זרע אברהם קלה

לגבה. שחיטה הא כשרה בזר וגם נשים כהנות שוחטות דלא גרעה מזר. ואי בהקטרה הבערה ללאו ומה שייטי' דלאו לענין חיוב מיתה שתדון משום הכי בשריפה. ומוכח דר"ע סובר הבערה לחלק יוצאת עיי"ש

ויש ליישב בפשיטות לפמ"ש השער המלך בפ"ו מה' ביאת מקדש (הלכה י) דמשמע מדברי רש"י יבמות (דף לג:) דאף דשחיטה בזר כשרה. מ"מ שבת *) לא אישתרי שחיטה לזר יעיי"ש. וא"כ שפיר אמר איהו דאישתרי שבת לגבי' משא"כ לגבי דידה לא אישתרי שבת לגבה אפי' אי נימא שחיטה בזר כשרה והאי דיבמות היינו דאיסור זרות ליכא אבל איסור שבת איכא וכאמור

ולעיקר הקושיא נראה לפי עניות דעתו ע"ד הפלפול דהא כבר הקשו דמה פריך הש"ס זר ששימש בשבת במאי ולמה לא מוקי לה במליחת חלבים דבעי כהונה ולהר"ן בביצה חייב עליהם משום מעבד דל"ש אין עיבוד באוכלין דלאו אוכלא היא עיי"ש. ולא מבעיא למה שתי' בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת ח' (סי' מג) דלא מוקי בהכי משום דמליחה אינו אלא בראשו של מזבח. ור"ש הא סובר אין איסור חל על איסור ולא חל איסור שבת על איסור המעלות עיי"ש. וא"כ ודאי דניחא קושיא הנ"ל דהא מצינו דאישתרי גבי דידי' מליחת חלבים. מה דלא אישתרי לגבי דידה. אלא אפילו למה שתי' בס' שער המלך בה' יו"ט דלא מוקי בהכי משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ורבי יוסי מרא דהאי ברייתא הא סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. וא"כ ליכא למוקמא בהכי דא"כ מה טעמא דרבי יוסי עיי"ש. נמי ניחא די"ל דר"ע סובר **) מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וא"כ שפיר אשכחן מה דאישתרי לגבי דידי' ולא לגבי דידה והיינו במליחת חלבים ואינו מוכח דסובר הבערה לחלק יוצאת והוצרך שפיר רבא להוכיח ממקום אחר והיינו מדאמר מצינו להבערה שהיא אב מלאכה כנ"ל

ד) עוד יש לומר דלכאורה קשה דמה פריך הש"ס אי בהקטרה הבערה ללאו יוצאת דהא איכא ג"כ כיבוי ***) כמו בשרא אגומרי כמבואר בביצה (דף כב) גבי מהו לעשן עיי"ש ברש"י אך כיבוי הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ושפיר פריך הש"ס זר ששימש בשבת. אי משום כיבוי הא לרבי יוסי מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואי משום הבערה הבערה ללאו יוצאת אבל ר"ע הא י"ל דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. וא"כ שפיר מצינו דאישתרי גבי דידי' והיינו מלאכת כיבוי דיש בהקטרה. ומיושב קו' המ"א הנ"ל

ה) עוד נראה דלכאורה מה פריך אי בהולכה טלטול בעלמא היא דנימא דרחמנא אחשבי' למלאכה. וכה"ג כ' רש"י בביצה (דף כז.) דגם ביעור כלבים חשוב הבערה מה"ט דאחשבי' עיי"ש ובפסחים (דף מו) דאפי' שאר ביעורים אסור אף שלא עשה שום מלאכה עיי"ש ולמ"ש בשו"ת נודע ביהודא מהדו"ק או"ח (סי' טו) דר"ע ור"ש לית להו סברת אחשבי' ליישב קצת

אך נראה דבר חדש דהיכי שייך אחשבי' היינו בעשה מצוה ולכך אף שלא עשה שום מלאכה בעשיית המצוה ההיא. אמרינן רחמנא אחשבי'. והמצוה עושה הדבר למלאכה משא"כ היכי דלא עשה שום מצוה. וא"כ בזר ששימש בשבת לא שייך אחשבי' דהא באמת לא עשה שום מצוה דזר שעבד עבודה חילל ול"ש אחשבי'

וכל זה הכא אבל בכהן שעבד עבודה ועשה מצוה שפיר