זרע אברהם קכז

ולהנ"ל מיושב היטב די"ל דרבי ישמעאל ס"ל הבערה ללאו יוצאת [ואף שכתבו התוס' דמוכח דרבי ישמעאל ס"ל הבערה לחלק מדאמר כשקרא והטה כשיבנה בית המקדש אביא חטאת. כבר כתבו האחרונים די"ל דבהטי' איכא משום מבשל *) ולכ"ע חייב כרת. ואדרבא ראי' מדלא אמר שיביא שתי חטאות מוכח דס"ל ללאו] וכמו דחזינן ביבמות (דף ז) דר"ל דרבי ישמעאל ס"ל כרבי יוסי וא"כ על יו"ט א"צ קרא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וצריך קרא על שבת דלא הוי כ"א ל"ת כנ"ל

ואגב אכתוב מה שהעירו האחרונים בהא דיבמות טעמא דכ' רחמנא עליה וכו' הא אין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. והא נ"מ לפחות מבן כ' דליכא כרת וכמ"ש האחרונים עיי"ש. ונראה דהא שיטת רש"י יבמות (דף מט) דהיכי דאינו תופס ה"נ מפקיע ומה"ט למ"ד אין קדושין בחייבי לאווין אם נעשה חייבי לאווין אחר הקדושין נפקעו הקדושין למפרע. וא"כ הא קדושין לזמן לא מצינו כמ"ש הר"ן בנדרים (דף כט) א"כ בקטן כשנעשה אח"כ בן כ' נפקע הזיקה. ובלא"ה י"ל דמ"מ יש בו סרך כרת. וכמו דפריך על מילה אף דליכא כרת עד שימות ועכ"פ קטן אין בו כרת כמו שהעיר הריטב"א ותי' דמ"מ הלאו יש בו כרת ואכמ"ל

יג) ואגב אכתוב בהא דש"ס ר"ה (דף ט) בחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות וכו' יצא קצירת העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת עיי"ש בכאן הקשה הגאון רא"ב ז"ל קושיא מושכלת על הא דמנחות (דף ס"ה) דמייתי כמה ראיות להוציא מלבן של צדוקים דממחרת השבת היינו מוצאי יו"ט ולא כדעתם הכוזבות דהיינו מוצאי שבת בראשית והא מהכא ג"כ מוכח דאי מוצאי שבת לעולם חול הוא והיכי משכחת לה שידחה את השבת דהא לא מיקלע בשבתא

ונראה פשוט דבאמת למה לא נימא יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את יו"ט וצ"ל הא לדידן האי קרא מיירי במוצאי יו"ט. וא"כ לדעת הצדוקים י"ל דמשכחת לה קרא שחל פסח בשני בשבת וא"כ יו"ט האחרון הוא ביום א' ושפיר צריך קרא שדוחה יו"ט וז"פ

יד) ועיין תוס' חולין (דף עח) דתמהו ל"ל קרא דאותו ואת בנו נוהג בקדשים דליכא למימר דאיצטרך היכי דאין לו אלא הוא דהו"א עשה דוחה ל"ת [ולשיטת התוס' עירובין (דף ק) כשבא ע"י פשיעה אינו דוחה בלא"ה לק"מ] דהא הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה דמחוסר זמן הכתוב נתקו לעשה עיי"ש

וראיתי להמנחת חינוך (מצוה ) שתמה דהא אי עשה דוחה ל"ת ממילא לא הוי מחוסר זמן דהכא הא דהוי מחוסר זמן הוא מחמת הלאו דאותו ואת בנו לא תשחטו וגו' ואם נימא דדוחה שוב לא הוי מחוסר זמן ושאנו מחוסר זמן דז' ימים דבעצם אין זמנו קודם הח' ונשאר בצ"ע

ונראה למה דאמרינן ביומא (דף סד) ל"ד לרבות שעיר המשתלח ופריך למה לי קרא הא אין הגורל קובע לעזאזל אלא בראוי לשם ומשני שם רבא כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט את אמו ביום הכפורים וכי האי גווני מי אסיר לא תשחטו אמר והא לאו שחיטה היא הא אמרי במערבא [וי"ל הכוונה למה דאיתא בירושלמי פ"ט דסוטה (הלכה ) לענין עגלה ערופה וכו' עיי"ש] דחייתו לצוק זה שחיטתו עיי"ש

ולכאורה למה לי קרא בלא"ה אסור מחמת אותו ואת בנו וצ"ל כמ"ש התוס' הנ"ל דהוי אמינא כיון דאין לו אחר אתי עשה ודחי ל"ת וא"כ צריך קרא דל"ד דאינו דוחה. וא"כ לק"מ קו' המנחת חינוך דנימא עשה דוחה דלהדיא גלתה התורה דאינו דוחה ל"ת. ובזה י"ל בעיקר קו' התוס' הנ"ל דלמה לי קרא דאותו ואת בנו נוהג בקדשים דמהיכי תיתי שלא ינהוג. ולהנ"ל י"ל דצריך קרא דגם במקום דלא הוי שחיטה כמו בשעיר המשתלח דלא נשחט ורחמנא אמר לא תשחטו אפ"ה נוהג דין אותו ואת בנו ומשום דדחייתו לצוק זה שחיטתו. ובזה ניחא דתיכף אחר קרא דירצה לקרבן אשה לד' כתוב אותו ואת בנו לא תשחטו. והיינו משום דמקרא דל"ד הא מרבינן שעיר המשתלח [ולמה דמוקי רבא דמיירי באותו ואת בנו] ולזה אמר תיכף אח"ז אותו ואת בנו לא תשחטו והיינו אפילו שחיטה כזו דשל שעיר המשתלח מ"מ אסור כנ"ל

ועפ"ז יובן היטב מה דאמרינן בחולין (דף קטו) אותו ואת בנו ליתסר [ מלא תאכל כל תועבה] דהא תעבתי לך ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ופי' התוס' מדאיצטרך קרא דביום השמיני וגו' והדבר תמוה דשאני התם דלא נעבדה בו עבירה כלל וצריך הכתוב לאוסרו לגבוה קודם ז' ימים ומה עבירה נעשה בו הא ממילא הוי מחוסר זמן מחמת הלידה וכמדומה שכבר עמדו בזה

ולהנ"ל למה שבארתי הכוונה הכי מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה היינו קרא דל"ד הנ"ל דאסרה רחמנא אותו ואת בנו לשעיר וכגון דשחט אמו ביום הכפורים **) דבזה שפיר נעבדה בו עבירה מכלל דלהדיוט שרי ודו"ק

טו) עיין תוספות גיטין (דף מא) הקשו דליתי עשה דפרו ורבו ולדחי לאו דלא יהי' קדש. ותי' דבדידה ליכא עשה דאינה מופקדת וכו' עיי"ש והכוונה כיון דבדידה ליכא עשה ויש לאו לא דחי וכההוא דכתובות (דף א אי אמרה ל"ב וכפי' הר' עזריאל שם ולכן יש לתמוה על מ"ש הצל"ח ברכות (דף כב) דאף לשיטת דשפחה מדאורייתא אסורה מ"מ היא אינה מוזהרת עליו דהשוה הכתוב אשה לאיש בבנות ישראל נאמר עיי"ש א"כ מה תי' התוס' דבדידה ליכא עשה הא בדידה ליכא גם הל"ת אבל יש לתרץ דברי הצל"ח בהקדם מה שיש להעיר בדברי התוס' חגיגה (דף ב) שהקשו נמי קו' התוס' דגיטין הנ"ל ותי' ב' תרוצים או דאפשר לקיים שניהם מ"י כפי' או דלא הוי בעידנא ותי' השלישי הנ"ל השמיטו והלא דבר היא אך לפי הנ"ל יתכן דשם הא כתבו התוס' דאפילו ישא שפחה מ"מ אינו מקיים פו"ר דאינן מיוחס אחריו ורק כיון דיכול לקיים שבת כל דהו לא כייפינן עיי"ש וא"כ מה שהקשו אח"ז דניתי עשה