זרע אברהם קכג

א) הפרי חדש ביו"ד (סי' קי) כ' דאם הוי ידעינן מקומו של נחל איתן הי' אסור לזרוע בו והי' הנזרע במו אסור משום לא תאכל כל תועבה יעיי"ש והקשה בשער המלך בה' יסוה"ת א"כ גם בהנאה אסור לרבי אבוהו דס"ל בפסחים (דף כא:) דכל מקום שנאמר לא תאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע א"כ מה פריך שם (דף כג:) מאי איכא בין חזקי' לר"א נימא דאיכא בינייהו הא א"ב דלחזקי' מותר ולר"א אסור עיי"ש שהניח בצ"ע

ולענד"נ דהא באמת יש ק"ו מערלה מה ערלה שלא נאבדה בה עבירה אסורה כ"ש הנזרע בנחל איתן. וצ"ל הא מבואר בחולין (דף קטו:) ובפסחים (דף כד:) דאיסור אכילה לא מצינו למילף מערלה די"ל חורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח דנעבד בהו עבירה ומותרין באכילה אך איסור הנאה שפיר יש למילף מק"ו דלא שייך לומר חורש בשור ובחמור וכו' יוכיחו דשאני הני דמותרים באכילה וכמו שפירש"י שם לענין חולין שנשחטו בעזרה עיי"ש וא"כ גם לאזקי' אסור בהנאה אחר דילפינן איסור אכילה מלא תאכל כל תועבה. שוב ילפינן איסור הנאה מק"ו דערלה וא"כ לא יכול לומר איכא בינייהו הא דגם לחזקי' אסור בהנאה. והנה אין לומר דמה לערלה שלוקין על אכילתה משא"כ זרוע בנחל איתן דרק מלא תאכל כל תועבה והוי לאו שבכללות די"ל דהוא גופא ילפינן מק"ו ומערלה דאסור בהנאה ולוקה על אכילתה ה"נ הזרוע בנחל איתן דאחר דילפי' דעכ"פ אסור באכילה שוב נוכל למילף מלקות מק"ו דליכא תו למימר חוסם פי פרה ודש בה יוכיח דשאני הני דמותר באכילה לגמרי. וגם לא שייך אין עונשין מה"ד כיון דילפינן מלא תאכל כל תועבה לאיסור וכעין זה כ' הה"מ פ"ב מה' מ"א כנודע דהיכי שיש לאו הבא מכלל עשה עונשין מה"ד ומיושב קו' השעה"מ

ב) ובההוא ענינא יש לעמוד על דברי התוס' בב"ק (דף עא.) שהקשו דלא לכתב לכם ולא קודש וממילא יהי' אסור באכילה מלא תאכל כל תועבה יעיי"ש וקשה טובא דמה הקשו הא אם נילף מלא תאכל כל תועבה יהי' אסור אפילו בהנאה לדידן דקיי"ל כר"א. ואפילו לחזקי' הא נילף מק"ו דערלה וכלאי הכרם כנ"ל וממילא יהי' אסור בהנאה. ובאמת מעשה שבת אפי' למ"ד דאורייתא מ"מ מותר בהנאה מלכם וא"כ צריך לכם וגם קודש וצ"ע

ג) עיין חולין (דף קטו) מעשה שבת ליתסרו דכל שתעבתי לך ומשני היא קודש ואין מעשיה קודש עיי"ש. ולפ"ז לר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מה"ת ולא ס"ל הדרש דהיא קודש וכו' וא"כ בלא"ה אסור מלא תאכל כל תועבה

ובזה י"ל מה דנסתפקו האחרונים למ"ד מעשה שבת אסור אי מעשה יו"כ ג"כ אסור והמוהרש"ל כ' דגם יו"כ מקרי שבת. ולהנ"ל בשלמא לדידן דמעשה שבת מותר מהיא קודש י"ל דילפינן משבת משא"כ לר"י הסנדלר י"ל דאסור מלא תאכל כל תועבה

ומה שהקשו התוס' דנילף מלא תאכל כל תועבה דיהי' אסור למ"ד מעשה שבת אסור י"ל דלא מבעיא לר"א דלא תאכל גם הנאה א"כ ליכא למליף מלא תאכל כל תועבה דא"כ יהי' אסור גם בהנאה. ואפילו לחזקי' הא מצינו למליף מק"ו דערלה דהנאה שפיר יכולים למליף. ומש"ה לא יליף מלא תאכל כל תועבה ודו"ק

ד) ויש להעיר לדעת הפר"ח הנ"ל דהזורע בנחל איתן נאסרה הזריעה א"כ מה פריך במכות (דף כב.) דלחשב הזורע בנחל איתן הא הוי מקלקל וכעין קו' זו הקשה הגאון מוה' יונתן על הא דפריך ולחשב הזורע ביו"ט ומה שתי' דבשביעית אינו נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא יספיק לקו' זו וליכא למימר דהמקשן ס"ל כחזקי' דרק לא יאכל משמע איסור הנאה א"כ דאינו אסור בהנאה לא חשוב מקלקל דהא כבר בארתי דאף לחזקי' אסור דילפינן מק"ו דערלה וכלאי הכרם כיון דנעבדה בו עבירה

אך י"ל דשפיר תיקן דלא תאכל הא אכילה משמע ושלא כדרך אכילה ודאי דמותר בנחל איתן כמו בכל התורה וחשוב שפיר תיקן ועיין כו"פ (סי' סב) דכל דראוי שלא כדרך אכילה חשוב תיקן עיי"ש ופריך שפיר ולחשב הזורע בנחל איתן

ה) ויש להעיר דלמה הזורע בנחל איתן יאסר הזריעה דנילף מק"ו דמעשה שבת דמותר וכדאיתא בחולין (דף קטו) דכתיב היא קודש ואין מעשיה קודש ועיין ברש"י שם דלא דמי לבשר חלב דהאוכל התועבה גופא משא"כ חורש בשור וחמור יעיי"ש וא"כ הכא ודאי הגדלים דמי לחורש בשור וחמור דהא הגדילים אינם התועבה בעצמה ואכמ"ל

והנה שמעתי לתמוה [וכדומה שהקשה כן בתפארת ירושלים] לשיטת רש"י דכל דאסור משום לא תאכל כל תועבה ה"ה ע"י עכו"ם או קטן אסור א"כ היכי משכחת לה גדולים או תבואה שיהי' מותר דודאי גדל גם בשבת עכ"ק. ונראה פשיט דמטעם ביטול נגעו בה כיון דנולד האיסור בתערובות דגם דבר חשוב בטל לדעת האו"ה ועיין בשו"ת הגרע"א (סי' קפט) ואכמ"ל

ו) הנה נראה דאם אכל תרומה אפילו בשוגג. אף שכתבו התוס' ביומא (דף פא) דכשבא למעים כבר נתחללה ואינו חייב על הנאת מעים מ"מ כיון דעבר ואכלן ועבר על הנאת הגרון שוב גם בשבא למעים אסור משום לא תאכל כל תועבה דהא תעבתי לך. ויש לומר עוד דר"א דס"ל דלא תאכל איסור הנאה במשמע יש איסור אפילו בהנאה. ומ"מ אינו משלם קרן וחומש משום דזה דווקא בתרומה ולא בשאר איסור. ואין לומר דא"כ בכל איסורים שבתורה נימא הכי די"ל דאין איסור חל על איסור משא"כ בתרומה הא פקע איסור תרומה ושוב חל איסור לא תאכל כל תועבה. ומה"ט נראה דאפי' בשוגג דינא הכי כמ"ש רש"י בחולין (דף קטו) דגם בשוגג יש איסור משום לא תאכל כ"ת עיי"ש

ובזה יש לומר בהא דמבואר בפ"י דתרומות דהמאכיל לפועליו תרומה משלם להם דמי סעודתן ומפרש בירושלמי משום דנפשו של אדם קצה מדברים האסורים עיי"ש וכבר תמה בזה הגאון בעל אמרי בינה דהא תרומה שאני דנתחללה כשבא למעים וא"כ הא הי' להם הנאת מעים דהוי בהיתר לדברי התוס' הנ"ל ולמ"ש אתי שפיר דמ"מ אסור משום לא תאכל כל תועבה כנ"ל

ועפ"ז מובן דברי המשנה למלך דמחלק בהא דאמרינן בכריתות (דף ה) כהן שסך בתרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש וכ' המל"מ דזה בנתחלל בהיתר אבל לא באיסור עיי"ש והיינו דבאיסור יש איסור משום לא תאכל כל תועבה משא"כ בהיתר ועיין בע"ז (דף סו) מנין לכל איסורים וכו' עיי"ש

אך יש להעיר מהא דחולין (דף קג:) בעי מיני' ר"א מר"א אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מהו תבעיא לי' אי הוי עיכול אי לא וליבעי כזית עיי"ש והשתא מה