זרע אברהם קלו

אמרינן סברת אחשבי' כיון דעשה מצוה בעבודה. וגם הולכה הוי מלאכה בשבת ושפיר מצינו דאישתרי לגבי דידי' היינו הולכה. זה הי' נראה לכאורה

אבל מ"מ לעיקר הקושיא אינו מספיק. דבסברת אחשבי' עדיין לא הוי אב מלאכה. ואכתי לא מצינו דאישתרי לגבי' מלאכה שחייבים עליה מיתה וצריך לומר כמו שתרצתי לעיל ואכמ"ל

ו) ובעיקר סברת אחשבי' יש לעיין דיקשה מ"פ בסוכה (דף מב:) טלטול בעלמא דנימא אחשבי' וכמו כן ראיתי בספר שלום ירושלים שהקשה גבי תקיעת שופר דנימא אחשבי'. ולמה אמרינן יצאה תקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה

אולם העיקר נראה דלא שייך אחשבי' אלא בדבר שמצינו בו מלאכה גמורה כמו בשריפת קדשים דמצינו בהו שריפה. אלא דיוצא גם ע"י ביעור כלבים ושאר ביעורים. אמרינן דרחמנא אחשבי' לההוא ביעור כמו אלו עשה המלאכה הגמורה משא"כ בדבר דלא מצינו בה מלאכה גמורה

ובזה יש לתרץ קו' הפני יהושע בפסחים (דף ה') הנ"ל דלמא משום אחשבי' ומה ראי' דר"ע ס"ל שריפה ולהנ"ל ניחא דבמשנה בפסחים (דף כא) איתא וחכמים אומרים מפרר. ויש גורסין מפרר ולא אף מפרר. וא"כ לא משכחת בה מלאכה ול"ש אחשבי' ודו"ק היטב

ז) הדרן להנ"ל דמש"ה לא הוכיח רבא דר"ע ס"ל הבערה לחלק מסנהדרין (דף נא) הנ"ל. משום דלר"ע דס"ל מלכה שאינה צריכה לגופה חייב. לא מוכח מידי כנ"ל

ולפ"ז תתיישב עוד קושיא אחריתי שהקשו מהא דאמרינן בשבת (דף קיד) עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבים ביו"ט דברי ר"ע עיי"ש. וקשה למה לי קרא. הא כתבו התוס' בפסחים (דף ה) בשם הריב"א דאי הבערה ללאו אינו אסור ביו"ט דלאו מלאכה היא. א"כ מוכח איפוא דס"ל לר"ע הבערה לחלק יוצאת. וכבר האריכו בזה עיין אור חדש ושאר אחרונים

ולהנ"ל אתי שפיר דהא במה דפרכינן ביבמות (דף לג) בסוגיא דזר ששימש במאי אי בהקטרה הבערה ללאו. הקשו דלפ"מ דמבואר בירושלמי כיון דרוצה בעכולן כמבשל דמי. א"כ למה לא משני הש"ס דילן ג"כ הכא. וכבר הקשו כן הגאון רע"א בהגהות. וצ"ל דזה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ועיין מנחת חינוך בקונטרס מוסך השבת [שהיא כתב דהוי פסוק רישא דלא ניחא לי' וי"ל דבאמת ניחא לי' רק דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ועיין שעה"מ שהבאתי דמולח חלבים הוי ג"כ מלאכה שאינה צריכה לגופה וה"נ כנ"ל.] ומה דפריך היינו לרבי יוסי לשיטתו דס"ל בשבת (דף לא:) כרבי יהודה דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה [ומירושלמי הזה מוכח דבשרא אגומרי לא הוי משום מכבה דאל"כ לשני דהוי מכבה. *) ובכבוי הא לכ"ע לחלק]. ולפ"ז ר"ע דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה אין ראי' מחלבי שבת דהבערה לחלק די"ל דחייב משום מבשל כנ"ל. ואי דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה י"ל דס"ל חייב. ועיין בבשמים ראש דהוכיח דלר"ע דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא ס"ל ע"כ מלאכה שא"צ לגופה חייב. וממילא דאתי שפיר קו' הנ"ל

ועפ"ז אתי נמי שפיר מה שהעיר בס' מנחת אהרן בהא דיליף רבא דר"ע ס"ל הבערה לחלק דמנ"נ זאת דנהי דזה ודאי דלר"ע הבערה הוי אב מלאכה. מדאמר בפירוש מצינו להבערה שהיא אב מלאכה או מדאסר ביו"ט כמ"ש התוספות בשם הריב"א. אבל מנ"ל דהבערה אתא לחלק. דדלמא אתא לחייב מקלקל בהבערה. וכדיליף מיני' ר"ש בשבת (דף קו). ולחלק נפקא לי' מאחת מהנה. וכדס"ל לשמואל בשבת (דף ע) עיי"ש

ולהנ"ל כיון דתפס רבא במושלם דלר"ע מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב דמה"ט לא יליף רבא דר"ע ס"ל הבערה לחלק מסנהדרין או משבת הנ"ל ממילא דלר"ע ליכא לחייב מקלקל בחבורה בהבערה. למה דחדית לן רש"י בשבת שם דפלוגתא דמקלקל בהבערה תליא בפלוגתא דמקלקל ומאן דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה מקלקל פטור וא"כ לר"ע מקלקל פטור. וע"כ דנפקא לי' לא תבערו לחלק. דאל"כ למה לי' דלחייב מקלקל הא ע"כ סובר מקלקל פטור כנ"ל

ועפ"ז יש להמשיך הג' ש"מ דרבא לעשותם קשורים ותלוים זה בזה דרבא הוכיח דר"ע סובר אין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש"י ויליף לה מנותר. ולכאורה לפי זה לא מוכח מידי דר"ע לית לי' מתוך הא שאני הכא דיליף מנותר וכמו דאין שורפין קדשים ביו"ט ולא אמרינן מתוך ה"נ בחמץ כקו' הרא"ש מלוניל. וצ"ל דבאמת למה לא אמרינן בש"ק מתוך משום דהוי בשרא אגומרי דהוי מכבה. וקשה הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. אלא דר"ע סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. וזה דאמר רבא ש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה. וש"מ הבערה לחלק ולא מוכח ממקום אחר. ומשום דמלאכה שא"צ לגופה חייב ש"מ דלית לי' מתוך ואכמ"ל

ח) הדרן להנ"ל דלר"ע דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב יש בהקטרה משום מבשל

ולפ"ז תתיישב עוד מה שהקשה השאגת ארי' (סי' ע) בהא דאמרינן שם לכשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבים ביו"ט. ומה ראי' דלמא סובר הבערה ללאו ואין אסור ביו"ט ולכך לא מוקי קרא על יו"ט עיי"ש

ולהנ"ל אתי שפיר דהא יש בו גם כן משום מבשל וז"פ

אך יקשה דהא רבי ישמעאל קרא והטה וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה. ולכאורה למה לא אמר שתי חטאות משום הבערה ומשום מכבה. וע"כ דסובר דהבערה ללאו. או דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. והדרא קו' הנ"ל לדוכתא. ובלא"ה הא דלמא סובר ר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור

שוב מצאתי בתוספות הרא"ש שתי' כן קו' התוספות דיבמות (דף ו.) בהא דאמר שם דסובר כרבי יוסי דהבערה ללאו יוצאת. והקשו דהא רבי ישמעאל קרא והטה ואמר כשיבנה וכו' ותי' דכשקרא והטה השמן אחר הפתילה נתבשל השמן וחייב משום מבשל עיי"ש והיא כדברי הירושלמי הנ"ל. ועיין שו"ת חתם סופר יו"ד (סי' צב) שכ' דלא לשתמיט בשום מקום דהנותן שמן בנר שיהי' חייב משום מבשל עיי"ש. והרי לפנינו דברי רבינו הרא"ש. ודעת הירושלמי הנ"ל. ושהוא דעת רבי ישמעאל הנ"ל: