זרע אברהם יג

בשיטה מקובצת לזבחים (דף מ"ז.) דכתב דאם קיבל הדם והיו רוב הכלי בדרום ומיעוטו בצפון אעפ"י שהוא מקבל באותו מיעוט שבצפון מ"מ פסול דאגד כלי שמי' אגד ולא הוי קבלה בצפון אבל בשעת שחיטה אפילו אם רוב הסכין בדרום ושחט במיעוט שבצפון כשרה עיי"ש ואינו מובן אמאי לא נימא גם בזה דאגד כלי שמי' אגד אולם להנ"ל הכוונה דסכין שאין לו תוך לא אמרינן בי' אגד כלי שמי' אגד ופשוט

כ) עיין שבת (דף צא:) מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה וכו' הי' מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחת. ואי סלקא דעתך אגד כלי שמי' אגד קדים לי' איסור גניבה לאיסור שבת עיי"ש והקשה השער המלך בפ"ג מה' גניבה (הלכה ב) למה דפירש"י שם (דף צב) דמה דקתני עד שיוציא את כל הקופה היינו עד שיוציא מעיקרא אבל אם אחד הוציא מקצתה ובא אחר או הוא והוציא את כולה אינו חייב. א"כ דומה בדומה ממש להא דר' אבין דהזורק חץ מתחילת ד' וכו' דעקירה צורך הנחה עיי"ש ובהפלאה כתובות (דף ל) ובדו"ח שהאריכו בזה

ולחומר הנושא י"ל לפמ"ש הפלאה לתמוה דלבן עזאי דס"ל מהלך כעומד דמי לא משכחת לה הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים דהא מיד שהלך קצת והוציא מקצת הקופה אמרינן דהוי כעומד. וא"כ אפילו שאחר כך גמר והוציא כולה פטור כיון דבעינן שיוציא את כל הקופה מעיקרא וכפירש"י הנ"ל עיי"ש מה שתי'

אמנם הפשוט י"ל דבאמת מ"ש רש"י דבעינן שיוציא כולה מעיקרא. היינו לדידן דלא פסקינן כבן עזאי אבל לבן עזאי לשיטתו ע"כ דחייבה רחמנא בהוצאה מרשות לרשות גם היכי דלא הוציא כולה מעיקרא. וכבר כתב ג"כ השעה"מ דהרמב"ן לא ס"ל כשיטת רש"י ועיי"ש שכתב דרש"י הוכיח זה מיתירא דמתניתין דקתני עד שיוציא עיי"ש ובאמת שיש לומר דהך מתניתין דלא כבן עזאי דלבן עזאי ע"כ דלא אמרינן כנ"ל וראי' דחייבה תורה על הוצאה מרשות לרשות כנ"ל

ולפ"ז ממילא רווחא שמעתתא. דשפיר פריך מהך ברייתא דהגונב כיס לפ"מ דמבואר בכתובות (דף לא) דאתיא כבן עזאי. ועיין בהפלאה בסוף ספרו דרבי יוחנן דאמר בשבת (דף ו) מודה בן עזאי בזורק ס"ל כבן עזאי עיי"ש. ויש לעשות סמוכים לדבריו מהא דשבת (דף צו) דיליף רבי יוחנן הוצאה מקרא דויצו משה וגו' אל יצא וגו' וקשה הא בידם להוציא מקצת לשיטת רש"י הנ"ל וע"כ דס"ל כבן עזאי כנ"ל. ולפ"ז שפיר פריך מהך ברייתא. ובפרט דפריך לרבי יוחנן לשיטתו דלדידי' ע"כ דלא הוי עקירה צורך הנחה ופריך שפיר

ולפ"ז מיושב היטב נמי דברי הרמב"ם דלא הביא אקימתא שבש"ס דמוקי לה בנסכא. ולהנ"ל אתי שפיר דלהרמב"ם לשיטתו דלא ס"ל כבן עזאי וגם ס"ל כשיטת רש"י כמ"ש השער המלך שם לק"מ קו' הש"ס ומשום דעקירה צורך הנחה כנ"ל כקו' השעה"מ הנ"ל ול"צ לאוקמי' בנסכא ומיושב היטב: אגב קרקע סימן ד

א) יש לעיין לשיטת הגאונים המובא בחו"מ (סימן צו) דקרקעות חוץ לארץ לא חשובי כקרקע לענין שבועה עיי"ש והוא מהש"ס דערכין (דף כט) אי לענין אגב חשובי כקרקע או דגם לענין זה חשוב כמטלטלין והרי קרא דממני' ילפי' קנין אגב דייק ויתן להם אביהם מתנות עם ערי מצורות ביהודה עיין קדושין (דף כו). ומבואר דבעי ערי מצורות ביהודה. ועיין שם בקדושין הלך ולקח בית סלע סמוך לירושלים ובית רובע סמוך לירושלים. ועיין בבא קמא (דף) ) גבי גזל שדה והיתה פרה רבוצה בו דרבנן לטעמייהו דקרקע אינה נגזלת, והרי התם ע"כ לשיטת הגאונים בקרקע ארץ ישראל מיירי. ולכן מהני קנין אגב

אמנם אין לך אדם שאין לו ד' אמות בארץ ישראל וכמ"ש התוספות בבא בתרא (דף מד) ד"ה ולכן מהני קנין אגב לכל אדם

ולפ"ז ניחא הא דאמרינן בבבא בתרא שם גבי איסור גיורא אי אגב קרקע לית קרקע. ואמאי לא קני קרקע כ"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהא בעינן קרקע בארץ ישראל וגר הא אין לו חלק בארץ ואתי שפיר

ולשון המשנה קרקע כ"ש חייבת בפיאה ובבכורים ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. י"ל דאיירי בארץ ישראל. ותדע דהרי תני וחייבת בפיאה וזה ע"כ בקרקע ארץ ישראל. ולכן מהני קנין אגב קרקע

ב) ובבבא קמא (דף קד) כי אתא נפל לאפי' עד תווך. ומשמע אף בחוץ לארץ מהני קנין אגב. וצריך לומר שהרי הטעם כיון דעומדים למכור והוי כשכירות בעלמא. ובקנין אגב דמהני בקרקע שכורה ה"ה דמהני אפי' בקרקע חוץ לארץ

ויש לעיין בשבועות (דף לב) שמע מינה משביע עדי קרקע חייב. הא משכחת לה. דיש לו קרקע חוץ לארץ דלענין כתובה פשיטא דגובה ולענין שבועה הוי כמטלטלין

ויש לתרץ בזה קו' הגאון רבי ר' יונתן שהביא השעה"מ. בהא דשבועות (דף מז) שבועות ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין. דממ"נ אי יש להם קרקע בלא"ה אין נשבעין דהוי כופר כפירת שיעבוד קרקעות. וע"כ דאין להם קרקע כמו שתירץ התוס' בב"מ (דף ד). ושוב הוי מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבע"ח

ולהנ"ל מיושב דמשכחת לה שהי' להם קרקעות חוץ לארץ דלענין שבועה הוי כמטלטלין ולענין יתמי הוי *) כקרקע ומיושב היטב קו' הגאון הנ"ל ודו"ק: