זרע אברהם קמ

מהמכירה בהזוז החמישי ולזה אמר כיון דכל החמשה זהובים יפלו לנדבה לכן אין כאן מעילה דלא נהנה כלום ופשוט

אולם יש לעיין אם יש בהמעות הנ"ל דין מעילה למ"ש הרמב"ן בהא דהקדיש בור ואח"כ נתמלא מים דאף דחצר קונה להקדש מ"מ כיון דלא בא ההקדש ע"י אדם לית בי' מעילה יעיי"ש ובקצות החושן (סי' י') דמדמי לה לקדשי עכו"ם דאין בהם מעילה יעיי"ש

ולפ"ז גם הכא כיון דהוא לא הקדיש המעות ורק דחכמים קנסוהו והקדישו המעות שלא מדעתו שיפלו המעות לנדבה ומחמת הפקר ב"ד נעשה אינו שלו וכמ"ש רבינו יונה בב"ב (דף ק) דכל היכי דאמרינן הפקר ב"ד הפקר בעל הנכסים איבד זכותו כו' ויש רשות לחבירו להחזיק בו ברשות ב"ד עיי"ש והכא דקנסוהו חכמים שיפלו לנדבה קונה ההקדש מהפקר והוי כמו חצר דהקדש] א"כ לכאורה לא שייך בהו מעילה. ואולי דזה כוונת רבינו דאין כאן מעילה היינו בהמעות הנ"ל כיון דרק מחמת הפקר ב"ד זכה ההקדש ומשום חצר לכן לא שייך בהו מעילה וכדעת הרמב"ן הנ"ל ואכמ"ל

ב) יש להסתפק למ"ד קדשי עכו"ם אין בהם מעילה והיינו בקדשי מזבח וכמבואר בזבחים (דף מה) וברמב"ם ודאין בהם קדושה לענין פיגול ונותר וכמבואר בתוס' תמורה (דף ג) דמש"ה מה"ת נהנין עיי"ש אם אסורים בגיזה ועבודה

ולכאורה יש ראי' מהא דמנחות (דף סז) עכו"ם שהפריש פטר חמור גוזז ועובד בו ועיי"ש בתוס' בד"ה עכו"ם ומשמע דווקא משום שהוא פטור אבל אם הי' בו דין פטר חמור הי' אסור בגיזה ועבודה וא"כ עכו"ם שהפריש קרבן אסור בגיזה ועבודה מה"ת וכבר הערני בזה ידידי הרה"ג הר' מנחם שליט"א מפראגא בתשובתו

אך י"ל דכל זה לר"י דס"ל קדשי עכו"ם מועילין משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ש דקדשי עכו"ם אין מועלין שפיר י"ל דמותר בגיזה ועבודה

ומיושב לפ"ז קו' הטורי אבן בפתח השער דלדידן דקיי"ל כרבנן דשותפות עכו"ם פטור מן הבכורה א"כ ע"כ דצאנך למעט פטר חמור אתא וכמבואר (בדף ט) א"כ איך קיי"ל דפטר חמור אסור בהנאה וכן הקשה הרי"ט אלגאזי שם עיי"ש

ולהנ"ל י"ל דקרא אתא למעט קדשי עכו"ם ולכן כתיב ולא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז קדשי עכו"ם דקרא לאו דווקא בבכור אלא גם שאר קדשים בכלל ופשוט

ודע דמגמ' הנ"ל מוכח דפטר חמור גמור אסור בגיזה ועבודה וכמ"ש הריב"ן מכות (דף כב) ודלא כמ"ש הרא"ש בפ"ק דבכורות דרק אסור בהנאה וגרע מקדשי בה"ב ולדברי הרא"ש הנ"ל מיושב קו' הטורי אבן הנ"ל די"ל הכוונה ולא תגוז בבכור צאנך אבל אתה גוזז בפטר חמור אבל מ"מ אסור בהנאה דאין לך דבר שהקפידה התורה וכו' ולכן לא חשב זה הרמב"ם במנין המצות דלשיטתו אזיל דאין לוקין על הנאה ואכ"מ: מעשר סימן שג

א) הצל"ח בפסחים (דף ו) נסתפק למ"ד מעשר שני ממון גבוה הוא אי דווקא המעשר בעצמו או אפילו מעות מעשר שני עיי"ש

ונראה שיש להביא ראי' ממה דקיי"ל מעשר שני ממון גבוה ומה"ט אין בו דין שומרים כמ"ש הרמב"ם ולא חילק בין אם הפקיד מעות או פירות. וכן לענין כפל דמבואר במכילתא פ' משפטים דר"נ אמר כסף להביא כסף מעשר ומשום דסובר מעשר שני ממון הדיוט היא. ואי נימא דבזה לכ"ע ממון הדיוט למה לא הביא זה הרמב"ם ובע"כ דאין חילוק

והנה אם נימא שיש חילוק יתיישב לנכון קו' הרי"ט בריש ה' חלה מברייתא דתורת כהנים את כספך לא תתן לו בנשך וכו' נשך כסף לרבות כסף מעשר וקשה הא כלל בידינו דסתם ספרא ר"י ור"י הא סבר מעשר שני ממון הדיוט הוא ולמה לי קרא וע"כ דאיירי בגבולין דלכ"ע הוי ממון גבוה כסברת רב חסדא בשילהי סנהדרין (דף קיב). וא"כ א"י ליתנו במתנה ובע"כ במפרש שישתמש בהמעות ובכה"ג לא הוי פשיטא כ"כ עיי"ש ולהנ"ל שפיר יכול ליתן במתנה כיון דהכסף הוי ממון הדיוט גם בגבולין

אך מ"מ יש להביא ראי' מסנהדרין שם ר"ש אומר שללה ולא כסף הקדש ולא כסף מעשר ומבואר דגם ממון של מעשר שני הוי ממון גבוה ועיין מנחת חינוך מצוה יח) ועיי"ש (מצוה תע"ב) ובסנהדרין (דף ע) ואכמ"ל יותר

ב) ועיין מנחת חינוך (מצוה תמד) דמעשר שני קודם פדי' אסור בהנאה כיון דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך עיי"ש ובאמת דכן משמע בבכורות (דף ט) דפריך והרי מעשר שהקפידה עליה תורה בכסף צורה ותנן ר"י אומר במזיד קודש ופירש"י ז"ל אלמא מותר בהנאה לר"י ומשני בפ"ח נמי מקדשה עיי"ש עכ"פ משמע מכאן דאסור בהנאה גם למ"ש התוס' בקדושין (דף) ) ועיין שער המלך פ"י מה' מ"א דנטע רבעי אסור בהנאה א"כ ילפינן קודש מנטע רבעי ואכמ"ל

ג) עיין ב"מ (דף נג) מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר היא וחומשיו מחוללין על מעות הראשונות לפי שאי אפשר לצמצם ועיין שם ברש"י לפי שירא לפחות מדמיו מוסיף חומש עיי"ש

ויש להעיר לפמ"ש התוס' בחולין (דף כח) ובכורות (דף יז) דמה דאמרינן אי אפשר לצמצם היינו דעכ"פ *) ספק הוי דלמא מצומצם ומה"ט למ"ד מחצה