זרע אברהם קמא

על מחצה כרוב כשר דיש ס"ס דלמא הוא בצומצם שוה בשוה ודלמא הוא יותר מחצי עיי"ש וא"כ ה"נ במעשר יהי' מותר לפדות לפי ראות עיניו דהוי ס"ס שמא מצומצם ודלמא יותר מהמעות ושפיר דמי דהא קיי"ל מעשר שני שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל כמו גבי הקדש כמבואר בפוסקים ועיין מנחת חינוך (מצוה תעג) דעכ"פ לכתחילה אסור לפדות בפחות משויו וכמבואר בש"ס אימר דאמר שמואל בדיעבד לכתחילה מי אמר ועיין בריטב"א הובא בריט"א בכורות (דף יא) דהקדש שלא אתי ליד גזבר אפילו לכתחילה שרי הואיל דמהני שאלה וא"כ גבי מעשר שני יהי' מותר לכתחילה *) דהא מהני שאלה לעולם] **) אך הא לענין דרבנן שוב מותר כדין ספיקא דרבנן לקולא. אך י"ל דכדי לצאת כל הספיקות מוסיף עלי' דמי'

ועכ"פ מיושב בזה קו' התוס' בב"מ שם ד"ה דלמא וכו' דהא מצינו שמחללים מעשר על פרוטות וניחוש דלמא לא יצמצם ויהי' המעות שוה יותר ושוב החצי פרוטה נאכלת בלא חילול עיי"ש ולהנ"ל א"ש דל"ש אי אפשר לצמצם כנ"ל

ד) ואגב אכתב דבכו"פ (סי' יא) הקשה לפירוש המשניות להרמב"ם דכ' בחולין (דף יד) דמתני' דהשוחט בשבת ע"כ בשוגג דבמזיד הא נעשה מומר בתחילה שחיטה. והקשה דבזה הי' ניחא אי הוי מוקי לה בחצי קנה פגום ולמה צריך לאוקמא בשוגג. עיי"ש ושמעתי מתרצים לפי דברי תוס' הנ"ל דאי אפשר לצמצם ורק משום שיש רוב וא"כ בשוחט בשבת אדרבא הרוב לאיסור דאי פחות מרוב אסור משום שחיטת מומר עכ"ד. אמנם יקשה מחולין (דף מ) דמוקי ג"כ בחצי קנה פגום וקשה כנ"ל. אך נראה דהא אדם אוסר דבר שאינו שלו הוא רק מדרבנן ומה דפריך מחתך בעפר היינו דמדרבנן אינו חזי כמ"ש הכו"פ (סי' ד). וא"כ מיושב דמדאורייתא יש ב' ספיקות לחיוב ומדרבנן אמרינן שמא הוא מצומצם והפיקו לקולא ומיושב היטב

ה) וע"ע בנוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' ר) שכ' ליישב דברי הרמב"ם בנמצא מעות בין מעות מעשר וחולין מחצה על מחצה דפסק לחומרא אף דאיכא חזקת חולין היינו משום דאי אפשר לצמצם עיי"ש וקשה הא דעת הרמב"ם [לפ"מ שמסיק הפרי מגדים יו"ד (סי' כג) עיי"ש דדעת הרמב"ם כתוס' הנ"ל] דהיכי דשייך ס"ס ל"ש אי אפשר לצמצם וא"כ הכא דלמא קרוב להחולין ודלמא מחצה על מחצה ומותר ממילא מטעם חזקה וע"כ כתי' הראשון שם דאיקבע איסורא ואכ"מ

ועיין בשבועות (דף לב) כפרו שניהם כאחד חייבים דפריך והא אי אפשר לצמצם והא הוי ס"ס שמא דלמא כאחת ודלמא היא קודם [אך י"ל דהוי ס"ס דסתרו אהדדי עיין תוס' ב"ק (דף יא) עיי"ש] וכן יש להעיר בגיטין (דף עח) מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ופריך והא אי אפשר לצמצם והא הוי ס"ס דלמא היא קודמת ודלמא בת אחת דהא משמע דאם הי' אפשר לצמצם הי' מהני וצ"ע

ו) ועיין בב"מ (דף פח) בתוס' שכתבו דהא דנקט באילן הנוטה לחצר ה"ה אם כולו נטוע בחצר אלא משום דבבית אי אפשר לומר שנטוע בבית דהא לא שכיח עיי"ש. ומשמע מדבריהם דאילן הנטוע בבית חייב במעשר. ובאמת להדיא מבואר בירושלמי פ"א דערלה אילן הנטוע בבית חייב משום ערלה ופטור מן המעשרות שנאמר היוצא השדה עיי"ש

ז) התוס' בשבת (דף נד) כתבו דהא דאמרינן דר"א בן עזריה הוי מעשר מעדרו תליסר אלפי עגלא כל שעתא היינו דהאפוטרופס הי' מעשר בעדו בקטנותו דהא לאחר חרבן אינו נוהג מעשר שני וכבר הקשה הח"צ דהא קיי"ל בהנזיקין דהאפוטרופס אינו תורם אלא להאכיל אבל לא להניח ופשיטא דתליסר אלפי עגלא לא הי' להאכיל

ונראה ליישב בפשיטות דשאני מעשר שני דקיי"ל דעוברין על בל תאחר וכמבואר בר"ה (דף ו) וא"כ פשיטא דהאפוטרופס יוכל לעשר גם להניח שלא יעשו אסורא ושאני גבי מעשר דגן דעוברין רק לאחר הפרשה וכמבואר בתוס' ר"ה (דף ד.) משא"כ מעשר ב' והחילוק שיש בין תרומות ומעשר דגן למעשר בהמה נראה למה שכתב רש"י גיטין (דף מז) דתרומה ומעשר אינו חיוב דרמי עלי' אלא אם רוצה לאוכלו או למוכרן. וא"כ להכי אינו עובר בבל תאחר אלא אם הפריש משא"כ מעשר ב' דאינו טובל ורק מצוה דרמי אקרקפתא ולכך אפי' לא אפרשי' עובר בבל תאחר ואכמ"ל

ח) דעת הר"א ממיץ בספר יראים דאף דתרומת מעשר היא מדרבנן מ"ח מעשר שני דאורייתא ועיין בטורי אבן ר"ה (דף טו) שמפלפל בדבריו עיי"ש

ונראה כיון דנטע רבעי ילפינן קודש קודש ממעשר [ועיין בירושלמי פ"ז דדמאי דנטע רבע אסור לאונן דכתיב קודש הלולים הרי היא כקודש שקורין עליו את ההלל והיא בכורים דטעון וידוי ובכורים אסורים לאונן] וא"כ הא אין גזירה שוה למחצה וילפינן ג"כ מעשר שני מנטע רבע דלמ"ד נטע רבע תנן הרי כל הפירות חייבים ברבע וה"ה דחייבים במעשר שני ולמ"ד כרם רבע ה"ה דמעשר שני אינו מה"ת אלא בזיתים וענבים ומיושב קצת תמיהת הטורי אבן אי ילפינן קודש קודש ממעשר עיין קדושין (דף נ"ד) עיי"ש ואכמ"ל: מצות לאו להנות נתנו סימן עד

א) שיטת הר"ן בנדרים (דף טו) דאף דמצות לאו לה"נ מ"מ היכי דיש הנאת הגוף אסור ומה"ט אסור בקונם הנאת תשמישך ולא אמרינן מצות לאו להנות נתנו אמנם הרשב"א תי' תירץ אחר דבאפשר באחרת