זרע אברהם קטו

בארתי דבאסורים דלא צריך הטעם דחזי לאצטרופי אינו חל כנ"ל

ומיושב בזה דברי הירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ד) שהקש' במשנה דיש אוכל אכילה אחת דליתני דנשבע על ז' ימים ויום הכפורים בכלל. והקשה גאון אחד דלדעת התוס' דעל ח"ש חל איסור אחר א"כ בלאו הכי חל דהא יום הכפורים הוא בככותבות ושביעה היא בכזית והוי ח"ש וחל ולמה ז' ימים ע"כ קושיותו

ולהנ"ל ניחא דהא מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות הלכה א' דמודה ר"ל ביום הכיד) ואגבפורים. א"כ ביום הכפורים לאו משום חזי לאצטרופי אסור. וממילא דלא חל על יום הכפורים אף דעל כל אסורים חל. ודו"ק

וניחא בזה גם קו' האחרונים במה דשקיל וטרי הש"ס בחולין (דף פט.) אי איסור גיד חל על מוקדשין והא גיד לא צריך כזית. ועל ח"ש חל כתוס' הנ"ל. ולהנ"ל אתי שפיר לפ"מ שביאר בחדושי הרי"ם משום דנבילה ושבועה לא מצטרף דהוי משני שמות. א"כ לר"מ דס"ל בע"ז (דף סו) דכל אסורים מצטרפים זה עם זה עיי"ש ודאי לר"מ מצטרף נבילה ושבועה. וא"כ חזי לאצטרופי ושוב לא חל. וא"כ י"ל דקושי' הש"ס לר' מאיר דסתם אמתניתין אליבי' ואתי שפיר

[ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מה' מ"א (הלכה יז) דנבילות בהמה טהורה ונבלת בהמה טמאה אין מצטרפין לאכילה. וכרב במעילה (דף טז) והקשו דהא דעת הרמב"ם דעל ח"ש איסור חל. וא"כ חל נבילה על בהמה טמאה מטעם דהוי חצי שיעור עיין עליהם

ולפי' הנ"ל אתי שפיר דהטעם דלא מצטרפים משום דהוי מב' שמות. וכל זה שייך באיסור שבועה אם נשבע על חצי שיעור נבילה דהוי מצד שבועה שיעור שלם אמרינן דאיסור נבילה כבר פקע ושוב אינו מצטרף עם נבילה משא"כ נבלת בהמה טמאה לא שייך לומר דהאיסור בהמה טמאה נפקע כדי שיצטרף עם נבלת בהמה טהורה נימא שהאיסור נבילה לא חל ומצטרף עם בהמה טמאה דמה ראית] ודו"ק

כא) ובעיקר קושי' הנ"ל דלשיטת התוס' דעל ח"ש חל איסור. א"כ ה"נ אבר מן החי על עשה שאינה זבוחה. יש לומר עוד דהנה יש לעיין בהא דקיי"ל דהמבשל חלב בחלב אינו לוקה דאין איסור חל על איסור והא קיי"ל דחצי זית חלב וחצי זית בשר מצטרף לבשר בחלב א"כ הוי ח"ש. ובשו"ת חת"ס (יו"ד סי' צ) מתירץ דדווקא לענין שבועה כתבו התוס' דחל אח"ש נבילה דח"ש נבילה אסור רק מכח דחזי לאצטרופי. וע"י שבועה נעשה איסור לעצמו בלא שום צירוף משא"כ בשר בחלב דצריך ג"כ צירוף בשר עם חלב. עיי"ש

ולפ"ז ח"ש דאבר מן החי דצריך לצירוף גידין ועצמות. אינו חל על ח"ש דאינה זבוחה ואתי שפיר

עוד יש לומר דקושיות התוספות לרבי שמעון דס"ל כל שהו למלקות וא"כ איך חל אאיסור עשה שאינה זבוחה וא"ש

ובזה ניחא דלא תקשה דמה הקשו התוס' דהא אבר מן החי הוי מוסיף דמצד אבר מן החי אסור ג"כ שלא כדרך אכילה כמ"ש בדרוש וחדוש פסחים (דף כד) ובכל איסורים אין לוקין שלא כדרך אכילה והוי מוסיף. ולהנ"ל אתי שפיר דעל כך קושיות התוספות לרבי שמעון ולדידי' בכל אסורים חייב שלא כדרך אכילה כמ"ש המוהרש"ל ואתי שפיר ודו"ק

ואגב אזכיר דבס' אמרי בינה תירץ קושיות התוספות הנ"ל דהיכי חל אבר מן החי אעשה שאינה זבוחה למ"ש בשו"ת נודע ביהודא מהדורא תנינא דבאיסור עשה לא אמרינן טעם כעיקר אסור וא"כ הוי מוסיף מצד הטעם דאבר מן החי דהוי לאו אסור טעם כעיקר עיי"ש

ולדידי דברי הנודע ביהודא תמוהים מהא דחולין (דף ח.) דפריך ולמאן דאמר בחמין מאי טעמא משום דבלעה אסורא דהיתרא נמי דהא קא בלעה אבר מן החי עיי"ש ומה פריך ודלמא סובר לאו לאברים עומדת והוי רק עשה שאינה זבוחה ובעשה לא אמרינן טעם כעיקר משא"כ דאסורא הוי לאו ואסור טעם וצ"ע

ובדברי הנודע ביהודא הנ"ל יש ליישב מה שהקשה לו הגאון ר' ישעי' ברלין ז"ל בשו"ת נודע ביהודא מהדו"ת בהא דעבודה זרה (דף לד:) דמייתי קרא דפרש עבודה זרה אסורה מלא ידבק וגו' ובתמורה (דף ל:) הביא קרא דוהיית חרם וגו' עיי"ש שחילק בין לאו לעשה לענין דחייש ר"מ למעוטא לפמ"ש במל"מ דבעשה לא חייש וגבינות אסורים משום דר"מ חייש למעוטי עיי"ש

ולהנ"ל בלא"ה ניחא דכל הטעם משום דמעמודין אותו בקיבות עבודה זרה ונאסרו מכח דטעם כעיקר וזה ניחא בלאו ולא בעשה ע"כ הביא שם הש"ס קרא דלא ידבק וגו' ואכמ"ל

כב) שבועות (דף כד,) ואמר רבא למאן דאית לי' כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מיגו דחל אענבים חל נמי אתאנים פשיטא מהו דתימא כי אמרינן כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא מעצמו לא אמרינן קמ"ל

וראיתי להגאון רע"א ז"ל בלקוטיו שכתב דאין כוונת רבא בזה להודיע דהלכה כרבי יוחנן דכבר אשמיענן (ביבמות דף לו.) דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת אלא כוונתו בזה להודיע טעמא דר"ל משום דהוי קל על חמור. ולכן כששניהם שוין דהיינו שבועה על שבועה גם ר"ל מודה דאמרינן כולל עיי"ש

ובאמת דלדבריו ז"ל ניחא לי מה שלכאורה קשה על ר"ל מירושלמי שהביא הר"ן (פי' שבועות שתיים) דנדר חל על שבועה ועיין בר"ן נדרים (דף י"ח) דניתוסף איסור חפצא. ובאחרונים כתבו דהוי מטעם כולל עיין נודע ביהודא מהדו"ת או"ח (סי' קיח) והא הוי כולל בבא מעצמו. ולהנ"ל אתי שפיר דנדר על שבועה דכשניהם באים מעצמם מודה ר"ל כנ"ל

אמנם לכאורה דבריו תמוהים מירושלמי (סו"פ שבועות שתיים) אמר שבועה שלא אוכל ככר זה היום שבועה שלא אוכלנה [ולא גרסינן היום כמ"ש הפ"מ דאין הבנה לדבריו] על דעתי' דרבי יוחנן [דס"ל כולל באיסור הבא מעצמו] חייב שתיים [ומוכח מזה כדעת הראב"ד בהשגותיו פ"ד דשבועות (הלכה י') דאמרינן כולל לימים] על דעתי' דר"ל אינו חייב אלא אחת. והדר אמר אף רבי יוחנן מודה שאינו אלא כמזרז באיסורים [וי"ל הכוונה מטעם דכה"ג לא שייך כולל מזמן לזמן וכדברי הרמב"ם הנ"ל] עיי"ש ומבואר איפוא דגם כששניהם באים מעצמם לא אמרינן כולל לר"ל וזה סתירה לדברי הגאון הנ"ל

אך יש להגאון הנ"ל מקום לסמוך דיש ראי' ברורה מש"ס דילן וזהו דבנזיר (דף ד.) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מה הוא קדושה ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא כדאמר רבא שבועה