זרע אברהם קכ

וראיא) ישתי בתשובה מאהבה שנסתפק לדידן דקיי"ל דחמץ הוא מן הנקברים ותרומה טמאה מן הנשרפים עיין תמורה (דף לד) תרומת חמץ והוא טמאה מה דינה עיי"ש והוא ספק עצום

ובפשיטות י"ל דהיכי דנטמא מקודם שנתחמץ א"כ חל עליו מצות שריפה ושוב אינו בקבורה ובזה יש לעיין במה שהקשה הבעל המאור דלמה מותר לשרוף תרומה טהורה עם טמאה הא קיי"ל דהנקברים לא ישרפו והוכיח מזה דר"מ ס"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה

ולהנ"ל יש לומר דאיירו בנטמא מקודם וכבר חל עלי' חיוב שריפה ושוב אינו בקבורה כנ"ל

ואגב אכתב מה ששמעתי מקשים אם נימא משקין בית המטבחים דכין ואין מקבלים טומאה מה הי' הנס בחנוכה. ובאמת לק"מ הא אמרינן בפסחים (דף יז) דללוי דאמר משקין בית המטבחים דכין היינו לטמא אחרים ולמ"ד אפילו טומאת עצמן אין בהם דווקא בית מטבחיא וא"כ. ממ"נ ניחא ולמ"ד טומאת משקין מדרבנן א"כ עכ"פ מדרבנן מטמא. ואין לומר דאין שבות במקדש. דהא קיי"ל באו בה פריצים וחללוהו א"כ לא שייך תו מקדש ולא אמרינן בזה אין שבות במקדש דלעשות מקדש לא שייך אין שבות במקדש ודו"ק: כתובה סימן סא

א) יש לעיין במוציא שם רע דכתוב ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו אם יש לה כתובה ולכאורה הדבר ברור דאין לה כתובה למה דאיתא בכתובות (דף לט) מת היא יצא כסף קנסה בכתובתה מ"ט תקינו רבנן כתובה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה והא לא תהא קלה בעיניו עיי"ש וא"כ ה"ה מוציא שם רע לא שייך שלא תהא קלה וכו' דהא אסור לגרשה כל ימיו כנ"ל

ומיושב בזה קו' התומים (סי' לח) על הא דאמרינן בסנהדרין (דף ט) הביא הבעל עדים והזימו לעדי האב נהרגין ומשלמין ממון. ופירש"י מאה סלעים וקשה הא רצו להפסידו הכתובה דהא באמת זינתה והפסידה כתובה משא"כ לפי עדי האב הא יש לה כתובה עיי"ש

ולהנ"ל דבמוציא שם אין לה כתובה גם לפי עדי האב אין לה כתובה ע"כ פירש"י ק' סלעים דווקא

אך למה שהקשו התוס' בכתובות שם הא כתובה מה"ת. ותי' דהא הוי בעילה עיי"ש וא"כ במוציא שם דהיתה בתולה וכתובתה מה"ת לפי עדי האב יש לה כתובה. וניחא בזה קו' החדושי הרי"ם דלב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר הא ל"ש שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ולהנ"ל בנישאת בתולה יש לה כתובה דהא מה"ת יש לה כתובה כנ"ל

ב) ואגב אכתוב בהא דמכות (דף טז) דפריך דבאונס שגירש דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו בטלו ולא בטלו היכי משכחת לה. עיי"ש והא משכחת לה שקידש אחותה דאי אפשר תו לקיים העשה דאפילו יגרש אחותה הא אסורה זו משום אחות גרושתו. וכבר שמעתי מקשין דלמאי דאיתא בירושלמי קדושין פרק האומר (הלכה א) דבקידש אשה לאחר ל' ובא שני וקידשה ומת או גרשה דחלין עלי' קדושי ראשון א"כ משכחת לה שאחד קדשה לאחר ל' ובא אחד ואנסה וכנסה ואח"כ גרשה וא"כ חלו עלי' קדושי ראשון ושוב אי אפשר לכונסה. ע"כ תורף הקושיא. אך זה יש ליישב למה דאיתא שם בירושלמי דאם מת השני ויש לו אחים דלא חלו קדושי ראשון עיי"ש וא"כ ה"נ אם יש עליו החיוב מצות עשה דלו תהי' לאשה דלא חלו קדושי ראשון כמו ביש המ"ע דיבום

ובזה ניחא הא דקאמר בסוטה (דף מד) אשר לא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול. ופריך לר' יוסי הא ירא מעבורת שבידו. וקשה הא משכחת לה כנ"ל דבשעה שקידשה לא היתה אלמנה כגון שקדשה לאחר ל' וקדשה אחר ומת דחלים קדושי הראשון אבל אסור לקח אותה מטעם אלמנה. ולהנ"ל עדיין קשה מחליצה דבכה"ג לא חל קדושי ראשון כיון שעלי' להתיבם או לחלוץ. כנלע"ד גם נראה דאם נשאת לשני ומת לא חלו קדושי ראשון וכמו שמחלק בירושלמי בקדושין הכל מודים שאם השיאה ששיחק באדון אפילו לרבנן דריב"י (בקדושין (דף יט) עיי"ש) דס"ל מעות הראשונות לקדושין נתנו וכו' עיי"ש ובלא"ה י"ל דכה"ג לא מקרי בטלו דלא איהו קמבטל לה. ומיושב ג"כ קושיא שלי הנז' ואכמ"ל יותר

ג) הנה כבר כתבתי דבמוציא שם רע יש לומר דאין לה כתובה דהא הטעם משום שלא יהי' קלה בעיניו להוציאה והכא אי אפשר להוציאה דהא כתיב ולו תהי' לאשה וכהאי דאמרינן בכתובות (דף לט) מת יצא כסף קנסה בכתובתה מ"ט תקינו לי' וכו' והכא לא מצי מגרש לה עיי"ש

ונראה דבכהן כה"ג שפיר יש לה כתובתה. וזהו לפמ"ש בחדושי הרי"ם זצללה"ה דלב"ש דאין לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר לכאורה אמאי יש לה כתובה הא לא שייך שלא יהי' קלה בעיניו להוציאה. ותי' דהא מ"מ בעבר וגירש מהני ודווקא היכי דצריך להחזירה אם גירשה אז ל"ש שלא יהי' קלה בעיניו להוציאה דהא לא מהני הגירושין משא"כ היכי דמהני בדיעבד עיי"ש ולפ"ז הא כהן אסור להחזיר ושוב בדיעבד מהני הגרושין ע"כ שפיר יש לה כתובה כדי שלא יהי' קלה בעיניו להוציאה כנ"ל

ובזה ניחא הא דאמרינן שם אע"פ שאמרו האונס נותן מיד כשיוצא הוא אין לה עליו כלום ופריך כשיוצא מי מצי מפיק לה ומה פריך דלמה מיירו בכהן שעבר וגירש ובשלמא בישראל פריך שפיר דלא שייך אין לה עליו כלום דהא מחיוב להחזירה אבל בכהן שפיר י"ל כנ"ל ולהנ"ל אתי שפיר דבכהן שפיר אית לה כנ"ל

ומיושב ג"כ קו' התוס' שהקשו דאמאי לא אמר בפשיטות מת אין לה עליו כלום דהא הטעם דתקנו באלמנה אטו גרושה וגרושה אין לה. ולהנ"ל י"ל דמיירו בכהן דגרושה אית לה ומ"מ מת אין לה דיצא כסף קנסה בכתובתה ודו"ק

אך י"ל כיון דמת אין לה א"כ רק בגירושין ושוב קום לי' בדרבה מיני' כיון דהחיוב בא משעת גירושין והרי לוקה ואינו לוקה ומשלם. גם י"ל כיון דלוקה לא שייך שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה ואפילו בכהן דאינו מחזיר ואכמ"ל

ד) המשנה למלך פ"ב מה' סוטה תמה על הרמב"ם דדעתו דאם אין הבעל רוצה להשקותה