זרע אברהם קלא

זמן לבו ביום וכמבואר בזבחים (דף יב) דלילה לקדושה ויום להרצאה. וכ"ש לבו ביום ממש עיין מנחות (דף ה). מ"מ לפמ"ש המוהרש"א ביצה (דף ו) דעגל שיום השמיני שלו יו"ט למאן דאית לי' מוקצה אסור לשוחטו ביום טוב כיון דבין השמשות הי' אסור. וא"כ לא מצי לשנוי כה"ג דעדיין יקשה לרבה דאית לי' מוקצה דאורייתא. וא"כ פסול לקרבן וכמבואר בפסחים (דף מח) הביא שה מאפר ושוחטו ביו"ט מהו. וא"כ אין ראי' כנ"ל

אך ראיתי מקשין על דברי המוהרש"א מדברי התוס' עירכין (דף יח) שהביאו דברי הי"מ דאין אנו מתחילין מנין שנתו אלא מיום הרצאה ומשכחת לה תמידין בר"ה עיי"ש והשתא הא יקשה לרבה דאית לי' מוקצה דאורייתא. דהרי כיון דיום השמיני הוא ר"ה הו"ל מוקצה לדעת המהרש"א אמנם למה דנראה מדברי המוהרש"א דלמאן דמתיר אפרוח שנולד ביום טוב משום דמתיר עצמו בשחיטה ה"ה בעגל שיום השמיני שלו ביו"ט מותר א"כ י"ל דרבה ס"ל כשמואל ור"י ואכמ"ל

ז) עיין זבחים (דף יב) תנא דבי ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר וכו' לילה לקדושה יום להרצאה יעיי"ש

והנה מדברי התוספות לקמן (דף קיד:) ד"ה היתר וכו' שכתבו וז"ל וי"ל דאסור להקדישם וכו' דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא מקודם לכן לא וכו' עכ"ל משמע דאפילו בליל שמיני אסור להקדיש דדוקא מיום השמיני ואילך ובגליון הש"ס להגאון רע"א מציין לעיין ביומא (דף סג:) וכוונתו מבואר דשם מבואר דאפילו בלילה אסור להקדיש דהא אמרינן שם מנין אף להקדיש ת"ל לקרבן וגו' והיינו הקרא דמיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וגו' ומשמע דאפי' בליל ח' אסור. וכדדייק הש"ס מיום השמיני דאפילו ליל ח' אסור. דרק מקרא דשבעת ימים מרבינן דליל ח' נכנס להתעשר

אבל יש להעיר דלמה לא כתבו התוספות דר"ש יליף כמו דיליף רבי אפטוריקי ובליל ח' מותר להקדיש וכמו במעשר דליל ח' נכנס לדיר להתעשר דלילה לקדישה ויום להרצאה וה"נ לר"ש ומנא להו דלר"ש אסור להקדיש אפילו ליל ח'

ונראה לפמ"ש בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סי' שמג). שהקשה בהא דר' אפטוריקי דרמי קראי אהדדי. ומפיק מיני' דלילה לקדושה ויום להרצאה דאכתי קשה מקרא דפ' משפטים דכתיב נמי שבעת ימים יהי' וגו' ביום השמיני וגו' ושם אי אפשר לומר לילה לקדושה דהא איירי בבכור דמרחם קדוש ותי' כיון דהאי קרא מוקמינן נמי למעשר בהמה י"ל דשבעת ימים קאי אמעשר בהמה

ולפ"ז לר"ש לשיטתו דס"ל מעשר קדוש לפני זמנו וע"כ דהאי קרא לא קאי אמעשר בהמה בע"כ דאי אפשר לדייק כדדייק ר' אפטוריקי דלילה לקדושה ע"כ גם ליל ח' אסור להקדיש ודו"ק

ח) עיין מנחת חינוך (מצוה רצג) שתמה על הכסף משנה שעמד על הרמב"ם שהשמיט הך דינא דרבי אפטוריקי דליל שמיני נכנס לדיר להתעשר. ותמה אתמיהת הכסף משנה הא הטעם משום דלילה לא הוי מחוסר זמן א"כ הרמב"ם דפסק כחזקי' בחגיגה (דף ט.) דלילה מחוסר זמן שפיר השמיטו. ולכאורה קו' עצומה על הכ"מ

אך לפמ"ש הטורי אבן דף שהקשה דרבי אפטוריקי אדרבי אפטוריקי. ותי' דדווקא התם ס"ל דלילה לא הוי מחוסר זמן משום דביום חזי להקרבה. ממילא גם בלילה לא הוי דחוי. דהלילה טפלה ליום. אבל הכא דביומו לא חזי ושנימא דלילה הוי כמאן דאיתא בפני עצמו כולי האי לא אמרינן עיי"ש. וא"כ הוא גופא קו' הכ"מ אמאי לא פסק הכא כרבי אפטוריקי ומשום דשאני הכא דהלילה טפלה ליום אף דבמקום אחר פסק דלילה מחוסר זמן שאני הכא דהלילה טפל ליום מהראוי שלא יהי' מחוסר זמן ואתי שפיר: מילה סימן סח

א) ביומא (דף פה) מה מילה שהיא אחד מאבריו של אדם דוחה שבת ק"ו לכל גופו. ופירש"י ז"ל דמילה דוחה שבת לפי שחייבים עלי' כרת לאחר זמן יעיי"ש וכלשון רש"י כ"ה בתוספתא פט"ז דשבת רבי אליעזר אומר מילה דוחה שבת מפני שחייבים עליהן כרת לאחר זמן. חזינן דזה מקרי פקוח נפש ממה דחייבים כרת על מצוה זו. וכמו דפקוח נפש דוחה שבת מהראוי שגם מצוה שיש פקוח נפש בבטולה שידחה שבת

ויש לעיין לפי זה. דלפי זה למה לא ידעו בני בתירה שפסח דוחה שבת עיין פסחים (דף סט.) והרי יש כרת בבטולה והוי כמו פקוח נפש וכמו דמילה דדחי מה"ט שבת

אך י"ל כיון דמבואר בכמה מקומות בתורת כהנים ובספרי ונכרתה ולא הצבור דאין הצבור נכרתין וכעין זה בב"ב (דף קטו) גמירי דלא כלה שבטא. א"כ אם כל הצבור לא יעשו פסח אם חל בשבת ליכא כרת דאין הצבור נכרתין ע"כ סברו דפסח לא דחי שבת כנ"ל

ומיושב לפ"ז קו' התוס' ביומא (דף נא) דמנ"ל דפסח דוחה שבת אפילו ביחיד כגון שרוב הצבור זבין הא מתמיד גמרינן ונימא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון עיי"ש וכן הקשו מנ"ל דפסח שני דוחה שבת למ"ד דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בהיקש עיי"ש

ולפי הנ"ל ניחא דביחיד דאיכא כרת בלא"ה ידעינן מק"ו הנ"ל וכמו מילה ומשום דהוי פקוח נפש ומכ"ש פסח שני דאפילו למ"ד אין שוחטין את הפסח על היחיד מ"מ בפסח שני מודה וכדאיתא התם [וצ"ע מסוגיא דפסחים (דף צה) ורבנן האי יעשה אותו וכו' שאין שוחטין את הפסח על היחיד והאי קרא בפסח שני כתיב] ומיושב קו' התוס'

אמנם דברי התוספתא אינם מובנים דהא קיי"ל דרק מילה בשמיני דוחה שבת. ואי נימא משום דיש בה כרת לאחר זמן גם מילה שלא בזמנה ידחה שבת מהאי טעמא. וכבר עמד על זה הכ"ת שם

אך נראה למה דמבואר ברוקח ה' לולב (סי' רכ) דמילה