זרע אברהם קמד

ד) עיין פסחים (דף לה) דבהקדש שלא נפדה אין יוצאין בו עיי"ש וביאר בספר מקור חיים (סי' תנג) דהטעם משום מצוה הב"ע דהא בשוגג מעל ויצא לחולין וע"כ כנ"ל עיי"ש. ודבריו המה כנגד דברי הרשב"א סוכה שם דמה שלא הביא הש"ס דילן דין דירושלמי פי"ג דשבת במצה גזילה משום דלא הוי מצוה הב"ע דמכי לעסי' קניא ולא הוי מצוה הב"ע עיי"ש וה"נ בהקדש מה לי גזל הדיוט ומה לי גזל גבוה. ועוד דבשוגג הא לא שייך מצוה הב"ע

ובעיקר הקושיא דהא מעל בה ויצא לחולין י"ל דלכאורה גם בשופר של עולה הא הוי טעה בדבר מצוה וכדאיתא בסוכה (דף מב) וצ"ל כמ"ש הטעם המלך דבתקיעות דרבנן לא שייך טעה בד"מ וא"כ מצה דהוי דאורייתא שפיר הוי טעה בדבר מצוה ולא מעל ולא יצא לחולין

ועוד י"ל דבשוגג בלא"ה אינו יוצא משום דלא חשוב הנאה באכילת איסור וכמבואר בבכורות (דף לז) והיינו טעמא דאין מברכין על אכילת איסור אפי' בשוגג ובמצה בעי אכילה שיש בה הנאה כמו באיסורים דאם אכל שלא כדרך אכילה והנאה דאינו עובר ה"נ באכילה [אם נימא דלא כתורת חיים חולין (דף ק"כ) עיי"ש] ובזה י"ל ע"ד פלפול ליישב דברי הרמב"ם דאינו יוצא במצה של טבל. והא פסק דאיסור חל על איסור כמו שתמהו ולהנ"ל במזיד הא הו"ל מצוה הב"ע ובשוגג הא לא הוי הנאה. וא"כ ממ"נ אינו יוצא משא"כ הש"ס לר"ש דשלכ"א הוי אכילה גם באיסורין וה"ה במצוה. וא"כ נ"מ בשוגג וכנ"ל ואכמ"ל

ה) ובירושלמי יבמות פ"ב דבנו הוא לכל דבר אפילו לפרי' ורבי' דאפילו אם הוליד ממזר קיים פרי' ורבי'. ועיין ברי"ט אלגאזי (דף פט) העיר דהא הוי מצוה הב"ע ושקיל וטרי בזה די"ל דבשוגג לא אמרינן מצוה הב"ע. אך הקשה דא"כ מה הקשו התוס' בסוכה (דף ל') ממצה של טבל דלמה לי קרא ת"ל דהוי מצוה הב"ע ואי נימא דבשוגג לא אמרינן מצוה הב"ע. י"ל דצריך קרא על שוגג ועיין מנחת חינוך (מצוה א)

ולכאורה יש ראי' דאף בשוגג אמרינן מצוה הב"ע *) מהא דר"ה (דף כח) דבשופר של עולה אם תקע יצא ובשלמים לא יצא ואמרינן הטעם עולה דבת מעילה היא כיון דמעל נפיק לחולין משא"כ בשלמים וכו' עיי"ש וע"כ דאיירו בשוגג דאין מעילה אלא בשוגג ובודאי הטעם משום מצוה הב"ע ומוכח דגם בשוגג אמרי' מצוה הב"ע ועין בשאגת ארי' (סי' צח) כ' נמי הטעם משום מצוה הב"ע לא יצא ומוכח כנ"ל

שוב ראיתי בטורי אבן ר"ה שם שכ' די"ל דהטעם משום דאי עביד לא מהני ומכ"ש הכא דאי לא יצא לא יעבוד שום איסור גם אביי מודה לרבא דלא מהני ועכ"פ מוכח דלענין אי עביד לא מהני אין חילוק בין שוגג למזיד וגם בשוגג אמרינן אי עביד לא מהני

ובעיקר הדבר י"ל אי נימא מצוה הב"ע דאורייתא ודאי אין חילוק בין שוגג למזיד דגזיה"כ היא. וכמ"ש הש"ך חו"מ (סי' שמ"ח) סק"ו לענין אין שליח לדבר עבירה דאי הטעם משום דברי הרב וכו' יש חילוק כנ"ל משא"כ אי משום גזירת הכתוב וה"נ דכוותה **). ורק אי נימא דמדרבנן יש חילוק בין שוגג למזיד

עוד י"ל דבבנו ממזר לא שייך דין מצוה הב"ע למ"ש האחרונים דהיכי דבעידן המצוה כבר כלתה העבירה לא אמרינן מצוה הב"ע. ודווקא בגזל דגם בעידן המצוה רמי עלי' העשה דוהשיב ***) עיין שער המלך פ"ח מה' לולב יעיי"ש

ולפ"ז הא הכא עיקר המצוה הויות הבנים וכבר כלתה העבירה דהביאה הא לא הוי רק הכשר מצוה