זרע אברהם קמב

לא אמרינן מצות לה"נ ומוכח דלדידי' גם ביש הנאת הגוף שרי וז"פ

ובזה יתיישב קו' התוס' שבועות (דף מד) דאמאי מודר הנאה משופר מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה והא נהנה מפרוטה דרבי יוסף לר"י דס"ל שומר אבדה ש"ש [ומה שהקשה המנחת חינוך דאמאי לא הקשו גם לרבה הא רבה לא אמר רק דאין הנאה שוה פרוטה ולא חשוב שומר שכר אבל עכ"פ גם לדידי' נהנה ורק בשומר שכר בעי שוה פרוטה (עיין בקצות (סי' ע"ב) עיי"ש) משא"כ סתם הנאה אסור אפילו בפחות משו"פ עיי"ש אין זה ברור אם אסור אפילו בפחות משו"פ ועיין טורי אבן מגילה (דף ז) דהמודר אין דעתו על פחות משו"פ וכמו המקדיש אין דעתו אפחות משו"פ כמ"ש התוס' בגיטין (דף יב). ואם כן לק"מ קו' המנחת חינוך וז"פ] יעיי"ש מה שתי'

אמנם אם נימא דגם ביש הנאת הגוף שרי לק"מ קו' התוס' הנ"ל. דמה בכך דנהנה הא היכי דיש מצוה שרי כל הנאות שבעולם. ומה דאסור המודר הנאה ממעין *) ואסור לטבול בימות החמה. היינו משום דנהנה אחר המצוה כמ"ש המאירי ועיין ירושלמי פ"ב דשקלים דאם אחד נותן לחבירו לשקול עליו ושקל על ידי עצמו שמעל ואמרו הטעם כיון שנתנו ב"ד עיניהם למשכנו ולא משכנו נהנה עיי"ש ומה בכך הא מצות לאו לה"נ וכמ"ש הרמב"ם בפירושו שם וצ"ל כיון דנהנה אחר המצוה לא אמרינן מצות לאו לה"נ

אך הא כתב הרשב"א דבאפשר באחר לא אמרינן מצות לאו לה"נ והא אפשר שאחר יתקע לו ועיין בשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' קסז) שהעיר בהא דכתבו התוס' בפסחים (דף פב) בהא דהקצנים הי' שורפים בעצי המערכה דלכן מותר מחמת דלב ב"ד מתנה עליהם והעיר הא בלא"ה מותר מחמת דמצות לאו לה"נ עיי"ש ולהנ"ל הא שם מיירו דיש להם עצים משלהם. וזה מבואר בירושלמי פ"ב דשבת דמחלק דאם אין לו שמן אחר מותר להדליק בשמן שריפה וכ' המפרש הטעם דאף דאסור בהנאה של כילוי מ"מ שרי משום מצות לאו לה"נ לא כן היכי שיש לו שמן אחר משתרשי לי' **) וא"כ ה"נ דכוותי' ועיין באבני מלואים [ואינו כעת תי'] העיר למה אמרינן בפסחים (דף כא:) ולא יסיק בו תנור וכירים ואמרינן הואיל ואמר ר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה ס"ד בהדי דטרף לתהני מיני' וכו' ולמה לא יהי' שרי משום מצות לאו לה"נ [ולהמאירי הנ"ל לק"מ דהחשש דלמא יהנה אחר המצוה שיתחמם בהגחלים וכדומה] יעיי"ש

ונראה דשיטת הר"ן בחולין דפסיק רישא בהנאה שרי ובטו"א הקשה ממודר הנאה ממעין דאסור ובהגהות שם תי' דבנדר למ"ד יש מעילה בקונמות ובמעילה חייב גם אינו מתכוין כמבואר בפסחים (דף לג:) עיי"ש וא"כ י"ל כוונת הרשב"א משום דאינו מתכוין ואף דהוי פסיק רישא שרי וא"כ ר"י לשיטתו דס"ל דבר שא"מ אסור ולכך אסור בחמץ ***) אך הא הרשב"א הקשה מקונם הנאת תשמישך ואכמ"ל

ב) דעת הרז"ה בר"ה דמצות דרבנן להנות ניתנו והקשו עליו מהא דנדרים (דף לו) דמלמדו מדרש אבל לא מקרא משום דנוטלין שכר על המקרא ואח"כ אמר דמש"ה מותר לקח שכר אי משום שכר שימור או פיסוק טעמים. ולדעת הרז"ה למה לי' לשמואל למימר במקום שנוטלין שכר על המקרא בלאו הכי כיון דהוי מצוה דרבנן דלהכי מותר לקח שכר כמבואר שם א"כ אסור דהא כל הטעם דמלמדו מדרש משום דמצות לאו להנות כמ"ש הר"ן. והא ליכא למימר דס"ל לשמואל פיסוק טעמים דאורייתא וכרב דא"כ אמאי קיי"ל כר"י כיון דגם שמואל סובר כרב ונהי דשמואל ור"י הלכה כר"י כדאיתא בעירובין (דף מו) ח"מ היכי דרב ושמואל סוברים כהדדי לא שמעינן [אך עיין בתוס' בכורות (דף כא) ד"ה ור"י דשם הא רב ושמואל בחדא שיטתא] וקשה כנ"ל

ונראה דאדרבא יש מסוגיא זו סעד לסברתו של בעהמ"א די"ל דהרז"ה לא קאמר אלא במודר הנאה מחבירו למה דקיי"ל דבמצוה דרבנן מותר לקח שכר וכמו דקאמר שם א"כ הרי מהנהו במה שאינו נוטל [ודעת הר"ן דביש הנאת הגוף בהדי מצוה אסור וה"נ בדרבנן] דיש נמי הנאת הגוף עם המצוה וזהו הטעם דהש"ס כיון דנוטלין שכר נהי דשייך ג"כ מצות לאו לה"נ מ"מ כיון דנוטלין שכר וזה אינו נוטל אסור. והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב דבדרבנן דלוקחין שכר ל"ש מצות לאו לה"נ. וזה שייך במודר הנאה מחבירו דשייך הנאת מניעת לקיחת שכר מחבירו ולכן אסור בדרבנן. משא"כ במודר הנאה משופר ומלולב וכדומה באמת גם בדרבנן מותר להרז"ה וחילי' דהרז"ה באמת מההוא סוגי' דנדרים הנ"ל וממקום שהקשו עליו משם סייעתי'. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו עליו מהא דלולב דיוצא בע"ז באשירה דלאו דמש"ה כמבואר בסוכה (דף לב) והא התוס' מוקי לה ביו"ט שני דלא בעינן לכם דאל"כ מדאגבי' קניא ונעשה ע"ז של ישראל ואסור משום כתותי מכתת שיעורי' [דע"ז של ישראל אין לו ביטול] ובמצוה דרבנן הא לא שייך לאו לה"נ ולהנ"ל א"ש דבאיסור שבינו לבין המקום גם במצוה דרבנן לאו לה"נ דמ"ש ורק באיסור שבינו לחבירו אז אסור בדרבנן וכאמור

ואין להקשות מהא דהמודר הנאה מחבירו דמזה עליו והא מותר לקח שכר כדאיתא בבכורות (דף כט) עיי"ש כבר כ' השעה"מ בה' שופר דמיירו שהמים של המודר דאל"כ הא בודאי אסור דמהנהו ועיין בר"ן נדרים (דף לח) ואכמ"ל:

) ג) דעת הכל בו דהא דמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דווקא אחר ולא הוא משום