זרע אברהם קמג

שנהנה בתקיעה *) והקשה הכ"ת דא"כ בשופר של עולה אמאי יצא הא יש לו הנאת הגוף ותי' דיצא היינו השומע והקשה א"כ גם אי מצות להנות ניתנו יהי' יוצא דהא קול ומראה וריח אין בו משום מעילה עיי"ש

ונראה דבתקיעת שופר יש שני מצות התקיעה והשמיעה. ובודאי דעל תקיעה שייך שליחות דמה"ט השומע מפי המחיוב בדבר יצא [משא"כ על שמיעה במידי דממילא לא שייך שליחות ועיין בהרא"ש נדרים (דף עב) בהא דפריך והא לא שמע דבזה לא מהני מה שהאפוטרופס שומע דהוי מידי דממילא עיי"ש] וא"כ הא קיי"ל דבמעילה יש שליח לד"ע והוי כמו שתקע בעצמו ומעל

אך הא מבואר בקדושין (דף מג) מודה שמאי דאם אמר צא ובעול את הערוה פטור שלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב. ובתוס' שם דגם לענין מעילה דקיי"ל יש שליח לד"ע מ"מ היכי דהשליח נהנה ולא המשלח אמרינן זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן עיי"ש

ולפ"ז אם נימא מצות לה"נ הרי גם המשלח נהנה ושפיר לא יצא אף השומע אמנם למה דמסיק דמצות לאו לה"נ וא"כ הא לא נהנה רק התוקע ושוב זה נהנה וזה מתחייב ל"א ושפיר יצא

ובזה מיושב קו' התוס' דגם בשופר של עולה אמאי לא מחלק בין שוגג למזיד דבמזיד הא לא שייך מעילה ולא יצא דלא נפיק לחולין עיי"ש

ולהנ"ל הא גם במזיד הא קיי"ל במעילה דאם נזכר השליח ולא נזכר בעל הבית דבעל הבית מעל א"כ גם במזיד נפיק לחולין ושפיר נפיק ודו"ק: מצוה הבא בעבירה סימן עה

א) בסוכה (דף ט) כתבו התוס' דמצוה הב"ע לא הוי אלא מדרבנן. והקשו מהא דגיטין (דף נה) דבר תורה חטאת הגזילה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומפרש ר"ת דאף דהוי יאוש ושינוי השם מ"מ הוי מצוה הב"ע הרי דמצוה הב"ע דין דאורייתא היא

ונראה למה דמבואר בתמורה (דף כ) דאמר רבא שם דמש"ה תמורת אשם אינה קריבה דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ועיי"ש ברש"י דמש"ה תמורת עולה קריבה משום דאינו בא לכפרה. עיי"ש

הרי לך דאף דרבא לא ס"ל דין מצוה הב"ע וכמבואר בסוכה (דף ל) מ"מ זה דווקא במצוה (דילפינן לה בירושלמי שבת פרק הבונה מאלה המצות זה לא ס"ל לרבא] אבל בקרבן הבא לכפרה חייש למצוה הב"ע ומשום דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה. מעתה י"ל דנהי דמצוה הב"ע דרבנן מ"מ בדבר הבא לכפרה שאני ומיושב קו' התוס' לנכון

ובזה ניחא דברי הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח ואם נתייאשו הבעלים אפילו חטאת מכפרת. ותמה הראב"ד הא בסוגיא מבואר דעולה הוי רבותא דאף דכולה למזבח וראוי לומר שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות אפ"ה מכפרת. ומה אפילו חטאת

ולהנ"ל י"ל דהרמב"ם דפסק לדין מצוה הב"ע. ובזה הוי רבותא בחטאת יותר דאפילו דבאה לכפרה והוי אמינא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה אפ"ה מכפרת וכ"ש בעולה דלא באה לכפרה ואתי שפיר ודו"ק

ב) ואגב אכתוב דביראים (סי' ת"י) כ' ויש על דהוי שלא בסמוך כגון וכפר על הנפש עיי"ש ולי נראה דמזה ילפינן במנחות (דף עד) דכהן מתכפר ע"י עצמו דהא על בסמוך ויתכן דמש"ה כתבה התורה זה גבי ע"ז למה דאמרינן בסוטה (דף לב) גבי חטאת דע"ז התם ניכסף וניזל כי היכי דנכפר לי' ולכן הוי אמינא דצריך כהן אחר דנכסף ואף דדם חטאת למעלה הא אמרינן. התם כהן הוא דידע קמ"ל דסגי בזה מה שחטאת ע"ז היא שעירה

ג) ובסוכה (דף ל.) לא שנא אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ואינו מובן דמה ענין זה לזה בשאול יוצא משום דלא כתיב לכם אלא ביו"ט ראשון אבל בגזול מצוה הב"ע היא. וכבר עמדו בזה

ויתכן למה דמבואר בירושלמי פ"ה דגיטין (הלכה ו) דמש"ה חטאת הגזילה שלא נודעה לרבים מכפרת דגזול דומיא דפסח מה פסח בגלוי **) אף גזל בגלוי עיי"ש

ולפ"ז ביו"ט שני דיוצא בשאול אינו מפורסם הגזילה דיוכל להיות דבשאלה בא לידו וזה מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דאין החטא מפורסם ולא הוי דומיא דפסח ודו"ק: