זרע אברהם קלח

אותו דהא הא הי' יכול להודות וא"כ הנ"ל כנ"ל [ובלא"ה צ"ע דהא אפילו אם אין ממשכנין הא מהני תפיסה וא"כ הא הפסידו אותו לענין תפיסה. וכמ"ש הרמב"ם דבכה"ג דמהני תפיסה מחייבים לשלם כאשר זמם] ולמה לי' למימר מזיד הייתי

ונראה לפמ"ש התוס' בר"ה (דף ו) דכי אמרינן חייבי חטאות אין ממשכנין דווקא קודם ג' רגלים אבל לאחר ג' רגלים ממשכנין שכבר עבר בבל תאחר עיי"ש וא"כ אם ילדה יהי' חייב לאחר ג' רגלים וז"פ

ב) בחולין (דף קמ.) שאיין ראשי אברים שלהם. ובתוס' שם הקשו דנילף מכשיר ממכפר וכמו דממעטינן טריפה מה"ט עיי"ש

ויש לתרץ דבאמת על מחוסר אבר א"צ קרא למעוטי דהא לא גרע מבן נח וכמו שהקשו התוס' בקדושין (דף כד) עיי"ש שתרוצם לא שייך הכא וצ"ל דאתא למעט מחוסר אבר בפנים דלב"נ בכה"ג כשר וכמו דחדית לן הפרי מגדים יו"ד (סי' מד) עיי"ש משא"כ בצפורי מצורע גם חסרון אבר בפנים פסול כמו בקדשים כמבואר בבכורות (דף לט) עיי"ש

ולפ"ז מיושב קו' התוס' הנ"ל דנילף מכשיר ממכפר דהא מכפר פירש"י עגלה ערופה. ושם י"ל דמחוסר אבר מבפנים כשר כיון דגם מום אין פוסל בו וכמ"ש הכו"פ (סי' ) והוכיח לה מחולין (דף יא) דיליף מעגלה ערופה דאזלינן ב"ר דלמא טריפה ואמאי לא אמר דלמא מחוסר אבר מבפנים הוא עיי"ש וא"כ שפיר לא יליף מכשיר ממכפר ומיושב קו' התוס'

ג) ועיין ירושלמי פ"ט דסוטה (הלכה) מחוסר אבר מה שתפסל בה ופריך והא גם לב"נ אסור. ומשני תמן יש בהן למזבח. וכן בירושלמי פ"ט דפסחים (הלכה ה) יש פלוגתא אי בפסח מדבר פסול בעל מום ומה דכתיב תמים למעט מחוסר אבר ופריך נמי והא לא גרע מב"נ ומשני לפי שאין בו למזבח ומסיק דגם הכא הי' מזבח דתנינן ג' מזבחות הי' שם יעיי"ש ויש להעיר הא צריך דתמים קרא למעט מחוסר אבר מבפנים דבב"נ כשר כנ"ל דמזה גופא ילפינן בבכורות מחוסר אבר בפנים ואכמ"ל

ד) והנה בהא דאמרינן למעט צפורי עיר הנדחת פירש"י דלאחר שחיטה ישרפנו. נראה דיש להוכיח מזה מה שנסתפקו האחרונים בהא דקיי"ל דכל הנקברים לא ישרפו מה הדין בתרומת חמץ טמאה למה דקיי"ל כרבנן דהשבתו בכל דבר והיא מן הנקברים ותרומה טמאה היא בשריפה א"כ תרומת חמץ טמאה מה יעשה בה יקברנה או ישרפנה עיי"ש

אמנם מדברי רש"י מבואר דהיא בשריפה דהא צפורי מצורע היא בקבורה וכמבואר בתמורה (דף לד.) ועיר הנדחת היא שריפה ואעפי"כ כתב רש"י דצפורי עיר הנדחת ישרפנו. והיינו משום דעיר הנדחת היא קדום לכך ישרפנו

ובאמת עיקר ספק האחרונים הנ"ל מבואר להדיא בירושלמי פ"ב דפסחים (הלכה) ) חלות חמץ תודה שנעשה נותר אי הגיע זמן שריפה קודם ישרפנו עיי"ש הרי מבואר דבשריפה

שוב ראיתי דמדברי רש"י הנ"ל אין להוכיח דהא הטעם דכל הנקברים לא ישרפו משום דכל הנשרפים אפרן מותר. והא בעיר הנדחת גם אפרן אסור וכמבואר בחולין (דף פט) שוב מותר לשורפם. ומה"ט נראה דגם אם נמצא בו בשר בחלב ישרפו אף שחל איסור בשר בחלב מקודם. אם לא שנימא דלא חל אאיסור הנאה שם איסור של עיר הנדחת דלא מקרי שללה וכמו בהקדשות ואכמ"ל

ה) עיין זבחים (דף ה:) הני נמי לייתי ולרצי וכו' אם היא ילדה בני' מי ילדו הנה משמע מזה דהכוונה יורשין ממש ולא בעלה המחויב בהבאת קרבנותי' ועיין מקוה קדושין (דף יג) שמפלפל בזה ופשיטא דהא דאמרינן יורשין מקופיא מכפרין היינו יורשין ממש יעיין ירושלמי פ"ו דדמאי (הלכה ב') גבי ע"מ שיהי' המעשרות שלי וליורשי עד כדין ביורשין שהן מדבר תורה עיי"ש

אמנם גבי גר שמת והניח זבחים דקריבין כמבואר במנחות (דף נא) אף שכתבו התוס' בעירובין דף ע) גבי יורש מה שיבטל דכיון דמכח הגר חשוב כמו יורש דהוי כרעא דאבוה. מ"מ אינו מסתבר דהמחזיק בנכסיו יהי' מתכפר בקרבנותיו מקופיא ואכמ"ל

ו) בשיטה מקובצת סוף כריתות כתב גבי עשיר שהפריש קן לכבשתו דמש"ה לא אמרינן ינן מיגו דנחית לי' קדושת דמים נחתא לי' קדושת הגוף וכמו במפריש נקבה לאשם דבהמה גם קדושת הגוף שיש בה הוי כעין קדושת דמים דיש לה פדיון ע"י מום משא"כ בעוף אם תחול קדושת דמים שוב אין לו פדיון עיי"ש ובאבני נזר (סי' שלא) כיון בזה מדעתי' דנפשי' עיי"ש

אבל קשה לי מהא דתמורה (דף יז) המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו ובשיטה מקובצת שם הגירסא דמיגו דנחתא עלי' קדושת דמים נחתא עלי' קדושת הגוף והא שם אם נחתא עליו קדושת הגוף שוב לא מהני פדיון דהא אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים ואדרבא אם לא יהי' עליו רק קדושת דמים יהי' מועיל פדיון וכמו במקדיש נבלה ואכמ"ל

ז) הראב"ד בתורת כהנים הקשה בהא דאמרינן ולא נתחי' לנתחים דהא משמע ביומא (דף כד) דדווקא הראש לא הי' מנתחים ולכן אמרינן הראש באחד והרגל בשנים עיי"ש וכנראה שהבין רבינו דמה שאמר שם הרגל בשנים היינו שהי' מנתחים הרגל לשנים. ובאמת הפי' בשני כהנים. והעירני לזה ידי"נ הגאון ר' מנחם מפראגא נ"י במכתבו

ואולי הראב"ד קשיתי' הא דמבואר בחינוך פ' קרח דכמו שמשורר ששיער במיתה כן כהן שסייע במלאכת חבירו במיתה. עיי"ש וא"כ ע"כ הפי' בשנים היינו שהי' מנתחים הרגל לשנים. דאין לומר בשני כהנים הא אסור לכהן לסייע לחבירו

אמנם בירושלמי פ"ח דנדרים (הלכה א) בהא דשנים בידם שני גזרי עצים אם בכל אחד הי' גוזר אחד או בכל א' הי' שני גזרי עצים לא משמע כן ואכמ"ל

ח) הנה גמירי הלכתא דחטאת שמתו בעליה למיתה. וראיתי להמפרש בנזיר (דף כא.) דדווקא בחטאת בהמה אבל לא בחטאת עוף דחטאת עוף קריבה ועיין בשער המלך הי' מעשה הקרבנות ובשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' קנ"ב) מה שהקשו בזה

ויש להעיר עוד מהא דיומא (דף נו) לא הי' שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומפרש משום חטאת שמתו בעליה עיי"ש ומבואר דאף בעוף הדין כן

אך י"ל למ"ש תוספות חיצוניות משום דתמורת חטאת ליתא בעוף עיי"ש ובשער המלך פ"ה מה' פסולי