זרע אברהם קמו

א) עיין חולין (דף קלו) דטריפה פטור מן המתנות עיי"ש וראיתי במנחת חינוך (מצוה תקו) שרצה לחדש דדווקא טריפה אבל נאסרו המתנות מבליעת איסור חייב דהתורה הקפידה דדווקא על הבהמה ולא על המתנות עיי"ש

ולפענ"ד נראה דהדבר תליא בהטעמים דטריפה פטור ממתנות דאי נימא כמ"ש רש"י שם דמש"ה טריפה פטור משום דכתיב לו ולא לכלבו א"כ ה"ה אם נאסרו המתנות דהא מ"מ אינם ראוים לו כי אם לכלבו

אמנם אם נימא כהטעם המבואר בספרי (פ' שופטים) שהביא הב"י יו"ד (סי' סא) משום דכתיב זובחי הזבח יעיי"ש והיינו הכוונה דטריפה לא חשוב זבוח. ויותר י"ל דסתם ספרי ר"ש בכ"מ וכדאיתא בסנהדרין (דף פו) והא ר"ש ס"ל דשחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה וא"כ נתמעט שפיר מזובחי הזבח ולא טריפה דלא חשיב זבוח וא"כ זה בנטרפה הבהמה אבל בנטרפו או נאסרו המתנות חייב דהא אינם בכלל המיעוט דזובחי וגו'

ובזה יתיישב בהא דאמרינן במנחות (דף מה) דאיצטרך קרא דנבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים דסד"א דאשתרי נבילה לגבייהו. דלפ"ז למה לי קרא דלו ולא לכנבו דפטור טריפה מן המתנות הא ראוים להכהן בעצמו ומוכח מזה דכהן אסור בנבילה. ולהנ"ל אתי שפיר דהוי אמינא דמיעוט דלו וגו' אתי למתנות שנאסרו בבליעת איסור דאסורים לכהן כישראל כנ"ל

והנה לפמ"ש דרק לר"ש נוכל למילף מזובח הזבח דס"ל שחיטה שאינה ראוי לא שמה שחיטה [ויש להעיר מדברי התוס' תמורה (דף ה) גבי שוחט פסח על החמץ דמדכתיב זבחי בע"כ כשר הוא עיי"ש בשם הירושלמי הרי דזבח משמע כשר לכ"ע] א"כ לדידן דקיי"ל כר"ש ובע"כ משום טעם דרש"י גם בכה"ג פטור במתנות כיון דס"ס אינם ראוים לו כי אם לכלבו

אך י"ל למ"ש המג"א (סי' תרמ"ט) סק"כ לענין אתרוג הבליע מאיסור דכיון דאין איסורו מחמת עצמו כשר ועיי"ש [ויש להעיר לפי זה בהא דסוכה (דף לה) דמה איכא בין היתר אכילה לדין ממון ולהנ"ל י"ל דנ"מ הבליע מאיסור הנאה דאין לו דין ממון כיון דאסור בהנאה וכמ"ש המנחת חינוך אמנם אי משום היתר אכילה י"ל דחשוב היתר אכילה כיון דאין אסורו מחמת עצמו] וא"כ ה"נ לענין מתנות י"ל דחשוב היתר אכילה כיון דבעצמו היתר אלא שנאסר מחמת הבליעה ואכמ"ל

ב) והנה כבר הארכתי במ"א לתמוה בהא דאמרינן בחולין (דף קלא) דאף דהלוקח גז צאנו של עכו"ם פטור מראשית הגז משום דבעינן צאנך מ"מ בלקח צאנו לגזוז חייב. הרי דבלקח צאנו לגזוז חשוב צאנך א"כ אמאי הלוקח עובר חמורו של עכו"ם פטור הא הוי כמו לקח צאנו לגזוז ה"נ לקח הבהמה לעוברה. ובפרט לפמ"ש הראשונים שם דבאמת צריך להקנות הבהמה לעוברה כמו דקל לפירותיו דאל"כ הוי דבר שלא בא לעולם והארכתי בזה במקום ההוא

אמנם כעת נראה למ"ש הקצות החושן ליישב דברי הרשב"ם שכ' דמש"ה המוכר שדהו לפירות מביא משום דקרינן בי' מארצך וקשה דה"נ נימא דקורא דכמו כן נימא דקרינן בי' האדמה אשר נתת לי וכ' דכמו דגבי אתרוג סגי בקנין הגוף לשעה משום דעכ"פ בשעת לקיחה הוי שלו כמו כן הכא הא הפירות שלו לשעה אבל האדמה אשר נתת לי א"י לומר דלא הוי לו בי' אלא קנין פירא עיי"ש וא"כ ה"נ בשעת הגיזה הוי שלו ושעיר חייב דלא קפיד קרא אלא דהגיזה יהי' שלו לא כן גבי בכור דבעינן שהבהמה יהי' שלו בקנין הגוף ואכמ"ל

ג) עיין ש"ע יו"ד (סי' סא סעיף ו) הקיבה צריך ליתנה לכהן כל חלבה פנימי וחיצון אלא אם כן נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים ועיין בטורי זהב (ס' קז). ופרי מגדים שם שהאריכו דלמה תפס דווקא בחלב הלא גם בעור ובצמר של ראש הכבשים ג"כ אם נהגו שפיר דמי עיי"ש

ולענ"ד דווקא חלב שעל הקיבה היינו דאקשתא נהגו עין יפה וכן מבואר להדיא בתוספתא פ"ט דחולין וז"ל חלב שעל הקיבה נותנו לכהנים ר"י אומר נהגו הכהנים עין יפה לנותנו לבעלים. עיי"ש

וטעמא דמלתא דהא בחולין (דף קלו) דטריפה פטור מן המתנות וכ' רש"י דהטעם משום דכתיב תתן לו ולא לכלבו. וכבר בארנו דלטעם רש"י [משא"כ לטעם הספרי משום דכתיב זובחי הזבח] ה"ה אם נאסרו המתנות אף שגוף הזבח כשר פטור. ולפ"ז הא חלב דאקשתא אסור וכמבואר בחולין (דף נ) ירק דריבה קרא ועיין בס' בית הלוי מדכתיב והקיבה ביתור ואו והא עיי"ש ע"כ נהגו הכהנים בזה עין יפה דלמא לא דרשינן ואו ופטור כמו בנטרפו המתנות וה"נ הא אסור משא"כ צמר שבראשי הכבשים

ד) עיין בחולין (דף קל) המזיק מתנות או שאכלן פטור ועיין שם או משום דהוי ממון שאין לו תובעין או משום דכתיב זה וברמב"ם פ"ט מה' בכורים (הלכה י"ד) כ' הטעם משום דהוי ממון שאין לו תובעין וכ' הכ"מ דלפ"ז חייב לצאת ידי שמים עיי"ש

והנה מזה נראה דאם תפס הכהן אין מוציאין מידו כגון במכירי כהונה עיין תוס' ב"מ (דף ו) דהא כל היכי דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה ואף דשיטת המוהרש"ל שהביא התומים (סי' כח) וקצות החושן שם דווקא בקים לי' בדרבה מיני' ולא בכל חיובי לצאת ידי שמים. כבר תמהו עליו כל האחרונים דמדברי הראב"ד והחינוך שכתבו כן לענין אבק ריבית דאף דאין יוצאה בדיינים מ"מ אם תפס אין מוציאין הרי דבכל חיובי לצאת ידי שמים מהני תפיסה וא"כ ה"נ במזיק מתנות כהונה או שאכלן אף דפטור מ"מ מהני תפיסה כנ"ל

ועפ"ז יובנו נמי דברי התוס' בחולין (דף פז) בד"ה וחייבו וכו' שכתבו וז"ל ואחד שעמד במקום חבירו לקרא בתורה פטור בלאו ה"ט ואפילו הפס מפקינן מיני' וכו' ואפילו עמד במקום כהן משום דהא דדרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לא הוי רק אסמכתא בעלמא עיי"ש וראיתי למי שהקשה ע"ז הא בלא"ה פטור דלא עדיף ממזיק מתנות כהונה או שאכלן. ע"כ

ולהנ"ל ניחא דאי משום מזיק מתנת כהונה חייב עכ"פ לצאת ידי שמים ומהני תפיסה משא"כ משום הנ"ל לא מהני תפיסה וכמ"ש התוס' דאפילו תפס מפקינן מיני' ואכמ"ל

ה) והנה יש להעיר דלמה זר שאכל תרומה משלם קרן וחומש דמי גרע ממזיק מתנת כהונה או שאכלן דפטור שוב ראיתי בטעם המלך ה' ביאת מקדש שעמד בזה וכ' דחייב משום כפרה והביא דברי התוס' דכתובות (דף ) שכתבו דאפילו אכל תרומת עצמו מ"מ משלם קרן לעצמו וחומש לכהן עיי"ש: