זרע אברהם קכט

ג) ובדרושי כתבתי על הפסוק בפ' בשלח ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' ניסי. נראה הא דלא בנה מזבח בשעת קריעת ים סוף ויציאת מצרים. היינו עפ"י הגמרא מס' סנהדרין ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להקים להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה עיי"ש ולזה אמר ליהושע צא והלחם בעמלק דהוא יהי' מלך ועתיד להכניסם לארץ ואח"כ בנה מזבח וקיים בזה ג' מצות הנ"ל

ד) ואכתוב עוד בהא דיומא (דף טו) דס"ל לר"ש איש המצפה דמשנה בתמיד ובמזרחות צפונית נותן מזרחית צפונית ובמערבית דרומית נותן מערבית ואח"כ דרומית ויש לעיין אם זה דווקא בתמיד של שחר דבי' כתיב קרא ושעיר עזים אחד לחטאת וכו' אבל לא בתמיד של בין הערבים ויתכן דמש"ה אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר (עיין מנחות (דף נ) עיי"ש) משום דמקודש יותר תמיד של שחר דיש בי' מעשה חטאת

והנה בגמ' לא פריך דמה עבדו רבנן בהאי קרא כדרך הש"ס בכל מקום ועמד בזה בס' גבורת ארי אמנם הדבר מבואר בירושלמי הוריות פר של ר"ח יוקדם לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא לית את יכול על עולת התמיד יעשה סמכו לעולת התמיד והיינו דס"ל על בסמוך לרמז דהשעיר קרב קודם ופשוט: מחוסר זמן סימן סז

א) עיי' ספר מנחת חינוך (מצוה רפב) דחידש דאף דקיימא לן דקטן ערל מותר לסוכו בשמן של תרומה ומשום דערלות שלא בזמנו לא מעכבה כמבואר ביבמות (דף עא.) וכמו שפסק הרמב"ם מ"מ ליל שמיני למילתו אסור ומשום דלילה לא הוי מחוסר זמן עיי"ש

ובאמת הדבר מפורש בירושלמי פי"ט דשבת (הלכה ה) ליל שמיני מה את עביד לי' ממה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרת ליל שמיני כשמיני ועיי"ש דאיירי לענין לסוכו בשמן של תרומה עיי"ש

ועפי"ז נראה לי דלדידן דקיימא לן דליל שמיני אינו נכנס לדיר להתעשר ומשום דלילה מחוסר זמן ה"ה לענין זה חשוב מחוסר זמן וז"פ

ועפ"ז נראה דין חדש דנמול בליל שמונה צריך הטפת דם ברית אפילו להפוסקים דנמול תוך ח' יצא וא"צ להטיף ממנו דם ברית. מ"מ בליל ח' צריך הטפה לכ"ע שהרי הטעם דנמול תוך ח' א"צ הטפת דם ברית ובגר צריך משום דשאני גר שהי' לו ערלה משא"כ קטן תוך ח' דערלות שלא בזמנו הא לא חשיבה ערלה וא"כ ליל ח' דהי' לו ערלה דלילה אין מחוסר זמן שפיר צריך הטפת דם ברית ולדידן דקיי"ל דאפי' ליל ח' אין נכנס לדיר להתעשר דלילה מחוסר זמן ה"ה נמול ליל שמונה א"צ הטפת דם ברית כנ"ל

ומיושב בזה המשנה מגילה (דף כ) וכולן משעלו עמוד השחר כשר עיי"ש דמשמע דמקודם זה פסול. והרי נמול תוך ח' כשר. ולמ"ש ניחא דנמול תוך שמונה בליל שמיני צריך הטפה לכ"ע ומשום דלילה אין מחוסר זמן כנ"ל

אך תקשה על זה [וכבר ראיתי למי שהעיר בזה] דאי נימא כסברא הנ"ל דליל שמיני אסור. מה פריך הש"ס ביבמות (דף עא.) מהא דתנן אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשי' ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה. בשלמא עבדיו משכחת לה דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' כגון דזבנינהו ביני וביני אלא זכריו דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' היכי משכחת לה לאו דאתיליד בין עשי' לאכילה ושמע מינה ערלות שלא בזמנו הוי ערלות. ולדברי הירושלמי הנ"ל משכחת לה בפשיטות דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' כגון דיום ח' שלו היא ביום ראשון דפסח וא"כ בע"פ שהוא ז' שלו הרי הוי עדיין שלא בזמנו ולא חשוב ערל ואמנם בלילה דהוי שעת אכילה חשוב ערל ומשום דלילה אין מחוסר זמן ומשכחת לה שפיר דאיתנייהו בשעת אכילה ולא בשעת עשי' ומנ"ל מזה דערלות שלא בזמנו הוי ערלות והוא קושיא עצומה לכאורה

ונלע"ד לחומר הנושא עפ"י מה שכתב *) המקנה בקדושין ופני יהושע שם דקודם מתן תורה הי' הלילה הולך אחר היום שעבר עיי"ש

ומאז תרצתי בזה קו' התוס' ברכות (דף ח:) ד"ה כאלו וכו' דמה קשיא לי' להש"ס וכי בתשעה מתענים דלמא הכי קאמר קרא בתשעה לחודש בערב היינו ליל עשירי והיינו משחשך היום של ט'. וכמו בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות דהיינו ליל שלמחרתו טו. וה"נ בתשעה לחודש בערב שלמחרתו יום עשירי. עיי"ש

ולהנ"ל אתי שפיר דקרא דבערב גבי מצות דנאמר קודם מתן תורה [ועיין פסחים (דף צא) דקרא זה קאי על פסח מצרים עיי"ש] שפיר נקרא ארבעה עשר גם בערב ושפיר כתוב בארבעה עשר בערב. אבל קרא דאך בעשור לחודש וגו' גבי יום הכפורים דנאמר אחר מתן תורה אם נימא דהכוונה רק על ליל עשירי למה קרי לי' בתשעה לחדש והלא עשירי היא וא"כ פריך שפיר וכי בתשעה מתענים דבלילה יום עשירי לחודש היא וא"ש

ולפ"ז מיושב קושיא הנ"ל ג"כ כיון דקרא דאז יאכל בו נאמר קודם מ"ת וגזירה שוה זו נתקבלה אז שהי'