זרע אברהם קמז

אמנם קשה דהא מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות (הלכה ) פלוגתא דרבי יוחנן ור"ל בזה דר"ל סובר דמשלם קרן לעצמו וחומש לשבט ור"י סובר משלם קרן לשבט. ואנן הא בודאי קיי"ל כר"י וא"כ קשה מר"י דאמאי משלם ולמה לא יהי' כמזיק מתנת כהונה או שאכלן כנ"ל

ונראה דר"י לא פליג בזה על ר"ח ומה דסובר דמשלם לשבט היינו כמ"ש הר"ן ז"ל דדווקא היכי דמתכוון להזיק אז פטור ולכן בשוגג דלא מתכוין להזיק שפיר משלם קרן לשבט כנ"ל

וע"ד הפלפול י"ל הא בחומש כ"ע מודים דצריך ליתן לכהן כמבואר בירושלמי שם וא"כ אם נתן לו החומש יכול לתפוס החומש על הקרן דהא חייב לצאת ידי שמים ומהני תפיסה. וכה"ג תי' האחרונים בהא דפריך בכתובות (דף ל.) מדאגבי' קני' והקשו בזה הא נ"מ היכי דבשעת הגבהה לא הי' שוה אלא ד' זוזי ובשעת האכילה היתה שוה ה' דמשום הגבהה אינו חייב על הזוז החמישי ומשום אכילה קום לי' בדרבה מיני' וכההוא דב"ק (דף מג) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שוה ד' תברא או שתיא משלם ד' כדהשתא משא"כ אי קום לי' בדרבה אינו משלם כדהשתא. וע"ז תי' כנ"ל דיכול לתפוס על הזוז ה"ה כאשר משלם לו הד' עכ"ד, ואם כי יש לדחות דבריהם דהסוגיא דכתובות הא קאי לר"נ בן הקנה ולר"נ בן הקנה הא פטור אפילו לצאת ידי שמים כמ"ש הצל"ח. אבל מ"מ דברי ר"י יש לתרץ כנ"ל ואכמ"ל: סירוס. סימן עז

א) עיין שבת (דף קיא) דאיסור בארצכם לא תעשו אינו נוהג בנקיבות עיי"ש: והנה נסתפקתי אם עבד מצווה על הסירוס. וזהו למ"ש רש"י שם דמש"ה אשה אינה מצטוית משום דאינה מצטוית על פרי' ורבי'. א"כ ה"נ עבד כיון דאינו בפו"ר וכמבואר בתוס' חגיגה (דף ב) ה"נ דאינו מצטווה באיסור סירוס. אמנם למ"ד דב"נ ג"כ מצטוה על הסירוס ודאי דגם עבד מצטוה דהא בגיותו נצטוה אין סברא שלאחר שנעשה עבד דחייב קצת במצות כאשה יפטר ממה שהי' חייב מכבר. אך למ"ד דב"נ אינו מצטווה י"ל דה"נ עבד אינו מצטווה

ויש להביא ראי' לזה מהא דקדושין (דף כה) עבד שסירסו רבו בבצים מהו וקשה והא אינו לוקה ומשלם וכמו שהקשה המקנה שם [ולשיטת רש"י דבקים לי' בדרבה מיני' מהני תפיסה י"ל דעבד תפוס לעצמו] אמנם אי נימא דעבד אינו מצטווה ע"ז ניחא. אך אם יוצא לחירות שוב לוקה משום סירוס. ועיין במנחת חינוך (מצוה) ) שכ' דאם סירס חבירו מלבד שעובר בלאו דסירוס עובר נמי משום חבלה וכ"כ המקנה וכן מוכח מהא דכ' רש"י בגיטין (דף כא) דמש"ה עבד יוצא בראשי אברים משום דאסור לחבול בו וא"כ כיון דיוצא בסירוס מוכח דנקרא חבלה ואכמ"ל

והנה מ"ש דאם נימא דב"נ מצטווה על סירוס דה"נ עבד דאין סברא דבהי' בגיותו הי' מלטווה ולאחר שנעשה עבד יפטר כעת אני רואה דאינו מוכרח דהא מבואר בסנהדרין (דף נו) עבד מותר בבתו ובאמו ומפירש"י משמע דמיירו שנשא בעודו בגיותו ואמרינן דיצא מכלל ב"נ ולכלל ישראל לא בא ופירש"י ז"ל דליתסר עליו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה

ובעיקר הדבר הא כבר נודע דעת המל"מ דהא דמקשינן בכ"מ עבד לאשה וכל מקום דאשה פטורה גם עבד פטור היינו אם היא פטורה משום מ"ע שהז"ג וכמ"ש הרמב"ם דעבד מצטווה על השחתת זקן. ואכמ"ל. עגלה ערופה. סימן עח

א) התוספות בנדה (דף נה) העלו דעור עגלה מותר בהנאה. דלא ילפינן איסור הנאה דידה אלא משום דכפרה כתיב בה כקדשים. ועור קדשים עצמם מותרין בהנאה לאחר זריקה ועיי"ש

והנה לכאורה יש להביא ראיה ברורה לדברי התוס' מדברי המכילתא פ' משפטים על הקרא דהשור יסקל ולא יאכל את בשרו אין לי אלא באכילה מניין שאף בהנאה אסור ק"ו ומה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכת דמים אסורה בהנאה ק"ו לשור הנסקל שהוא שופך דמים. אין לי אלא בשרו עורו מניין ק"ו ומה חטאת שבשרה מותר בשחיטה עורה אסור במיתתה ק"ו לשור הנסקל עיי"ש

הרי דעל עורו לא ילפינן ק"ו מעגלה ערופה שמכפרת וכו' כמו על בשרו וצריך ללמוד מחטאת המתה. וע"כ משום דעור עגלה ערופה מותר בהנאה

אמנם למה דסיים המכילתא שם או חלף וכו' ת"ל וערפו שם את העגלה בנחל והיינו דיליף משם תהי' קבורתה. ואם נילף משם פשיטא דאף עורה אסור בהנאה. וכמ"ש ג"כ האחרונים דדווקא אם ילפי' דעגלה ערופה אסור בהנאה ממה דכתיב כפרה בה כקדשים אז יש חילוק בין בשרה לעורה ומשום דעור קדשים עצמם הרי מותרין בהנאה כמ"ש התוס'. משא"כ אי ילפי' איסור לעגלה ערופה מוערפו שם וגו' ודאי דגם עורה אסור ואכמ"ל

ב) והנה ראיתי מקשין דלשיטת התוספות דעור עגלה ערופה מותר בהנאה אמאי המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת והיינו משום דהוי איסורי הנאה דתתקדש בעורה יעיי"ש

ולדידי לק"מ דזה פשיטא לי דמ"ש התוס' דעור עגלה ערופה מותר בהנאה היינו רק אם נימא דעריפתה אוסרתה בזה העור לא נאסר דהא קיי"ל דעריפתה זו הוא שחיטתה ועור לא מקרי דבר שבשחיטה כלל וכמבואר בב"ק (דף עה) משא"כ למ"ד ירידתה לנחל איתן היא דאוסרתה פשיטא דנאסר אף העור דאין זה תלוי בשחיטה וא"כ י"ל דמתני' אתיא כהך מ"ד דפלוגתא דתנאי הוא בכריתות (דף כה) וז"ב

ג) ודע שיש לעיין למ"ד ירדתה לנחל איתן אוסרתה אם רק העגלה נאסרת או אף נחל איתן נאסר דכתיב והורידו וכו' אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא