זרע אברהם יד

ג) יש לעיין למ"ש הקצות החושן (סי' ר) דלא מהני בחצר קנינו וחצרו באין כאחת היכי דבעינן זכי' ודווקא בגט או בשטר שחרור דלא בעינן בי' זכי' אלא נתינה מהני גיטה וידה באין כאחת משא"כ בשטר מתנה וכה"ג שנתנו לחצרו לא מהני אלא אם קדם לו החצר. והא בעבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסי קנוין לך איכא למ"ד מתוך שקנה עצמו קנה נכסים ואין קנה נכסים ע"י שטר זה הא לא מטי לידו מעולם. ואולי דבתורת אגב אתינן לה כיון שקנה עצמו שוב נקנין לו המטלטלין בתורת אגב וכמו דאיתא בירושלמי פ"ה דכתובות הלכה א) לענין דברים הנקנין באמירה כיון שקידשה זכתה בת בין הבנות והיינו מתורת אגב כיון שקידשה קנה גם המטלטלין וכו' ומה בין אין אדם קונה קרקע וכמה מטלטלין בשוה פרוטה שכן אדם קונה שתי קרקעות בשוה פרוטה ואין אדם קונה שתי נשים בשוה פרוטה עיי"ש ועיין עוד בקדושין (דף ו) בתך ופרתך בפרוטה כו' בתך וקרקעתך בפרוטה ובתוס' שם וא"כ י"ל דגם גבי עבד דהוי כקרקע משום אגב אתינן עלה רק דפלוגתתן הוא אם מהימנין לי' שנתן לו הנכסים ואם באמת נתן לו קנה מתורת אגב

ד) ודע דמהירושלמי הנ"ל מוכח דלית לי' הא דרבוי בקדושין (דף כו) דבעינן באגב שינתן לו דמי כולן מדאמר דבפרוטה קונה הקרקע והמטלטלין ועיין (ח"ס או"ח סי' קטז) שנסתפק בשם הגאון רע"א אי השליח יכול להקנות מטלטלין של המשלח אגב קרקע של השליח. ומהירושלמי הנ"ל מוכח דמהני דהא סתמא קתני אף בבוגרת שאינה ברשות האב. ומ"מ קונה המטלטלין של אביה אגב שקונה אותה. ובעיקר הס' יש לומר אם למ"ש בחמדת שלמה (סי' א) דקנין אגב הוא מצד המקנה לא מצד הקונה ומה"ט י"ל דלא מהני בהפקר קנין אגב ועיין בקצות החושן א"כ מה"ט בגווני הנ"ל לא מהני כיון דהמקנה לא מקנה לו הקרקע ואכמ"ל

ה) ועיין תוס' ב"ק (דף קד) דהא דפריך בב"מ (דף מו) וליקני לי' אגב קרקע ולא פריך בלא"ה דליקני' לי' באודיתא משום דהתם בעי שיהי' מועיל לדאורייתא וקנין אודיתא לא הוי אלא מדרבנן עיי"ש והקשה הקצות החושן (סימן קצה) א"כ ה"נ מה פריך מקנין אגב הא כתבו התוס' בב"ק (דף יב:) ד"ה אנא דקנין אגב הוי נמי מדרבנן וא"כ כמו כן אגב אמאי מהני עיי"ש

ונראה לפמ"ש בטעם המלך ה' מכירה דאפילו אם נימא דקנין דרבנן מהני נמי לדאורייתא מ"מ ב' קנינים דרבנן לא מהני וסברתו נכונה כמו גבי חמץ דבחמץ דרבנן ושעות דרבנן מקודשת עיי"ש

ולפ"ז נכונים דברי התוס' דבב"מ שפיר הקשו דליקני לי' המעות בהודאה ולא דהוי קנין דרבנן הא קנין דרבנן מהני לדאורייתא אבל שם בב"ק הקשו דליקני לי' הקרקע בהודאה והמעות אגב קרקע וצריך להצטרף ב' קניני דרבנן שפיר כתבו התוס' דמ"מ לא מהני לענין דאורייתא ואכמ"ל: איסורי מזבח סימן ה

א) עיין תמורה (דף ו) ואשה לא תתנו מהם כו' זריקת דמים מנין ת"ל על המזבח והוא מהספרא. ואינו מובן היאך נלמד זריקה מקרא דעל המזבח הא גם אשים למזבח ונראה פשוט דהכוונה למה דס"ל לר"י [דסתם ספרא אליבי'] (בזבחים דף ס.) דרצפה מקדשת כמזבח ומקריבין על הרצפה. ולפ"ז אם מקריב בעל מום על הרצפה ג"כ חייב ולמה כתב על המזבח. ובע"כ דבכלל ואשה הוא זריקת דמים. ואמרינן שם (בזבחים דף פ.) דמודה רבי יהודה בדמים דבעינן מזבח ולא רצפה ולכך כתיב על המזבח וז"פ

אמנם למ"ש התוספות בזבחים (דף פז) דהא דעזרה מקדשת כמזבח הוא דווקא בכשרים ולא בפסולים וכ"כ התוס' במנחות (דף נז) א"כ י"ל דבפסולים אינו חייב אם מקטיר ע"ג הרצפה. ואולי כיון דלכשרים חשוב כמזבח שוב חייב אם הקטיר דבר הפסול

והנה במאי דאמרינן שם לא תקריבו דמעוך לבמת יחיד יש לעיין דהא כבר נפקא לן מלא תזבח וגו' שור ושה כמבואר בבכורות (דף יד) וצ"ע

ומה דאמרו ריב"י אומר אף קבלת הדם אולי הכוונה כמו דאמרינן בזבחים (דף כה) הצורם אוזן בכור ואח"כ קיבל דמו פסול דבעינן שיהי' תם בשעת קבלה ופשוט

ב) ועיין בכתובות (דף כג) הקשו התוס' על גירסת רש"י דהא גם בשבוי' איכא איסור סקילה אם ישמש בנה ע"ג המזבח בשבת. וכבר מפורסם הקושיא דהא קיי"ל בחלל דכל עבודות שעבד קודם שנודע שהוא חלל כשרות. וכבר הקשה כן השעה"מ והפלאה. וראיתי בספר באר יצחק שתי' דלר"ח דס"ל בפר ולא בדמו של פר עיין יומא (דף נא) א"כ יכול לבא לידי איסור סקילה אם יהי' נודע קודם הזריקה שהוא חלל. ואז יהי' צריך הכהן לשחוט פר אחר יעיי"ש

ובאמת הא מבואר בירושלמי פ"ח דתרומות הדא אמרה שהוא מקבל ואח"כ זורק קומץ ואח"כ מקטיר עיי"ש הרי דמותר לגמור עבודתו וכעין זה ביומא (דף יג) גבי אינן סבר ר"י יגמור ולשיטת רש"י מיירי שם גבי כהן הדיוט אף דמחלל עבודתו מ"מ יגמור ודו"ק

ג) בעבודה זרה (דף כג) ר"א הי' פוסל בכל הקרבנות כולן ופריך והא כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים עיי"ש. ויש להעיר הא פשיטא שמקבלים קרבנות מן העכו"ם דאמר מר איש איש לרבות עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות כישראל ולא חיישינן לרביעה והכא הא הי' קרבנות מן עכו"ם כדאיתא בזבחים (דף קטו) ותדע דאל"כ ליפרך היכי מקבלים קרבנות מן העכו"ם

ועוד יש להעיר הא כיון דהוא הקריב בעצמו ואמר שלא נרבעו פשיטא דמהימן לגבי עצמו

אך זה יש ליישב. דבירושלמי פ"ט דעירובין (הלכה ד) איתא גר שנתגייר והי' לו יינות ואמר ברי לי שלא נתנסכו וכו' טהורין לו וטמאים לאחרים ר"ע אומר אם טהורין לו יהי' טהורים לאחרים ר"י אומר לחומרין טמאין לו וטמאים לאחרים וא"כ ה"נ כיון דלגבי אחרים לא מהימן ה"נ לגבי עצמו

ד) הנה בהא דקיי"ל דטריפה פסול לקרבן מבואר בספרי שופטים דגם על הזביחה עובר דמקרא דלא