זרע אברהם קכה

אך נראה דהא דדרשינן לחייב את המאכיל כאוכל והיינו כאוכל ממש וכמו באוכל ממש יש בו מלקות ה"נ במאכיל.*) ואי משום הנאה הא אין לוקין על הנאה לדעת הרמב"ם וא"כ שפיר צריך קרא לחייב המאכיל כאוכל והיינו דהוי כאוכל ממש ודו"ק

ד) ואגב אכתוב בהא דב"ק (דף מא) דפריך מאחר דכתיב סקל יסקל השור איני יודע שהיא נבילה ונבילה אסור באכילה עיי"ש והקשה בספר מנחת חינוך (מצוה נב) דלמה לא נימא דסקילתו זו היא שחיטתו וכמו דאמרינן ביומא (דף סד) גבי שעיר המשתלח דחייתו לצוק זו היא שחיטתו עיי"ש

ונראה דהנה המקנה בקדושין (דף נו) כ' לחדש דאפילו לר"י הגלילי דאין לוקין על לאו דנבילה מ"מ בשור הנסקל מודה דהא בית הסקילה הוא גבוה שתי קומות והוי נמי טריפה עיי"ש וכ"כ בפנים יפות פ' משפטים יעיי"ש

ולפ"ז שפיר פריך דאף דנימא דזו היא שחיטתו אבל עכ"פ אסור באכילה משום טריפה דודאי הסברא דדחייתו זו היא שחיטתו היינו לטהר מידי נבילה אבל אכתי טריפה הוי וכמו שביאר בספר הנ"ל. ואי דנימא דגם לענין שעיר המשתלח הוי טריפה דלא הי' מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים והוי טריפה א"כ מה אמר ביומא דדחייתו זו הוא שחיטתו הא שם לענין אותו ואת בנו סגי במה דלא הוי נבילה כמבואר בחולין (דף פה) דלענין אותו ואת בנו שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה אבל בב"ק שפיר פריך דעכ"פ אסור באכילה משום טריפה כנ"ל

ועיין באור חדש סוגיא דחזקי' שהעיר דל"ל קרא דטריפה מותר בהנאה, ות"ל דאי אסור בהנאה ל"ל קרא דיעמד חי ולא טריפה כמ"ש הרמב"ם והא מבואר ביומא (דף סז) דאברי שעיר המשתלח מותרים בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואי טריפה אסור בהנאה הוי שלח לתקלה עיי"ש ולא ידענא דודאי למסקנא דטריפה מותרים בהנאה ואי אברי שעיר המשתלח יהי' אסור הוי תקלה דהמוציא יסבור שהיא טריפה משא"כ אי נימא דגם טריפה אסור לא הוי שום תקלה כל עיקר וז"ב

ה) בתוס' פסחים (דף כג) תמהו דמה פריך והרי דם דנימא כשהותרה נבילה הותר גם דמה ובצל"ח תמה דלמא הותר ע"י בישול דדם שבישלו אינו עובר עליו עיי"ש ולמ"ש קצת האחרונים דהא דדם שבשלו אינו עובר משום דהוקש למים ודרשינן מה מים שלא נשתנו וכדאיתא בע"ז (דף לז) ובסוטה (דף טו) ועיין ירושלמי פ"א דשבת וא"כ לפי הס"ד דלא ידע מההיקש גם דם שבשלו עובר עליו ושפיר תמהו התוס' ואכמ"ל

ו) שיטת הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על הנאה יעוין בפ"ח מה' מ"א ובחינוך (מצוה שדם). וראיתי בס' מחנה אפרים [הובא בשעה"מ מה' יסוה"ת] שהביא ראי' לשיטת הרמב"ם מהא דמכות (דף כב דמוקי לה כגון שבשלה בעצי הקדש ולמה לא מוקמינן שבשלה בעצי ערלה או בקשין של כלאי הכרם ובע"כ משום דעל הנאה לא לקי יעיי"ש

ולענ"ד יש לתרץ דלהכי לא מוקי לה שבישלו בעצי ערלה ומשום הנאה דהא הקשו התוס' שם בד"ה אלא וכו' דהא לא חשוב לאו דמעילה משום דלא חשוב אלא מה דאיתנייהו גם בפחות משוה פרוטה יעיי"ש ולפ"ז י"ל דה"נ לא חשוב שבישלו בעצי ערלה משום דנהי דנימא דלוקין על הנאה אבל הא בעינן שוה פרוטה ועיין בשו"ת הגרע"א (סי' קצ) דאפילו בדבר דילפינן מלא תאכל מ"מ לא לקי בפחות משוה פרוטה ועיין בצל"ח ריש פרק כל שעה וא"כ מה"ט לא מוקי לה שבישלו בעצי ערלה דמלתא דליתא בפחות משוה פרוטה

ז) ואגב אכתוב דהנה באחרונים הקשו דאם נימא דבעי שוה פרוטה בהנאה למה לא חשוב שש פריטות במשנה דבבא מציעא (דף נה.) יעיי"ש ויש להקשות מהא דקדושין (דף יג) כשם שאין האשה מתקדשת בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה וקשה ג"כ אמאי לא חשיב במשנה הנ"ל שוב מצאתי בחדושי הריטב"א שם שעמד בזה וכ' לתרץ דהוא בכלל קדושי אשה

אך יש לתמוה למה לא תני ריבית בפרוטה דבפחות משוה פרוט' ליכא איסור ריבית כמבואר כתובות (דף מו) יעיי"ש ואולי דכיון דגם ריבית דברים אסור א"כ גם פחות משוה פרוטה נהי דממון לא מקרי מ"מ לא גרע מריבית דברים דאסור וכעין זה כתב המנחת חינוך (מצוה ) גבי שוחד דאיתא גם בפחות משוה פרוטה כמו שוחד דברים עיי"ש וה"נ לענין ריבית ודו"ק

ויש להעיר עוד במשנה הנ"ל דלא תני הזורע בנחל איתן דבעי שוה פרוטה ומוכח מזה דל"ב שוה פרוטה ועיין בשער המלך ה' רוצח שהוכיח מסוגי' דמכות הנ"ל דפריך ולחשב הזורע בנחל איתן והא כתבו התוס' דבדבר דליתנייהו בפחות משוה פרוטה לא קחשיב וע"כ דל"ב פרוטה עיי"ש ולהנ"ל הדבר מוכח ממשנה הנ"ל ואכמ"ל

ח) ואגב אכתוב מה שיש להעיר למה פריך דלחשב הזורע בנחל איתן הא כתב הפרי חדש דאסור הזריעה משום לא תאכל כל תועבה **) וא"כ הא הוי מקלקל ואינו חייב משום יו"ט וכבר הקשו האחרונים דמה פריך וללקי משום זורע ביו"ט הא הוי מקלקל דהא איירי בשביעית ומה שתי' דבשביעית לא נאסר הזריעה עה דאין אדם אוסר דבר שאינו לא יתכן לגבי זורע בנחל איתן כמובן וצ"ע

ט) ועיין בטורי אבן ר"ה (דף כח) דהוכיח מכמה דוכתי דבכל הלאוין שבתורה גם לאביי דסובר (בתמורה ד.) דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי מ"מ היכי דאם נימא לא מהני יתוקן האיסור אזי לכ"ע לא מהני כדי שלא יהי' עבירה יעיי"ש והקשה בחדושי הגאון רע"א ביו"ד (סי' י) סעיף א' מהא דחולין (דף ח.) דאמר רבא דסכין של