זרע אברהם קיח

שהזמן גרמא ועיין מנחת חינוך (מצוה שכו) שפקפק לענין חרישה דאינו רק בעשה עיי"ש אבל לענין זה נראה דאינו מצוה ועיין סוכה (דף כ"ח) דצריך קרא על תוספות עינוי עיי"ש דליכא קרא והכא מסתברא דפטורות *) ושפיר חל בבת אחת ויש לפקפק ואכמ"ל

כט) והנה בגמרא פריך ולחשב נמי הזורע בנחל איתן וכו' עיי"ש ויש להעיר דלא פריך כלשון הירושלמי פ"ט דסוטה (הלכה) דנקט הקושיא דלחשב החורש בנחל איתן

אך י"ל דבכוונה שינה הש"ס דילן מלשון הירושלמי דהא פריך וליתני נמי דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול וכו' ושני דהאי תנא איסור כולל לית לי'. וכבר הקשו דא"כ איך חל יו"ט אשביעית וכן נזיר אכהן. כיון דהאי תנא לית לי' כולל. וע"כ צריך לומר כנ"ל דיו"ט ושביעית היינו ביו"ט של ראש השנה ונזיר וכהן במופלא הסמוך לאיש **) דהוי בת אחת. וא"כ גם באיסור נחל איתן קשה דהיכי חל שביעית על איסור נחל איתן דקדום. ולזה פריך דליתני הזורע בנחל איתן. דנמצא דבנחל איתן אסור משום זרועה. ובשביעית משום חורש ואין זה ענין לדין אין איסור חל על איסור ואכמ"ל

ל) ואגב אכתוב מה שבספר שער המלך רצה לפשוט מגמרא זו ספיקת המוצל מאש אי בנחל איתן בעינן שוה פרוטה. ומכאן ראי' דלא בעינן שוה פרוטה דאל"כ מה פריך ולחשב הזורע בנחל איתן דהא כתבו התוספות דמשום הכי לא קחשוב לאו דמעילה משום דבעינן הנאת פרוטה. ובע"כ דנחל איתן לא בעינן פרוטה עיי"ש ועיין במנחת חינוך די"ל מיגו דלוקה משום כלאים לוקה משום נחל איתן וכמו בשבת (דף צא:) זרק כזית תרומה לבית טמא מיגו וכו' ובסוכה (דף ו) מיגו דהוי דופן. ובהגהות מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר של תפילין לדעת רבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום] הוי קשר לענין שבת עיי"ש ולע"ד יש להביא ראי' לדברי המרדכי הנ"ל מירושלמי פרק כלל גדול דקשירה במשכן הי' בית ידות אהלים ואף דהוי על מנת להתיר. מ"מ כיון דהתורה אמרה על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו כקבוע דמי עיי"ש וכעין זה אמרינן בש"ס דילן שבת (דף ל"א ע"ב) ובעירובין (דף נה) לענין יושבי צירופין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהן עיי"ש: והנה יש לתמוה עוד דאמאי לא חשוב עוד לאו במוקדשין למה דמבואר בנדה (דף מו) דקטן מופלא הסמוך לאיש דאם הקדיש ואכל לוקין משום בל יחל. אך נראה דהיכי דיש לאו דמעילה ליכא עוד משום בל יחל ורק שם גבי קטן דלית בי' משום לאו דמעילה. והטעם נראה לי כמו שכתב הרמב"ן גבי הקדש בור ונתמלא מים דהיכי דלא בא ההקדש ע"י אדם אף דיש חצר להקדש מכל מקום ליכא מעילה ועיין בקצוה"ח (סי' ר) שהביא ראי' מהא דקי"ל דקדשי עכו"ם אין בו מעילה ועיין ירושלמי יבמות פ' בית שמאי (הלכה ג) מהו שיהיו חייבים על קדשיו בחוץ וה"נ אי בא ההקדש ע"י קטן. לכן יש בו משום בל יחל משא"כ היכי דיש לאו דמעילה וז"ב

לא) עוד י"ל למה שכתב הטעם המלך ליישב קושיות הטורי אבן שהקשה דלמה לא נקט גבי נזיר הלאו דבל יחל. ותי' דבאמת אינו עובר בנזיר רק משום לאו דבל יחל. דהא לכאורה איך חל איסור נזיר אכהונה. וצריך לומר דהתנא דנקט נזיר משום בל יחל. ונדרים חלים על איסורים כמבואר בירושלמי עיי"ש וא"כ כבר חשב לאו דבל יחל ואינו לוקה עוד משום הלאו ההיא. ועיין בהגהות הגאון מקוטנא. דאם אמר קונם תאנים וחזר ואמר קונם תאנים וענבים אף דבשבועות לוקה ב' דחל בכולל מ"מ בנדר לא לקי דשאני שבועות דגלי קרא דשבועות מחלקות משא"כ בנדרים עיי"ש. וא"כ כמו כן לענין לאו דבל יחל. [ואולי שאני הכא דגופות מחלקות וכמו שפירש"י הכא ויבואר כל זה אי"ה במ"א] ואכמ"ל

לב) ואגב אכתוב מה שיש להבין דברי חכמים וחידותם עפ"י סוגי' דיש חורש תלם וכו' הנ"ל. האי דסנהדרין (דף כו) דאיתא שם ר"ל חזיא להאי גברא דכריב בשבועות אמר לי' כהן וחורש. דלמה נקט כהן דווקא ועיין שם בגמ' דנחשדו כהנים על שביעית. ונראה דר"ל לשיטתו דמוקי מתני' דיש חורש [דאיירי בכהן וחורש בשביעית] כר' עקיבא דס"ל המקיים בכלאים לוקה. דלכאורה קשה דר"ל חזי להאי גברא דכריב בשביעית דזה הי' בחוץ לארץ וקשה הא שביעית בזמן הזה או בחוץ לארץ הוי רק דרבנן ובחרישה ליכא למימר דגזרו בחוץ לארץ ובזמן הזה כיון דגם בארץ ישראל אינו לוקה. אך לר"ל לשיטתו דמוקי מתני' כר"ע ומחפה אינו כזורע וצריך לומר דחורש בשביעית לוקה ושפיר גזרו אפי' בחוץ לארץ. וזהו דאמר לי' כהן וחורש. היינו מתניתין דיש חורש דהי' כהן וחורש דמוכח מיני' דלקי אחרישה בשבועות וא"כ גם בחוץ לארץ אסור כנ"ל: כתותי מכתת שיעורי' סימן ס

א) עיין סוכה (דף לג) הכא באשירה דמשה. ויש להעיר ולדקדק למה שפי' התוספות בכמה דוכתי דעיקר החילוק משום דעל זה של ישראל אין לה ביטול. ואם כן למה נקט אשירה דמשה דבקיצור הוי לי'