זרע אברהם קלז

ואולי דתליא בפלוגתא דרבה ור"י בריש מועד קטן במנכש ומשקה מים לזרעים אי אזלינן בתר מעשיו או בתר מחשבתו ועיי"ש בתוס' וא"כ הכא אי אזלינן בתר מחשבתו הא מחשבתו היא להבעיר ולא לבשל ואם אזלינן בתר מעשיו שפיר קאמר הרא"ש דהטה השמן אחר הפתילה ונתבשל השמן. ועיין בשו"ת שער אפרים (סי') שמפלפל אי מדליק בחמאה אי חייב משום מבשל בשר בחלב ואכמ"ל

ואגב אכתוב מה שראיתי דבר חדש ברבינו גרשום חולין (דף קח) הנדפס בש"ס ווילנא דפי' הא דאמרינן חצי זית בשר אינו לוקה משום בשולו הוא משום דבא מיורה גדולה. ולכן לוקין על אכילתו ולא על בישולו משום דאין בישול אחר בישול. ולוי אמר אף לוקין על בשולו ובאיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו היינו כמאכל בן דורסאי דאז אם מבשל אח"כ לוקין על בישולו ואכמ"ל בזה

ט) ראיתי בספר חמדת שלמה דכתב דכי פטור מקלקל היינו אם מכוין לתקן ורק דמקלקל כמו בההוא דהשוחט חטאת בשבת בפסחים (דף עג) דאיירי בשוגג מדחייב חטאת וכיון דאיהו לקרבן כשר קמכוין ורק דמקלקל חשוב מקלקל משא"כ היכי דיודע שמקלקל חשוב תיקון כיון שרצונו בכך וראי' מהא דיבמות (דף לג) בזר ששימש בשבת דחייב והא הוי מקלקל דזר מחלל עבודה וע"כ כיון דברצונו כך לא חשוב מקלקל וכן בההוא דביצה (דף י"ב) דמבשל גיד הנשה בחלב דאסור בהנאה והוי מקלקל וע"כ משום דיודע קלקולו ואפ"ה עושה חשוב מתקן עיי"ש

ונראה לפענ"ד להביא ראי' לדבריו מהא דחולין (דף ח) השוחט בסכין של ע"ז הוי מקלקל. והקשו התוס' מהא דהשוחט חטאת בשבת דחייב דתיקן להוציא מידי אבר מן החי. עיי"ש ודבריהם תמוהים דלא הקשו מכל שוחט בשבת דמשנה ערוכה היא בפ' כלל גדול (דף עג) דשחיטה מכלל אבות מלאכות וקשה הא הוי מקלקל וע"כ משום דתיקן. ולמה הקשו מהשוחט חטאת דווקא וכמדמה שבספר ראש יוסף עמד בזה

אמנם לפי הנ"ל ליכא לאקשוי מכל חיוב שוחט בשבת די"ל כיון דמתכוין לכך הוי מתקן אף שבאמת מקלקל היא. אמנם בשוחט בסכין של עכו"ם י"ל דאינו מחייב כיון דבע"ז בעינן שיהי' *) נהנה באמת י"ל דחשוב מקלקל ולכך הקשו משוחט חטאת בחוץ לע"ז דחשוב מתקן הרי דהוי תיקן באמת דהא התם אינו מכוין לקלקל ויהי' פטור משום מקלקל. וא"כ דחשוב מתקן ממש ה"נ וז"ב

ובזה נראה ורווחא שמעתתא בהא דמכות (דף כב.) דפריך ולילקי נמי משום זורע ביו"ט. והקשה הגאון בעל אורים ותומים הא כלאים בכרם אסור בהנאה וא"כ הא הוי מקלקל עיי"ש ובזה ליכא למימר דחזי שלכ"א דהרי כלאים אסור שלא כדרך אכילה וז"פ: אמנם להנ"ל דהתם דמיירי במזיד דהרי לוקה ובמזיד דנתכוין לכך לא הוי מקלקל וז"ב

י) בשבת (דף כה) אין מדליקין בעטרן מ"ט אמר רבא מתוך שריחו רע גזרינן שמא יניחנו ויצא אמר לי' אביי ויצא אמר לי' שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה

וראיתי למי שהקשה לפי דעת הרמב"ם בפי' המשניות דהטעם דאין מדליקין בכל הני פתילות ושמנים משום דהאור חשוך ויניחנו ויצא עיי"ש א"כ אמאי לא פריך אביי על כל הני פתילות ושמנים ופריך רק על עטרן דהא לית לי' הדלקת נר שבת חובה

ונראה דלכאורה למה לא קאמר הטעם שמא יטה. ובאמת הרמב"ם בפ"ו מה' שבת (הלכה ) כ' הטעם משום שמא יטה. אך י"ל דיקשה מחלב מהותך דאין מדליקין והטעם רק משום גזירה מהותך אטו שאינו מהותך. והוי גזירה לגזירה דאינו מהותך גופא משום שמא יטה כאשר באמת הקשו כן התוס'. ולכן כתב משום שמא יניחנו ויצא וזה אינו בגדר ס' כדמשמע מפירוש המשניות והוי חדא גזירה

ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דכל זה לדידן דלא גזרינן גזירה לגזירה אבל לאביי לשיטתו דס"ל דגזרינן גזירה לגזירה כמבואר לעיל (דף יא) ולדידי' שפיר י"ל דהטעם הוא שמא יטה בכל פתילות ושמנים ע"כ לא פריך על פתילות ושמנים

ומיושב בזה קו' הגרע"א דלהרמב"ם למה אין מדליקין בחנוכה כיון דאין הטעם רק משום שמא יניחנו ויצא. ולהנ"ל בכל השמנים באמת הטעם משום שמא יטה ורק בחלב מהותך צריך טעם משום שמא יניחנו ויצא ודו"ק: מעשה הקרבנות סימן ע

א) עיין בקדושין (דף נ) ודלמא למיפטר נפשי' מקרבן קאתי ומשני הוי לי' למימר מזיד הייתי יעיי"ש

ויש להעיר הא התוס' ביבמות (דף פז) תמהו דאמאי לר"מ עדים מחייבים קרבן אף דהוא אומר לא אכלתי. והא קיי"ל דחייבי חטאות אין ממשכנין אותן ותי' דדווקא היכי דרוצה בכפרה אבל הכא הא חזינן דאינן רוצה בכפרה עיי"ש. וא"כ למה קאמר הש"ס הוי לי' למימר מזיד הייתי. דלמופטר נפשי' מקרבן הא סגי לי' שיודה להעדים וממילא יפטר דהא חייבי חטאות אין ממשכנין ולא יביא קרבן ולמה לי' למימר מזיד הייתי

ובע"כ צריכין למימר כן לדעת הריטב"א בחי' למכות דמש"ה עדים זוממים אין משלמין את הכופר משום דחייבי כופר אין ממשכנין עיי"ש ולדעת התוס' הנ"ל קשה דע"כ מיירי שמכחיש להעדים דאל"כ ל"ש דין הזמה וכמ"ש הריטב"א בעצמו לענין גלות וא"כ בכה"ג הא שפיר ממשכנין כנ"ל וצ"ל כנ"ל דמ"מ יכולים לומר דלא הפסידו