זרע אברהם קלד

שלא אליבא דהלכתא [דהא באמת קיי"ל דהבערה לחלק יוצאת] דסובר כרבי יוסי הוי לי' למימר דסובר מקלקל בהבערה חייב וצריך איפוא לא תבערו לחייב מקלקל ולעולם סובר דהבערה לחלק יוצא וכמו שהוא אליבא דהלכתא. ולשיטת רש"י בשבת (דף קו) דדין זה אי מקלקל בהבערה חייב תליא בפלוגתא בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה ומאן דמחייב מקלקל בהבערה סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. אתי שפיר דהא שמואל סובר כרבי יהודה בדין מלאכה שאינה צריכה לגופה וכמבואר בשבת (דף מב.) דסבר לה כרבי יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עיי"ש וא"כ ליכא לאוקמא דשמואל מחייב מקלקל בהבערה. כיון דסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אמנם לשיטת התוספות שם דלאו הא בהא תליא קשה כנ"ל *) וצ"ע

ולעיקר הקושיא נראה למה דמבואר בביצה (דף כב.) דסובר שמואל שם דמותר לעשן אף דמבעיר הבשמים ועיין בתוס' שם ד"ה על דזה למ"ד הבערה ללאו יוצאת ומוכח דסובר שמואל הבערה ללאו מהך דביצה הנ"ל דמה"ט מותר לעשן [אך צ"ע מדברי התוספות ישנים שבת (דף כט דבכבוי לכ"ע לחלק יוצאת. והתם הא קא מכבה] ושפיר מוקי שיטת שמואל דסבר כר"י כנ"ל

ויש לעיין בדברי התוספות ביצה (דף כג) בד"ה על דמייתי ירושלמי מהו לאדלוקי נר של בטלה ביו"ט ר' יוסי אוסר ורבנן שרו והטעם מאן דאסר סבר הבערה לחלק יוצאת עיי"ש והרי רבי יוסי סובר בש"ס דילן דהבערה ללאו. ודוחק דהירושלמי חולק בזה אש"ס דילן. או דהתם אמורא וצ"ע

ב) והנה יש לתמוה על התוספות דשבת (דף קו) הנ"ל דרבי שמעון סובר דקרא דלא תבערו אתא לחייב מקלקל בהבערה וחילוק מלאכות יליף ממחללי' מות יומת כמו דיליף שמואל. דהא בב"ק (דף עא) וכתובות (דף לד) פריך לרבי שמעון דפוטר שוחט בשבת משום ד' וה' דהא שיטת שבת שחיטה הראוי' היא. ושני לה דסובר לה כרבי יוסי הגלילי דמעשה שבת אסור מושמרתם את השבת. והרי בגמרא שם אמרינן יכול אפי' בשוגג תלמוד לומר מחללי' מות יומת. הרי דמאן דסובר דמעשה שבת אסור מקרא הנ"ל לדידי' קרא דמחללי' מות יומת קאי על מזיד. ושמואל הא מוקי להך קרא על שוגג דיליף מיני' חלוק מלאכות והיינו לחטאת ומות יומת בממון כמבואר בשבת (דף ע') הנ"ל ואיך סובר רבי שמעון כשמואל בזה

ויש לתרץ דלכאורה קשה בש"ס דב"ק ודכתובות הנ"ל דמה פריך שוחט בשבת שחיטה הראוי' היא דלפי דעת הר"ן בחולין פ"ק על משנת דהשוחט בשבת חולין (דף י"ד) דלכך לא הוי מומר בתחילת שחיטה משום דתחילת שחיטה הוי מקלקל יעיי"ש וכל זה לא שייך לרבי שמעון דס"ל מקלקל בהבערה חייב וכן בחבורה וא"כ מה פריך כנ"ל וכבר הקשה כן בהפלאה שם עיי"ש

אמנם למה שביארו התוספות בשבת שם ד"ה חוץ וכו' דלר' יוחנן לא מחייב ר' שמעון מקלקל בחבורה היכי דהוי מקלקל גמור ורק לרבי אבוהו מחייב רבי שמעון מקלקל בחבורה אפילו היכי דלא הוי שום תיקון דהוי מקלקל גמור עיי"ש וא"כ י"ל דסוגיא דכתובות אתיא כרבי יוחנן ומשום הכי אמרינן דסובר כרבי יוסי הגלילי. ולק"מ דהוי שחיטה מומר. דהא הוי מקלקל גמור דפטור אפי' לר"ש אבל לרבי אבוה לא תקשה קו' הש"ס די"ל דהוי מומר. והוי שחיטה שאינה ראוי'. ואינו מוכרח דסובר דמעשה שבת אסור כרבי יוסי הגלילי ולדידי' אתיא סוגיא דשבת (דף ע') הנ"ל כהוגן דיליף ממחללי' חילוק מלאכות ואשוגג כשמואל. ואין לומר דיקשה לרבי יוחנן מהיכי יליף רבי שמעון חלוק מלאכות כיון דמאחת מהנה לא משמע לי' כמו שכתבו התוספות ואי דיליף מחללי' הא איהו מוקי קרא על מזיד לרבי יוחנן וכהך דבב"ק ודבתובות הנ"ל יש לומר דיליף מקרא דבחריש ובקציר ואי דהוי שני כתובים כמ"ש רש"י יש לומר דס"ל ש"כ הבאים כאחד מלמדין ודוחק

ג) עיין בפסחים (דף ה) רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי היא אומר לא תעשה כל מלאכה ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה. אמר רבא שמע מינה וכו' הבערה לחלק יוצאת עיי"ש

וראיתי בספר מנחת אהרן בחדושיו לסנהדרין (דף נא.) שהעיר דבלאו הכי מוכח דרבי עקיבא הכי ס"ל. וזהו מברייתא דשם (דף נ:) ת"ר ובת איש כהן כי תחל וכו' יכול אפילו חיללה את השבת וכו' ובגמ' שם (דף נא.) חיללה שבת בת סקילה וכו' סלקא דעתך אמינא איהו דאשתרי ליה שבת לגבי עבודה אבל היא דלא אישתרי שבת לגבה אימא תדון בשריפה קמ"ל. ומבואר שם דהך ברייתא **) ר"ע היא כפירש"י שם. ומוכח איפוא דר"ע סובר הבערה לחלק יוצאת דאי לא כן לא משכחת לה עבודה במלאכה שבמיתה דאישתרי לגבי' ולא לגבי דידה וכדפריך הש"ס יבמות (דף לג:) על ברייתא דזר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה אי בהקטרה הא אמר רבי יוסי הבערה ללאו יוצאת עיי"ש וה"נ היכי משכחת לה עבודה במלאכה שבמיתה דאישתרי לגבי' ולא