכה ) לקוחה האמור במצרים לא מעכב אך שם י"ל משום דבקדשים בעין שינה עליו הכתוב לעכב משא"כ בכל התורה י"ל דסדר מעכב

אך למה דמבואר בירושלמי פ"ט דפסחי' (הלכה ) דבפסח מצרים הי' גם בעל מום מותר ורק מחוסר אבר הי' אסור להם כדין ב"נ יעיי"ש א"כ לא מקרי קדשים

וע"ע בכריתות (דף ה) תני חדא בתחילה נותן על ראשו ואח"כ בין ריסי עיניו עיי"ש וקצת צ"ע דהא אין מעבירין על המצות ובתחילה הרי פגע בין ריסי עיניו וצ"ע

ד) ובמשנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש האריך בדין חגיגת י"ד אם זמנה קודם התמיד דלא מצינו קרבן אחר התמיד אלא פסח בלבד עיי"ש שעמד דבקרא דלא ילין מן הבשר דדרשו לחגיגת י"ד בערב כתיב יעיי"ש

אמנם פשוט דקרא הא מיירו בזמן היתר הבמות וכדכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שצריך דדריש ר"ש לשוחט את הפסח בבמת יחיד ופשוט דחגיגת י"ד הי' קרב בבמה קטנה למ"ד רשות ולכן בבמה קטנה דלא שייך לתמיד הי' יכול לשחוט אף בערב [ואולי אף בלילה למ"ד בזבחים (דף קכ.) שחיטת לילה כשרה בבמה ונדרים ונדבות קרבים ביו"ט] ואכמ"ל יותר: