זרע אברהם קמח

יזרע וערפו שם ומשמע דגם קודם ערופה לא יעבד בו. אך למה דמבואר בסנהדרין (דף מז) דהטעם דירידתה אוסרתה הוא מטעם הזמנה ובגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא הוא. א"כ הא הנחל איתן מקרי רק משמשים וכמו קבר חדש דמותר בהנאה אף בקבר בנין דהזמנה לאו מלתא הוא לדידן דקיי"ל כרבא

ד) והנה יש לעיין בהא דאמרינן שם מה עבודה זרה במחובר לא נאסר אף קבר במחובר לא מיתסר. הא מת ילפינן מעגלה ערופה וכמבואר בע"ז (דף כט) דילפינן שם שם מעגלה ערופה. ובעגלה ערופה הא מצינו דאף במחובר נאסר והיינו הנחל איתן דנאסר משום העגלה. ואף אם נזרע בתוכו דעת הפרי חדש דנאסר בהנאה משום לא תאכל כל תועבה ועיין שם (סי' קי) ובשער המלך ה'. יסודי התורה. מעתא נילף דכשם דהנחל איתן נאסר אף במחובר יען שערפו שם את העגלה וקברוה שם וכדאמרינן שם תהי' קבורתה [ובירושלמי פ"ט דסוטה (הלכה. ) מקום גוסתה ותפיסתה ה"א אסורין וכמה היא תפיסתה ד' אמות כו' חמישים אמה] אף קבר אם קברו בו מת נאסר אף שהוא מחובר ומהיכי תיתי נילף מע"ז לקולא וצ"ע

ה) עיין סוטה (דף מז) ע"א אומר ראיתי את ההורג וכו' אין עורפין עיי"ש וראיתי בשו"ת חמדת שלמה שנסתפק אם הכוונה רק שראה אותו או צריך שיכירו כמו בע"א בסוף העולם שפירש"י שהכיר בו עיי"ש

והנה מצינו דוגמא לזה בתמורה (דף כב) אבודה שאמרו אפילו אחת בעדרו ואפילו אחת באחת ופירש"י ז"ל ואע"פ דחזי לכולה כו' הואיל ואין מכיר בה הוי אבודה עיי"ש [ועיין ברש"י סנהדרין (דף עט) כיון דאין מכירין אותו לא הוי בפניו] ושם אמרו אבודה ממנו ואחד בסוף העולם מכיר בה מאי. וכן הלשון בנזיר (דף סג) הכיר בה אחד בסוף העולם. אין זה טומאת התהים ולכך פירש"י הכא אפילו אחד. בסוף העולם הכיר בו

ומה שהקשה שם בחמדת שלמה דהיינו הך דמתני' דהא העד צריך לבא לפני ב"ד. ומה נ"מ במה דהיא בסוף העולם נראה לי למה שכתב הרמב"ן דמש"ה נדה נאמנת אף דאתחזיק איסורא משום דכיון דנאמנת לגבי עצמה נאמנת גם לגבי בעלה. א"כ הוי אמינא דדווקא אם העד הוא מאותו העיר הקרובה שמביאה עגלה ערופה אז נאמן כיון דנאמן לגבי עצמו אבל אם היא בסוף העולם אינו נאמן קמ"ל

אמנם הדבר מבואר בירושלמי פ"ט דסוטה באותן שאמרו אם רואין אנו אותו מכירין אנו אותו לא הי' עורפין וכו' ב"ד שראו וכו' דכתיב ועינינו לא ראו והרי ראו מ"מ. ועיין במס' כריתות (דף כו) עגלה ערופה שעבר עלי' יום הכפורים כו' הורג מכיר בו וכו' עיי"ש

ונראה דפלוגי בהא דאמרינן בירושלמי רבנן דהכא פתרו בהורג ורבנן דתמן פתרום בנהרג עיי"ש והיינו דפלוגי בהא דמודדין עיר הקרובה אי משום דתלינן דהרוצח הוא משם או משום דהנהרג הוא משם ועיין ברמב"ן עה"ת ובאבן עזרא וא"כ אם נימא דצריכין לברר מי הוא הרוצח וא"כ י"ל דהוי חתיכה דאיסורא וכמ"ש רבינו גרשום שם בהא דפרכינן ספק סוטה דעבר עלי' יום הכפורים לא תייתי אף דאיהי מכרת ויודעת משום דאיהי הוי חתיכה דאיסורא ואולי דזה מבואר ברמב"ם דאם נמצאו מתים רבים זה בצד זה דאם היתה עיר אחת קרובה לכולם וביאה עגלה אחת על כולם משום דעיקר המדידה לידע מי הוא שעשה מעשה הרצח ולכך אינה מביאה רק עגלה אחת משא"כ אם נימא כרבנן דתמן דפתרון בנהרג א"כ הוי גופן מוחלקים ומביאין על כל חלל עגלה ערופה ודו"ק היטב

ז) ואגב אכתוב בהא דחולין (דף יא) אתיא מעגלה ערופה וכו' וליחוש דלמא טריפה היא. ואינן מובין דבשלמא כגון רישא של עולה שפיר דייק דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש דלמא טריפה הוי והמקריב טריפה לגבי המזבח אם כי אינו לוקה וכמבואר ברמב"ם אבל מ"מ עובר בקום ועשה על לאו הבא מכלל עשה אבל בעגלה ערופה מה אכפת לן ומה איסור קעביד ופשיטא דחייב להביא מספק עגלה ערופה כיון דכפרה היא וגדולה מזה שיטת הרמב"ם ז"ל גבי כופר כיון כפרה מחיוב מספק יעיי"ש גבי בעי דשור של ב' שותפין ואולי דזה בכלל מה דאמר בש"ס שם וכ"ת מה נ"מ והכי הו"ל למימר ומנ"ל דפסול בי' טריפה. אך הכוונה דמה נ"מ אם טריפה היא הרי נעשית בחוץ. וע"ז אמר הא אמר רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים וכפירש"י דלענין לאסור בהנאה קאמר א"כ לא ניזל בתר רובא מהראוי שתהי' מותר בהנאה ואכמ"ל

ועיין בחולין (דף פב) והתנן נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר. והקשו התוס' ביומא (דף סד) דאמאי לא משני דמתני' מיירו שערפה ומשום דעריפתה זו הוא שחיטתה כמו דאמרי' בשעיר המשתלח דחייתו לצוק זו הוא שחיטתו עיי"ש

ונראה דלכאורה קשה בהא דאמרינן דחייתו לצוק זו שחיטתו הא בתמורה (דף כ) אין אדם מתכפר בבא בעבירה. וכיון דשעיר המשתלח מכפר על כל ישראל כדאמרינן בפ"ק דשבועות א"כ הא הקרבן פסול ואינו מתכפר דהא בא בעבירה וצ"ל דאין לו כי אם זה והדין דעשה דוחה ל"ת כמ"ש התוס' בתולין (דף עח) עיי"ש ולא הוי בא בעבירה דאדרבה אפילו מצוה איכא

ח) ולפ"ז מיושב קו' התוס' דבמתניתין דתני לה בפלוגתא דר"ש ורבנן ממ"נ קשה אי מיירו שיש לו אחרת הא אין מתכפר בדבר הבא בעבירה דהא עגלה ערופה כפרה הוא דהא כתיב ונכפר להם הדם ובכריתות (דף כו) ראוי כפרה זו לכפר על יוצאי מצרים. ואי דאין לו אחרת א"כ מ"ט דרבנן דמחייבי דהא עשה דוחה ל"ת ושפיר הקשה דע"כ מיירו ששחטה ממש. ואכמ"ל: פיגול. סימן עט

א) בספרי על הקרא דלא תזבח כו' כל דבר רע ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וכו' שהוא עובר בלא תעשה ת"ל כל דבר רע דבר שתלוי בדיבור. וכ"כ רש"י בפ' שופטים דמזה אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע ולכאורה הא זה מלא יחשב נפקא וכמבואר בזבחים (דף כט) מניין למחשב בקדשים וכו' ת"ל לא יחשב

אמנם מה נאות הוא להנך דסברו דבעלים מפגלין וכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דאין זה אלא מתנאי ב"ד ומדין תורה לא מהני פיגולן ופשוט דאז אינו